אשת חיל מי ימצ`א(ט)
ב``ה מיומנו של ישיבעש 3 ובו יסופר כיצד עפתי מהישיבה. ערב שבת בישיבה. כבר מזמן לא טעמתי את טעם השבת כפי שזוכים לעשות זאת שאר הבחורים, שעות כה רבות של צ`יטוט הוציאו אותי משיגרת יומי הרוחנית, ודבר זה בא לידי ביטוי גם בדברים הקטנים, הפעם בשונה מהפעמים הקודמות, אני מודע לבעיה ולא מנסה להדחיק אותה, אם פעם היתי תופס את עצמי, ונעצר אחרי דקה, היום זה כבר לא קורה, זה בלתי נשלט. העליתי על הכתב את שאירע לי בשבת האחרונה בישיבה. בשעת סעודת השבת. הכל התחיל בשירת ה ``שלום עליכם``. כל צוות הישיבה והתלמידים עמדו במקומתיהם וניגנו באיטיות ובדבקות את שירת שלום עליכם, גם אני הצטרפתי לשירה. ``שלום עליכם מלאכי ה-שרת`` שרתי (כשאני מטעים את המילה השרת בפתח ולא בצירה). מישהו לידי שם לב לזה והעיר את תשומת ליבי: ``לא אומרים ה-ש-ר-ת, אומרים השרת, בצירה``. אבל אני המשכתי בשלי, גם בסיום הניגון זה קרה לי. ``צ`אט-כם לשלום מלאכי השלום`` ניגנתי לעצמי, מספר בחורים קפצו כנשוכי נחש. ``לא אומרים צ`אתכם, אומרים צאתכם`` הם העירו לי. ``מה זה משנה`` עניתי לעומתם ``העיקר שהוא יצא מהחדר``. ``הוא לא נורמלי`` סינן מישהו, והבחורים נטלו את אצבעותיהם הצמידו לרקתם וסובבו במרץ, באמת, לא נורמלי קטן עלי כבר. רציתי להגיד להם שאני כן נורמלי, רק קצת מכור, אבל לא סיפק בידי, התעלמתי מההערות והמשכתי. הבחורים שישבו סביבי עיקמו את האף והמשיכו בשלהם, עד שהגעתי למזמור אשת חיל, הם החלו להיעלם אחד אחד, אחרי שהתחלתי לפרש את מזמור האשת חיל בפירוש מקורי משלי. אשת חיל מי ימצא? בצ`אט, כמובן... בטח בה לב בעלה ושלל יחסר. ``עזבי את סרפרי, קחי בזק בין לאומי``. גמלתהו טוב ולא רע. נכון, כשהיא נגמלת, זה עושה לו, לבעלה, רק טוב. דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה. ``תן לי את החוט של המודם, אבי כבר אסתדר בעצמי``. היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה. אי אי אי, אשת חיל, גם כשהיא בחו``ל היא מוצאת מחשב לגלוש. ותקם בעוד לילה. גם באמצע הלילה תוכלו לראות אותה גולשת. זממה שדה ותקחהו מפרי כפיה נטעה כרם. היא כבר נוטעת כרמים לבד, היא פותחת לבד חדרים בצ`אט. חגרה בעז מתניה ותאמץ זרועותיה. ידיה נהפכו לקשות מרוב הקלדה מסיבית. טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה. המחשב שלה לא נכבה, וגם בלילה... ידיה שילחה בכישור וכפיה תמכו פלך. יד אחת על המקלדת, ויד שניה על העכבר. כפה פרשה לעני וידיה שילחה לאביון. אוי צדקת, היא עונה לכל מי ששואל אותה בפרטי, היא לא סנובית... לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים. היא כבר במילא לא יוצאת מהבית... מרבדים עשתה לה שש וארגמן לבושה. ואיזה שמות יש לה, מגוונים, יפים... סדין עשתה ותמכור וחגור נתנה לכנעני. ``קח את הקוד שלי, בסדר?