אתגר קשה!

[לאסי שבה הביתה]

למה החלב על השפתיים שייך?? היא

מביעה דעה! למה היא צריכה "לחלוק כבוד" לותיקים?? ואם יש ותיקים שלא מבינים ענין?

 

[anatc]

לא קשור ל"כבוד לוותיקים" ולחלב

ראוי לכבד את האחר, גם אם דעתו שונה ולא להשתלח בו בלי סיבה על אחת כמה וכמה כשלא מכירים אותו ואת הסביבה

 

[Sanchez]

למה את מכניסה מלים לפי ? איפה ראית את המילה "ותיקים" ? כל אחד ראוי שיחלוק כבוד אחד לשני. אני יודע שבישראל זה נשמע מוזר.

 

[TheWaveRider]

קופי בר

מירב, למרות שבקופי בר יש כסא על שמי, ולמרות שזה בהחלט אחד ממקומות הבית שלי בעיר, את חייבת להודות שאחרי כל כך הרבה שנים הגיע הזמן שמישהו ינער את פולק ורותי והתפריט הכל כך ותיק ירוענן משמעותית (לא מינורי כמו בסבב האחרון) אפילו כל הספיישלים כבר ממש מיצו את עצמם (הוא ניסה לא מזמן להכניס צלע לבן חדש עם אגס ברוטב מתקתק יותר בסגנון הצלע של הבריסרי, אבל לא ראיתי אותה כבר הרבה זמן שם) למרות כל האמור לעיל...אולי בעצם סוס מנצח לא מחליפים??? דרך אגב, אתם שותפים לתחושותי שמידת המצויינות של השירות\אוכל\אווירה בקופי בר עומדים בדיוק, אבל בדיוק ביחס הפוך לזו של הבריסרי בכל הפרמטרים, בעיקר בלילה???

 

[anatc]

כנראה שהכסא שלך סמוך לשלי ../images/Emo8.gif

ולי אין שום בעייה עם התפריט הותיק זה כמו עם הבעל יודעת בדיוק מה יהיה המהלך הראשון, לאן הוא יוביל, מה יהיה באמצע מכירה את הטעם והריח ויותר מהכל יודעת איך ארגיש אחרי

מידי פעם הוא מנסה מהלך חדש, מגוון, ואז זה לעיתים נעים מאד, לעיתים מפתיע...אבל תמיד טוב. עם המאהב - לעומת זאת - זה סיפור אחר לגמרי

....סתאאאאאאאאם

 

[TheWaveRider]

גיוון

הבעיה היא שאוכל כמו סקס צריך בראש ובראשונה לרגש, ולרגש == לחדש, לכן אנחנו מנסים תנוחות חדשות, מקומות חדשים מכניסים עזרים למינהם ואולי איזו חברה של הבת זוג מדי פעם (yea right...i wish (- בכל אופן אנחנו תמיד מחפשים ריגושים קולינרים, בטעם, בצבע, בעיצוב, בתעוזה, ואותי הקופי בר, למרות שהוא באמת אחד ממוסדות אבן הפינה של העיר...כבר לא מרגש. אל תביני אותי לא נכון, אני מתענג על הקרפצ'יו כל פעם מחדש (רק הקרפצ'יו של כרמלה נמצא באותו איזור חיוג) ואני מרייר על הסינטה בחומץ פטל, על הרביולי שרימפס, על הסלט שרימפס טמפורה ואבוקדו, על הצלע הלבן בדבש וחרדל או על ההמבורגר ביין אדום, אבל....זה כבר לא זה, אין את אותה חדוות הנעורים שהייתה פעם, את אותו הניצוץ, וכשזה קורה לי, אני מחפש מישהי חדשה....אה...מסעדה כמובן (-;

 

[ברוזונת]

../images/Emo6.gif../images/Emo11.gif

 

[anatc]

