אשת השבוע NAVVA

Navva

New member
מה אני אוהבת לעשות?

אחד התחביבים שלי הוא עבודות יד למיניהן. אין לי משהו קבוע. החורף זו היתה סריגה בשתי מסרגות, אחרי שלא סרגתי מאז מלחמת המפרץ הראשונה. פעם רקמתי המון, אבל העיניים כבר בדקו את תאריך הלידה שלי. עשיתי לא מעט עבודותעם חרוזים. עבדתי הבשילוב של עץ ודס. בפורום פוריות לפני כ-8 שנים, הכנתי חמסות
מזכרת לכל באות המפגש. כעיקרון אני אוהבת לשלב בין טכניקות. קריאה אצלי בגלים, יש תקופות שמעבר לעיתון אני לא מסוגלת לקרוא. ויש תקופות שאני קוראת הרבה. כעיקרון אני מעדיפה ספרות ישראלית. לדעתי משהו הולך לאיבוד בתרגום. אני חייבת לציין שספר מתורגם שמאוד מאוד נהנתי ממנו היה "אין לי מושג איך היא עושה את זה", של אליסון פירסון. אולי בגלל שאני מכירה באופן אישי אישה אנגליה, שגם בירתי מס' ימים בביתה, ודרכה למדתי משהו על אנגליה, בעצם על ההאנגלים, ועל הדרך שלה לג'נגל בין הבית לקרירה. עם כתבתי על עיתונים, אז אני די חיית אקטואליה. אני מדליקה את הרדיו לפני שאני יוצאת מהמיטה, כדי להתעדכן. וכמעט כל היום הרדיו עובד. אני לרוב מעדיפה רדיו על טלוזיה (להבדיל מהבעל שלי והבן שהולך בעיקבותיו).
 

Navva

New member
אז ככה

הטרשת אובחנה בדיוק לפני 8 שנים במרץ 2000, בעיקבות איבוד כ-80% שדה ראיה באחת העיניים. לא לדאוג, במשך 4 ימים קיבלתי קורטיזון לוריד 4 פעמים ביום. לאחר 48 שעות יכלתי לקרוא את האותיות הקטנות בעיתון עם העין הסוררת. זה היה סוף שבוע, היתי באיכלוב, חגגנו במרכז ת"א, התיצבתי לקבלת האינפוזיה כל 6 שעות ולבדיקות בשעות הבוקר. זה היה שלושה חודשים ש"חזרנו" לאזור המרכז, אחרי שכל החיים הבוגרים של שנינו עברו בבאר שבע. הברורים היו לאחר מכן, ולאחר מס' שבועות התקבלה האבחנה במרפאות החוץ. במקביל התארגנו לטיפול נוסף, כשהחלטנו לעבור בית חולים. לאחר קבלת הסטרואידים היה ברור שצריך הפסקה ארוכה בטיפלים. בסופו של דבר, הטיפול המנצח היה שנה לאחר מכן, 13 אפריל 2001 ביום ההולדת 35 שלי. המגבלה העיקרית של הטרשת עלי היא בקיץ, החום מאוד מקשה עלי בתפקוד. הבעיה הפיזית העיקרית שלי, היא קצת נימוליםף וחום מדי פעם בכפות הרגליים. אני גם לא מטופלת תרופתית, זו היתה החלטה, לאחר התיעצות עם אחר הנירולוגים הבכירים בארץ, כשמתן היה בן 5 חודשים.
 
למעלה