``. עז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון. היא צוחקת כל יום, באמרה ``זהו. זה היום האחרון שלי פה``. פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה. ``וואלה, איזה שנונה את``... צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל. נכון, היא לא אוכלת לחם עצלות, היא כבר לא אוכלת בכלל... קמו בניה ויאשרוה בעללה ויהללה. ``תראו איזה צדקת אישתי. כל שבת מכינה לי לאכול עוף ליין``. רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה. ``תראי, יש לך הכי הרבה הודעות בפורום``. שקר החן והבל היופי. נכון, אשה מצחיקה ושנונה היא תתהלל. תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה. כן יש טעות כנראה, וצריך לומר, תנו לה מפרטי ידיה... סיימתי את אשת חיל. פתחתי את עיני, ובו ברגע גם נעלמה אשת חלומותי. אוי מי יתן לי אשת חיל כזו, אה... מילמלתי בצער ובכאב. הבטתי סביבי, ואף אחד לא עמד שם, כולם ברחו, כן. אף אחד כבר לא התיחס אלי יותר. גם כשצרחתי נוראות כשהגישו את ארגז התפוזים כקינוח לשולחן, ``יש תפוווווווזזזזז``, שקט בן חצי דקה השתרר בחדר האוכל, ומאות פרצופים הוסתו לכיווני, מיד שראו בי המדובר המשיכו בשלהם, תוך סינון ``רחמנוס רחמנוס`` הפעם גם לא הסתירו ממני את פליאתם, ואני כבר מתוסכל. ביום ראשון, נקראתי למשרדו של ראש הישיבה. ``תשמע חביבי`` הוא אמר לי בכעס ``נמאסת נמאסת``. ``אין לך מה לעשות יותר בישיבה. זהו, נגמר. קח את הדברים שלך ועוף הביתה, עוף מיד הביתה`` הוא צווח. ואני הבטתי בו בעינים תמהות, ושאלתי אותו בתמימות: ``מה הרב? איך אתה יכול להעיף אותי? מה יש לך קוד?`` וזהו, יצאתי מהחדר. חולה עליכם ת`עלול
ב``ה מיומנו של ישיבעש 3 ובו יסופר כיצד עפתי מהישיבה. ערב שבת בישיבה. כבר מזמן לא טעמתי את טעם השבת כפי שזוכים לעשות זאת שאר הבחורים, שעות כה רבות של צ`יטוט הוציאו אותי משיגרת יומי הרוחנית, ודבר זה בא לידי ביטוי גם בדברים הקטנים, הפעם בשונה מהפעמים הקודמות, אני מודע לבעיה ולא מנסה להדחיק אותה, אם פעם היתי תופס את עצמי, ונעצר אחרי דקה, היום זה כבר לא קורה, זה בלתי נשלט. העליתי על הכתב את שאירע לי בשבת האחרונה בישיבה. בשעת סעודת השבת. הכל התחיל בשירת ה ``שלום עליכם``. כל צוות הישיבה והתלמידים עמדו במקומתיהם וניגנו באיטיות ובדבקות את שירת שלום עליכם, גם אני הצטרפתי לשירה. ``שלום עליכם מלאכי ה-שרת`` שרתי (כשאני מטעים את המילה השרת בפתח ולא בצירה). מישהו לידי שם לב לזה והעיר את תשומת ליבי: ``לא אומרים ה-ש-ר-ת, אומרים השרת, בצירה``. אבל אני המשכתי בשלי, גם בסיום הניגון זה קרה לי. ``צ`אט-כם לשלום מלאכי השלום`` ניגנתי לעצמי, מספר בחורים קפצו כנשוכי נחש. ``לא אומרים צ`אתכם, אומרים צאתכם`` הם העירו לי. ``מה זה משנה`` עניתי לעומתם ``העיקר שהוא יצא מהחדר``. ``הוא לא נורמלי`` סינן מישהו, והבחורים נטלו את אצבעותיהם הצמידו לרקתם וסובבו במרץ, באמת, לא נורמלי קטן עלי כבר. רציתי להגיד להם שאני כן נורמלי, רק קצת מכור, אבל לא סיפק בידי, התעלמתי מההערות והמשכתי. הבחורים שישבו סביבי עיקמו את האף והמשיכו בשלהם, עד שהגעתי למזמור אשת חיל, הם החלו להיעלם אחד אחד, אחרי