הרעם הכחול
New member
אשת החלומות שלי!!!
כן,כן, גם אני לא האמנתי שישנה עוד אהבה כנה. אבל... הנה אותי היא כבשה בסערה. אמנם שתקתי בהתחלה, לא ידעתי מה לומר.. ומייד אחרי שניתקלתי בה, לקח לי מעט לעקל מה קרה..ועכשיו אחרי מספר רגעים, כשעדיין הינני סרוי בהלם, הבנתי מהר מאוד כי היא האחת!!! כן, אותה האחת שאיתה ארצה הכל יחד, שאיתה לחלוק אהיה מוכן כל דבר שרק קיים. להיות איתך בכל רגע, אבל... כשאני איתה אני נחסם, המילים עצורות בתוכי, לא יודע איפה להתחיל ומה לומר לה. אני יודע שיש המון מה לומר, כמו מה שבא מרחשי ליבי, ואיך אני מרגיש,מאז שראית אותה לראשונה. עד כמה אני חושב אחרת היום. וכמה שאני מוכן לסכן למענה. ואין הצורך בלהכיר כל כך עמוק, לפעמים התחושה אומרת הכל. הלב בכל פעם מחסיר פעימה רק מלשמוע או לראות אותה... ואני שואל, האם זאת אהבה? או שמא רק תחושת כזב?? מבפנים אני יודע במלוא הכנות שאותה אני רוצה, שאותה אני ארצה, ושעליה לא אוותר לרגע. לא אשים אותה אחרי אף אדם, אני יודע שהיא תהיה הדבר המיוחד בחיי. אבל, תמיד יש אבל, וכשיש אבל המצב לא הכי טוב... מה שארצה לומר אני יודע שאולי ירחיק, אולי יפחיד, אולי ימנע. אז לאן אפנה את כל רגשותיי, היכן? הדבר המיוחד שיש בה...הוא...שאיתה אני מרגיש כל כך שלו כל כך רגוע. כאילו הזמן עומד מלכת. וכל דקה שעוברת משתבחת יותר ויותר. ואין רצון לעזוב, אין רצון ללכת כלל, יש הרצון להמיך להיות לעד. להיות שייך רק ואך לך. עד שהמזן יעשה את שלו, אני אשמור את כל מטעני, עמוק עמוק בתוך ליבי. וכשתהיה מוכנה, אומר לה הכל אשטוף אותה בזרמי האהבה שלי, ואז אולי הכל יהיה יותר קל משהיום.. אני מקווה שפה לפחות אולי היא תיקרא, ותנסה להבין את משמעותה בחיי, את כניסתה הסוערת באמצע החיים שאותי כבשה, ובגדול... רוצה אותך מאוד יותר מכל דבר אחר בחיים. שלך בהמון אהבה רעם...
כן,כן, גם אני לא האמנתי שישנה עוד אהבה כנה. אבל... הנה אותי היא כבשה בסערה. אמנם שתקתי בהתחלה, לא ידעתי מה לומר.. ומייד אחרי שניתקלתי בה, לקח לי מעט לעקל מה קרה..ועכשיו אחרי מספר רגעים, כשעדיין הינני סרוי בהלם, הבנתי מהר מאוד כי היא האחת!!! כן, אותה האחת שאיתה ארצה הכל יחד, שאיתה לחלוק אהיה מוכן כל דבר שרק קיים. להיות איתך בכל רגע, אבל... כשאני איתה אני נחסם, המילים עצורות בתוכי, לא יודע איפה להתחיל ומה לומר לה. אני יודע שיש המון מה לומר, כמו מה שבא מרחשי ליבי, ואיך אני מרגיש,מאז שראית אותה לראשונה. עד כמה אני חושב אחרת היום. וכמה שאני מוכן לסכן למענה. ואין הצורך בלהכיר כל כך עמוק, לפעמים התחושה אומרת הכל. הלב בכל פעם מחסיר פעימה רק מלשמוע או לראות אותה... ואני שואל, האם זאת אהבה? או שמא רק תחושת כזב?? מבפנים אני יודע במלוא הכנות שאותה אני רוצה, שאותה אני ארצה, ושעליה לא אוותר לרגע. לא אשים אותה אחרי אף אדם, אני יודע שהיא תהיה הדבר המיוחד בחיי. אבל, תמיד יש אבל, וכשיש אבל המצב לא הכי טוב... מה שארצה לומר אני יודע שאולי ירחיק, אולי יפחיד, אולי ימנע. אז לאן אפנה את כל רגשותיי, היכן? הדבר המיוחד שיש בה...הוא...שאיתה אני מרגיש כל כך שלו כל כך רגוע. כאילו הזמן עומד מלכת. וכל דקה שעוברת משתבחת יותר ויותר. ואין רצון לעזוב, אין רצון ללכת כלל, יש הרצון להמיך להיות לעד. להיות שייך רק ואך לך. עד שהמזן יעשה את שלו, אני אשמור את כל מטעני, עמוק עמוק בתוך ליבי. וכשתהיה מוכנה, אומר לה הכל אשטוף אותה בזרמי האהבה שלי, ואז אולי הכל יהיה יותר קל משהיום.. אני מקווה שפה לפחות אולי היא תיקרא, ותנסה להבין את משמעותה בחיי, את כניסתה הסוערת באמצע החיים שאותי כבשה, ובגדול... רוצה אותך מאוד יותר מכל דבר אחר בחיים. שלך בהמון אהבה רעם...
רעם מאוהב !