נו, אנחנו מתחילים להתקרב לדיונים

השווים של פעם (

איפה ננה

) מותק, או שאתה חי חיים מאד אינטנסיביים, או שמאד לא... אם אתה חי עם בן/בת זוג קבוע/ה לאורך זמן ובכל פעם שאתם מז@#$% אתם מתרגשים, מחדשים, מכניסים עזרים וחברים - אין לי מילים חוץ מלחשוב - איזה מעייף

. אני בטוחה שרוב האוכלוסיה מתונה יותר, את הסקס הביתי שלה מבצעת בדר"כ באותו מקום ובריטואל פחות או יותר קבוע. מידי פעם מגוונים, כיוצא מן הכלל, ואז זה כפי שכתבתי קודם "ואז זה לעיתים נעים מאד, לעיתים מפתיע...אבל תמיד טוב". אני לא מדברת על תחילת קשר, אז עושים את זה בכל מקום ובכל זמן. לכן - כפי שאמרתי - הקופי בר היא הבנזוג הקבוע אולי אין ניצוץ, כי אנחנו מכירים כל כך הרבה שנים אבל זה תמיד טוב בקיצור - זה כמו ההבדל בין לאהוב ולהיות מאוהב.

 

[TheWaveRider]

ובכן....

זה אולי באמת דיון ששיך לפורום פסיכולוגיה או פילוסופיה או דרמטולוגיה או החיים בינו לבינה ומה שבאמצע (אני לא יודע אם קיים כזה אבל תודו שזה רעיון גדול לשם של סרט של וודי אלן...) וכו'...אבל...אני אכן חיי חיים אינטנסיביים, ויש לי כמו לכל אחד את נקודות העוגן היציבות בחיי, סקס ואוכל הם לא ברשימה, שם אני אוהב דווקא את חוסר היציבות, את ההפתעות ואת החידושים. אל תביני לא נכון, אני עם אותה בת זוג 3 שנים, ולא כל פעם שאנחנו מקיימים השמיים נופלים, אבל אנחנו תמיד מנסים...ואחרי שמצליחים משהו חדש, ההרגשה היא כמו שפעם ראשונה אוכלים את החזה מולארד עם הדובדבנים כרישה וכבד אווז ברולה של סופר מפנגאה, קודם יש דיסוננס של טעמים עזים בפה, אח"כ אתה מעט מבולבל, פתאום כל הטעמים השונים מתעגלים להרמוניה מופתית ואז בסוף נשאר אפטר טייסט של גן עדן וטעם של עוד. אני האחרון שיגיד דברים רעים על הקופי בר, אני לא צוחק, באמת יש שם כסא על שמי, אין מנה בתפריט או בכל המיוחדים לדורותיהם שלא טעמתי, אבל לאחרונה אני מרגיש שאני צריך גיוון, רעיונות והצעות יתקבלו בברכה.

 

[לאסי שבה הביתה]

נתעלפתי....איזה מדהים אתה Wave...

 

[TheWaveRider]

לאסי

דיי, זה מדגדג. (-:

 

[anatc]

תשמע...תראה...

עכשיו שמתי לב שאתה בן 29... אני מבינה את נקודת מבטך הייתי שם ביג-טיים

הדבר היחיד שיש לי לומר הוא, שבעוד כמה שנים, שכשתגיע למקום של משפחה, ילדים שצריך לפרנס, עבודה לעיתים מעצבנת, משכנתא וכו' - עם כל הבאסות וכל היופי שבמקום הזה - תיזכר בדברי...

אנחנו מאוהבים בגלל, אבל זה בר חלוף ואנחנו אוהבים למרות וזה בדר"כ להרבה יותר זמן

 

[לאסי שבה הביתה]

ענתי, אני לא מאמינה שאת מביאה את

הקטע של "כשתגדל תראה".

