אשרי המאמין....

[michaly44]

אשרי המאמין....

תקראו..מה דעתכם...קראתי..ומאמינה במה שנכתב...

 

[s h o o s h a]

אם הייתי צריכה לסכם - זהו לב הדברים

"גלו היכן אתם מעלים עצמכם כקורבן עולה על מזבח הפחדים והאשמה. גלו זאת וסלחו לעצמכם. סלחו לעצמכם.....אפשרו לעצמכם להיפתח לאהבה, להמשיך להתקדם.... קבלו עצמכם כבני אנוש ההולכים בדרך ההתפתחות וההתקדמות. אהבו את עצמכם...ככל שתגבר האהבה, ככל שיתמעט הפחד, כך ילך ויעלם הצורך שלכם להקריב קורבנות, כך תלך ותגבר מחויבות האמת להתקדם...."

 

[michaly44]

אני הבנתי זאת ככה..

אני חושבת שיש דגש רב על: לא להסתכל אחורה, אל הטעויות , להתחרט..ולהרגיש שיכולנו אחרת. אלא.. לומר לעצמנו..שהכל היה והינו תהליך למידה, ועל כך עלינו להיות גאים. לומר תודה, שהבאנו עד הלום..ומכאן תבוא הסליחה, קודם לעצמנו..ואם נצליח בכך..אז האהבה תזרום מאיתנו לאחרים. ואז השמים הם הגבול. המטרה..להסתכל קדימה..לא להתקע בתבניות שבנינו לעצמנו.. למגר את הפחדים שמעכבים אותנו.. וכמו שדיברנו קודם, לקחת סיכונים. ללמוד לקבל את עצמנו, ראשית ואחר כך את האחרים.. זו תורה..אמונה..שצריך להפוך אולי, לדרך חיים.

 

[אריסטו m]

אכן דברי טעם.......

אחד האופנים הפחות נכונים בהם אנו בוחרים לנהוג הוא השפיטה העצמית...(שלא לומר הלקאה עצמית). יש בנו נטייה להביט אחורנית לתוך תמונות חיינו תוך הזעפת פנינו על אשר אנו רואים... "..הייתי צריך לנהוג אחרת... אני בוש בעצמי...זה כל כך לא מתאים לי... איך בכלל יכולתי...וכו'" ורוב הזמן (אם לא כל הזמן) אנו שוכחים כי יש בנו את היכולת להבין את הדברים היום כפי שאנו מבינים אותם בזכות הנסיון (גם אם הוא היה לא קל...) שבו התנסינו. בל נשכח כי אל המקום בו אנו עומדים היום הגענו לאחר שצעדנו בדרכים מסוימות,בשבילים מסוימים בהם "דרכנו" לא פעם גם על "דברים" לא נחמדים... אל אותם דרכים/שבילים הובילה אותנו נשמתנו מתוך כוונה לאפשר לנו לחוות את אותם מצבים כדי להרויח את השיעור שהיה בהם עבורנו,גם אם פעלנו בצורה "נחותה" מזו שבה היינו בוחרים היום.... אם קטפתי מן העץ תפוח בעודו בוסר ודאי שלא נהנתי מטעמו,אבל הנסיון הביא אותי להבין כי טעמו של התפוח כל עוד אינו בשל לא יהיה ערב לחיכי... (האמת היא שלא פעם גם תפוחים בשלים לא ממש ערבו לחיכי...אך זה לא העניין כאן...

) כך שבודאי לא יהיה זה חכם במיוחד לשפוט את עצמי ולומר:"איזה טיפשי זה היה מצידי..."או, "לא הייתי צריך לעשות את זה..." למעשה כשמדובר בטעויות עם בני אדם יש בנו רצון לכפר על עוולות שגרמנו להם... רצון שנובע מחוסר הסליחה לעצמנו על כך שפעלנו באופנים כאלה מתוך חוסר מודעות מספקת...מתוך תחושות,שקשורות ברגש,שאיפשרנו להן לקחת את המושכות... נכון שלא פשוט להתמודד עם ההרגשה שלא נהגנו באחר בהגינות (במיוחד לאלה ביננו שמטפחים מצפון פעיל...) אך יחד עם זאת אם נסלח לעצמנו ואם נקבל את עצם היותנו אנושיים נוכל לפעול להבא באופנים שיבטאו נכונה את המודעות ואת התובנות החדשות שאימצנו...מבלי להרגיש בצורך אובססיבי לכפר על שגיאות העבר (לא תמיד ולא על כולן ניתן לכפר, לכן עדיף לשחרר את התחושה המעיקה...) ובל נישכח כי אנו תמיד עושים טעויות כי אנו נמצאים בתהליך בלתי פוסק של התפתחות ולמידה... מה שנראה לנו נכון להיום עלול להתברר כטעות "מטופשת" מחר... אריסטו...(אני כבר סולח לעצמי על שעייפתי אתכם/ן...