שהתחלתי לפרש את מזמור האשת חיל בפירוש מקורי משלי. אשת חיל מי ימצא? בצ`אט, כמובן... בטח בה לב בעלה ושלל יחסר. ``עזבי את סרפרי, קחי בזק בין לאומי``. גמלתהו טוב ולא רע. נכון, כשהיא נגמלת, זה עושה לו, לבעלה, רק טוב. דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה. ``תן לי את החוט של המודם, אבי כבר אסתדר בעצמי``. היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה. אי אי אי, אשת חיל, גם כשהיא בחו``ל היא מוצאת מחשב לגלוש. ותקם בעוד לילה. גם באמצע הלילה תוכלו לראות אותה גולשת. זממה שדה ותקחהו מפרי כפיה נטעה כרם. היא כבר נוטעת כרמים לבד, היא פותחת לבד חדרים בצ`אט. חגרה בעז מתניה ותאמץ זרועותיה. ידיה נהפכו לקשות מרוב הקלדה מסיבית. טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה. המחשב שלה לא נכבה, וגם בלילה... ידיה שילחה בכישור וכפיה תמכו פלך. יד אחת על המקלדת, ויד שניה על העכבר. כפה פרשה לעני וידיה שילחה לאביון. אוי צדקת, היא עונה לכל מי ששואל אותה בפרטי, היא לא סנובית... לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים. היא כבר במילא לא יוצאת מהבית... מרבדים עשתה לה שש וארגמן לבושה. ואיזה שמות יש לה, מגוונים, יפים... סדין עשתה ותמכור וחגור נתנה לכנעני. ``קח את הקוד שלי, בסדר?``. עז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון. היא צוחקת כל יום, באמרה ``זהו. זה היום האחרון שלי פה``. פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה. ``וואלה, איזה שנונה את``... צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל. נכון, היא לא אוכלת לחם עצלות, היא כבר לא אוכלת בכלל... קמו בניה ויאשרוה בעללה ויהללה. ``תראו איזה צדקת אישתי. כל שבת מכינה לי לאכול עוף ליין``. רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה. ``תראי, יש לך הכי הרבה הודעות בפורום``. שקר החן והבל היופי. נכון, אשה מצחיקה ושנונה היא תתהלל. תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה. כן יש טעות כנראה, וצריך לומר, תנו לה מפרטי ידיה... סיימתי את אשת חיל. פתחתי את עיני, ובו ברגע גם נעלמה אשת חלומותי. אוי מי יתן לי אשת חיל כזו, אה... מילמלתי בצער ובכאב. הבטתי סביבי, ואף אחד לא עמד שם, כולם ברחו, כן. אף אחד כבר לא התיחס אלי יותר. גם כשצרחתי נוראות כשהגישו את ארגז התפוזים כקינוח לשולחן, ``יש תפוווווווזזזזז``, שקט בן חצי דקה השתרר בחדר האוכל, ומאות פרצופים הוסתו לכיווני, מיד שראו בי המדובר המשיכו בשלהם, תוך סינון ``רחמנוס רחמנוס`` הפעם גם לא הסתירו ממני את פליאתם, ואני כבר מתוסכל. ביום ראשון, נקראתי למשרדו של ראש הישיבה. ``תשמע חביבי`` הוא אמר לי בכעס ``נמאסת נמאסת``. ``אין לך מה לעשות יותר בישיבה. זהו, נגמר. קח את הדברים שלך ועוף הביתה, עוף מיד הביתה`` הוא צווח. ואני הבטתי בו בעינים תמהות, ושאלתי אותו בתמימות: ``מה הרב? איך אתה יכול להעיף אותי? מה יש לך קוד?`` וזהו, יצאתי מהחדר. חולה עליכם ת`עלול
)