 

[anatc]

לאסי, אני לא מאמינה שאת מבינה את

דברי בצורה "כזו" לא זו היתה כוונתי יש לי המון כבוד לכל שלב בחיים, ואפילו נזכרתי בערגה בשלב בו הוא נמצא (אוח, ההשתרללויות ההשתוללויות והאטרפים

) רק ציינתי את ההבדל בנקודת המבט בכל שלב אין פה שיפוט ערכי בכלל, לא "אני מבינה משהו שאתה תבין כשתגדל" ממש ממש לא להיפך לדעת שיש נקודות תצפית נוספות לא פוסלת את הנקודות האחרות ולדעתי הוא הבין את זה

 

[TheWaveRider]

בנות

אני באמת ובתמים לא חושב שזה הגיל, דווקא התרגיל...(-: עכשיו ברצינות, נכון אני לא יודע איך זה להיות נשוי + 3 כלב ומשכנתא (יש לי צמרמורת בכל רמח אברי שאני רק חושב על זה) ובכל זאת, אני מאמין שזה לא עניין של גיל אלא של אופי, כל סיפור ההתאהבות מתחלפת באהבה, ההתרגשות בחברות ואת מה שטוב מחליף מה שלא כל כך רע, לא עובד בשבילי, אני אמנם "רק" בן 29 (נורא כיף לי פתאום להגיד את המילה רק, מסממני משבר גיל ה-30) אבל בעיני זו כניעה, לכל דבר בחיים מתרגלים, ממש לכל דבר, לכסף, לאוכל, לבית, וכן גם לבת הזוג, מדהימים כולם ככל שיהיו, וכן, החיים מלאים פשרות, וכן, היום-יום שוחק, ובכל זאת אני נלחם בחרוף נפש ובעוז על הגיוון, על החדש, על לנסות פעם בכמה ימים לעשות משהו שעוד לא עשיתי או לפחות שלא עשיתי הרבה זמן. (בקריאה שניה של הפסקא הזו אני מקווה שמשטרת הפסיקים לא קוראת את הפורום הזה....) לדוגמא אני נורא אוהב לבשל, לעולם לא ממתכונים, רוב הפעמים כאשר שמן הזית כבר רותח על המחבת, מיני ירקות חתוכים ואיזה נתח בשר מדמם על הקרש אין לי עדיין מושג ירוק מה אני הולך בסוף לעשות ואני לא זוכר פעמיים שיצא בסוף אותו הדבר, אתן בטח חושבות עכשיו, בסדר, אבל המצרכים כבר מוכנים וההבדל יהיה בניואנסים, זה חצי מדוייק, לדוגמא לפני כמה ימים עשיתי ארוחה ולמנה עיקרית הגשתי עגל חלב ברוטב שמנת ויין לבן על מצע של אורז, לא מקורי במיוחד ואז פתאום חצי דקה לפני ההגשה הברקתי עם חצי כוס דרמבוי (!!! כן זה שמשתמשים בו ב- rusty nail) וקישטתי בבוטנים קלויים ששכבו בבית ממשחק כדורגל שהיה יום קודם...יצא מדהים. בקיצור, יש אנשים שצריכים את השיגרה ע"מ להרגיש בטחון ויציבות בחיים (we fear change...) ויש כאלה שנלחמים יום יום בשגרה, כל אחד ומה שעושה לו טוב, בחזרה למקור השיחה, אני עדיין הולך לקופי בר כי אני אוהב את המקום (וגם כי אני מפחד שיתנו את הכסא שלי למישהו אחר), אבל אני במסע תמידי למציאת אופקים קולינרים חדשים מרתקים ומעניינים יותר, מה שעושה את החזרה לקופי בר נקודת ייחוס ושיווי משקל, אבל לא מטרה.

 

[לאסי שבה הביתה]

הוא שאמרתי!! ../images/Emo47.gif

 

[anatc]

אני שמחה בשבילך שמצליח לך../images/Emo45.gif

מקווה שימשיך לך כך גם כשיהיו לך 3 ילדים, כלב ומשכנתא... ואם דברים ישתנו - תמיד תעמוד הקופי בר יציבה ומצויינת ותקבל אותנו באהבה

 

[maya100]

ענתי, אני איתך בכל מילה ../images/Emo45.gif

ובהחלט חושבת שזה עניין של שלב בחיים (ולא רק אופי)

 

[anatc]

תודה על התמיכה ../images/Emo13.gif

 

[שירלי של 4]

ענת, גם אני איתך...