)

 

[s h o o s h a]

משתרשרת אליך כי נראה לי המשך הולם

* * אם רק היית נוהג אחרת * * אם רק הייתי יודע אז את שאני יודע היום * * זהו בדיוק הענין. שהיום אתה פועל עפ"י הנתונים המצויים בידך היום (והרי איש מאיתנו איננו נביא ... הלא כן? ותקנו אותי אם אני טועה) מאותו מקום בו אתה חושב שזוהי הדרך הכי נכונה לפעול. ובחלוף הימים והזמן, ייתכן ויסתבר שנפלה טעות ויכולנו לנהוג באופן שונה. אל לנו להלקות את עצמנו על כך שכן באותו הזמן לא ידענו אחרת. ודווקא מתוך הניסיון הזה נוכל להפיק את הלקחים הנכונים למקרה שנקָלַע בעתיד למצב דומה ואז נוכל לפעול באופן שונה. אולם, מי מבטיח לנו שבעתיד, גם אם נקלע למצב דומה ונפעל אחרת מהפעם הראשונה, עדין תהא זו הדרך הנכונה "לטפל" במצב? כי בחלוף הזמן אולי נבין שיכולנו, שוב, לנהוג אחרת? ולכן, בסיומו של נאום לבוקר שבת אי מגיעה למסקנה שהחיים הם גלגל (ולא, לא המצאתי את המסקנה והגעתי אליה כבר מזמן, רק מציינת זאת עכשיו שוב כי נראה לי מתאים) ואין שום דרך לדעת מה צופן לנו העתיד ואין שום דרך לדעת כיצד נפעל/ננהג עם צפונות העתיד. ובכל מקרה, כל דרך שנבחר, גם אם בדיעבד הסתבר או חשבנו שטעינו, ניקח זאת כשיעור נוסף בחיים, כי הרי החיים הם בית ספר אחד גדול (גם זו לא המצאה שלי, אגב) שבת שלום ושבת קסומה שתהא לכולנו

 

[blonda3]

נהייתם חכמים פתאום?../images/Emo6.gif

נהניתי לקרוא..... יכולה להוסיף מנסיון חיי הלא קל שמצבים שהייתי בהם ולא יכולתי להם ובחרתי בדרך אחת שאולי הובילה אותי למקומות קשים-יודעת היום שאז-לא יכולתי אחרת-כי לא הייתי בשלה, כי פחדתי, וגם היום-עדיין פוחדת. לא יכולה לאמר בוודאות שבעתיד אנהג אחרת,אבל יודעת שהיום במבט לאחור מבינה דברים שלא הבנתי אז רואה גם את החלק שלי במה שקרה לי. אבל רואה שיש אנשים שפגעו בי ולא השתנו כך שההתרחקות שלי מהם מוצדקת, ומי שבעבר לא הבין אותי ולא מבין אותי היום מוטב שאתרחק ממנו.... ולגבי ההערכה העצמית שלנו-זה משהו שנבנה עם השנים, שמקורו בילדותינו במה שקיבלנו מההורים ומהסביבה שבה גדלנו, ואם לא קיבלנו שם מספיק בטחון אז לבנות אותו עם השנים זה קשה, זו עבודה לכל החיים.

 

[michaly44]

הערכה עצמית...ואתם../images/Emo24.gif

מאותו אתר..מאמר אמיתי זה..לעיונכם: מבוך הפלאים של ההערכה העצמית אני = אוסף המחשבות והאמונות שיש לי לגבי עצמי ההערכה העצמית שלנו מתבטאת באוסף האמונות והמחשבות שיש לנו לגבי עצמנו. ככל שהמחשבות שלנו לגבי עצמנו יהיו גבוהות וחיוביות יותר, כך נוכל ליצור לעצמנו מצבים טובים יותר, חוויות טובות יותר, סביבה טובה יותר, מציאות טובה יותר. אנו תמיד מקבלים בחיים את מה שאנו מאמינים שמגיע לנו לקבל. אנשים בהערכה עצמית נמוכה מונחים על ידי אמונות שליליות כמו "לא מגיע לי" או "איני שווה", חושבים ומרגישים כך במודע או שלא במודע, ויוצרים לעצמם מציאות בה הם חווים חוסר כלשהו. מציאות שמבטאת את ההערכה העצמית הנמוכה שהם רוחשים לעצמם. מי שאינו מאמין שמגיע לו שפע – לא יחווה שפע, כנ"ל לגבי אהבה, זוגיות, בריאות או כל אספקט אחר בחיים. מחשבות של הערכה עצמית נמוכה יובילו תמיד לרגשות ותחושות נמוכים. מחשבות כמו "אני לא ראוי/ה, לא מספיק טוב/ה, לא מגיע לי" מובילות לרגשות אשם, לבושה, לכעסים, התנגדויות, טינות ועוד. רגשות אלו עלולים ליצור מצבים של נכות רגשית, מנטלית ואף פיזית. אנשים בעלי הערכה עצמית נמוכה נוטים לסגל לעצמם התנהגויות אופייניות של ניכור, רחמים עצמיים, מסכנות, ציניות, קרבניות ועוד, הם נוטים להיתקע בעבר, למחזר ולהעצים חוויות שליליות ובכך להינתק מהאינטואיציה והרגש. אנשים אלו כלואים במערך אמונות מגביל ומסרס וגם אם הם מצליחים בעבודה, בזוגיות או בכסף, הם אינם מרגישים מוצלחים, הם מאמינים שהיו צריכים להרגיש אחרת, מרגישים חוסר שקט, שעמום או חוסר שביעות רצון (או כולם ביחד). בכך הם יוצרים לעצמם מצבים בהם הם מאבדים את ההצלחה, כיוון שאינם יכולים להכיל אותה מבחינה רגשית ואינם מאמינים בכלל בקיומה. הערכה עצמית נמוכה הינה המחסום העיקרי בפני התפתחות וצמיחה אישית. כשאנו מרגישים לא ראויים, אנו למעשה מנותקים מהעוצמה ומהיכולת שלנו. אנו מחוברים למאפייני התנהגות נמוכים ובכך למעשה מנותקים מהרוחניות שלנו, מהאני הגבוה שלנו ומאלוהים. בכדי לחלום, לתכנן, לדמיין, להשתוקק וליצור את העתיד הטוב ביותר עבורנו, עלינו להעלות את איכות המחשבות שיש לנו לגבי עצמנו. עלינו להבין שהתוצאות בחיינו תלויות בנו וברצון שלנו. אין מי שראוי יותר או ראוי פחות. כולנו ראויים, מעצם היותנו. כל אדם ואדם עלי אדמות ראוי לבריאות טובה, לאהבה לשפע ולחיים מאושרים. כולנו ראויים וכל מה שעלינו לעשות הוא לרצות ולהאמין. האמונה מפתחת את הרצון ואת המוכנות ובעזרתם אנו יכולים ליצור ולקבל את כל אשר נרצה. כדי ליצור לעצמנו את חיינו כפי שאנו באמת רוצים, עלינו קודם כל לאהוב, לקבל, לכבד ולהעריך את עצמנו כפי שאנו. לאהוב, לקבל, לכבד ולהעריך את האחר כפי שהוא. ככל שנאהב את עצמנו יותר, נקבל את עצמנו כפי שאנו, נעריך את יכולתנו ונכבד את מי שאנחנו - כך נעצים בתוכנו את האמונה שאנו שווים ואנו ראויים. ככל שנאמין יותר בכח החיים ונביא יותר אהבה ושמחה לחיינו, כך נטמיע בלבבנו את ההכרה שכולנו, ללא הבדל, שווים וראויים לכל הטוב והשפע של היקום. לכל אחד מאיתנו יש את הדרך הייחודית שלו, רק אנו יודעים מה טוב בשבילנו. כשאנו מחוברים לידיעה הפנימית שלנו שבאה מהלב ומהאינטואיציה. כשאנו מאמינים בעצמנו וביכולת שלנו להצליח. אז אנו מוכנים ללכת עם הידיעה הזו ללא פשרות, בבהירות ובנחישות, להתכוונן, כל אחד ואחד, על הנתיב הייחודי והאישי שלו להגשמה וליצירה ולהביא את עידן הנסים אל תוך חיינו, אל המציאות שלנו. לכולם מגיע - אין יוצא מן הכלל כשיש את הרצון אז יש את היכולת וכשאנו יודעים מאמינים ורוצים – אנו מקבלים. כי אנו תמיד מקבלים בדיוק את מה שאנו מאמינים וחושבים שמגיע לנו לקבל. ועל זה אומרים: אמן!!!!