אשמח לקבל את התיקונים שלכם...

[הזהב הלבן]

אשמח לקבל את התיקונים שלכם...

כתבתי סיפור קצר על התקף-נפילה ואני רוצה להציע לכם לקרוא אותו... קוראים לסיפור "לראות בעיניים". אם יש לכם במה לתקן אותי, לגבי מתן עזרה ראשונה במצב התקף, כמו שמסופר, אשמח מאוד לקבל את התיקונים שלכם. באותו התקף, של ידיד שלי, עליו כתבתי בסיפור, פעלתי באופן אינסטנקטיבי, לפי מה שאני יודעת על עצמי מההתקפים, שאני עברתי בחיים.

 

[qt1]

אני מצרפת תשובה שנכתבה באי"ל

התקף מה לעשות? אין לי תיקונים זהב לבן ,קראתי את הדברים שכתבת , באופן אינסקטיבי כשאני ראיתי קרובת משפחה בהתקף מאוד חזק , השכבתי אותה על הצד וליטפתי לה את הראש... אני מקווה שהדף יעלה כראוי , האתר בבניה. שבת שלווה ונעימה...

 

[S E M 151]

שאלות

QT וזהב לבן, קראתי את שני המאמרים ויש לי מספר שאלות. 1. לגבי הואליום, נראה לי כאילו נסית למנוע מאנשי מד"א להזריק את הוואליום, כי זה היה כבר סוף ההתקף, או בגלל שיש בעיה עם הואליום. אני אישיתי מחזיקה בבית יחד עם התרופה של הדר, שתי אמפולות ואליום למקרה חירום. 2. במאמר השני כתוב, התקף של מעל עשר דקות, רק אז יש להזעיק את מד"א, ההתקפים של הדר הארוך ביותר, נמשך כ- שלוש דקות ואני כבר החדרתי את האמפולה של הואליום - טעות??? החשש הגדול ביותר שלי למרות שכבר הרגיעו אותי כאן הרבה חברה טובים הוא פגיעה במוח. אני מעונינת לדעת באיזה מזב לתת את הואליום ואחרי כמה זמן. ושוב המון תודה

 

[qt1]

סם יקרה, על-מנת לא להטעות ../images/Emo184.gif

הפניתי את השאלה לאתי אברהמי שהיא אחות במקצועה ויש לה ידע רב בתחום... אני מקווה שהיא תכנס לאינטרנט היום ותשיב על השאלה , ידוע לי שהסוגיה של הואליום היתה בעבר נתונה לויכוחים , לא תמיד נותנים ואליום, ישנם אנשים מתחום הרפואה שכן מעדיפים לתת ואליום אחרי התקף כדי להקל על החוויה/טלטלה הקשה שהגוף עבר... נראה אם ומה אתי תכתוב, אני סקרנית לדעת מה קורה עם זה היום בדיוק כמוך... לגבי מה שזהב לבן כתבה ,אני גם לא יודעת... לגבי השאלה שלך - אני שוב מקווה שאתי תוכל לעזור. מה קורה אצלך חוץ? איך הלילות?

שבת שלום

 

[S E M 151]

הכל שקט

ומקווה רק שזה ימשיך ככה. תודה.

 

[qt1]

טוף אז יש תשובה חד משמעית...

לגבי ואליום:

נתינת ואליום נתונה לשיקול דעת של רופא בלבד! ישנם שמקבלים להרגעה או נגד מתח וישנם כדי לאזן. אנחנו כאן בפורוםלא ניכנס לסוגיה הזו בכלל. במידה וחלקכם מעוניינים בעוד מידע בנדון ,אתם יכולים לפנות לפורום נוירולוגיה באתרים אחרים , זהו לא פורום רפואי ואנחנו רק נלך לאיבוד בנושא זה... שבוע טוב ונפלא לכולנו...

 

[hashy]

לגבי ההחלטה שלך לתת ואליום

אני משערת שהרופא שרשם לך את הואליום ידע מה הוא עושה. אני באופן קבוע נוטלת תרופה שהיא ממשפחת הואליום כאמצעי איזון והגעתי אליה כי בבי"ח אחרי התקף נתנו לי ואליום [וואלל'ה זה היה קטע, התחלתי להזות וראיתי פרפרים וקוקיות לשיער (של פעם עם שני החרוזים בקצוות) מרחפות באויר.... הרופאים התגלגלו ממני.... אמא שלי אחרי זה נתנה לי דף וצבעים וציירתי אותם (מעניין אם זה נמצא איפשהו...) D-: לגבי הקריאה לאמבולנס - הכוונה היא שהתקף שאורך מעל 10 ד' מהווה סכנת חיים (ככה, בלסייג, אי אפשר למות מהתקף) מתחת לזה - אנשים נוטים להתעורר לבד ולבקש מה שהם צריכים. יש השפעות לטווח רחוק לוואליום אבל נראה לי שזה במינונים גבוהים יותר. באופן אישי, עם התופעות והכל, הייתי שמחה להגיע לתרופה הזו שנה וחצי לפני כשהיא יצאה לשוק ולא רק כשגיליתי אותה - זה היה חוסך ממני דברים ומשפר לי את איכות החיים. לגבי חששך ממחיקת תאים מהמח - הייתה אצלי היום חברה שיש לה שלושה ילדים (5 חודשים, שנה וחצי ושלוש) הקטנים לא הפסיקו לחלות כל החורף והאמצעי במיוחד. היא הייתה אמורה לבוא (גם לה היה צריך לסדר משהו במחשב) ובבוקר היא התקשר ממוטטת לגמרי כי שוב יש בעיה עם האמצעי והיא לא ישנה כבר 4 לילות מזה שהוא לא ישן ומדאגה. חוץ מזה שהיה לי קשה לראות אותה כך היה גם בולט לראות את חוסר השקט של הקטן (שאותו היא הביאה איתה ואת השאר השאירה עם בעלה) כתוצאה מחוסר השקט שלה... אז סם יקירתי, כל כך הרבה דברים מוחקים לנו תאים מהמח... הקטנטונת בסדר עכשיו וכל עוד היא נראית לך כך, נא נסי לחשוב על דברים אחרים... רק הדאגות יכולות להסיר תאים ממוחך ונראה לי שאז הקטנטונת תהיה במצב קשה יותר הלוואי שהיה משהו שיכולתי לאמר לך שהיה עושה אצלך בראש Delete על הנושא (אני עדיין בהשפעת מסיבת ההתקנות

) לילות מתוקים נ.ל.

 

[הזהב הלבן]

תשובות ל-SEM

1. יש אנשים, כמוני, שאלרגים או רגישים מאוד לואליום... לא כדאי להחדיר ואליום לגוף, לפני שיודעים בוודאות, שזה לא יזיק. אם זו טעות, או לא, את זה תוכלי ללמוד, אם הדר תעבור בדיקה, שתגלה את רמת הרגישות שלה, כנראה, שהיא לא רגישה מאוד, ואם תלמדי בעצמך מספר תרופות על הואליום. 2. לא כדאי לקרוא לאנשי מד"א על כל התקף קטן, כי לא כל התקף הוא סכנה לפגיעה במוח. אישית אני ממליצה להקטין את הסיכון, באמצעות אימונים בהחזקת נשימה מתחת למים למשך זמן, לפי שעון. כך המוח מתרגל להתמודד משכי זמן ארוכים יותר ללא חמצן - כך פעלתי בעצמי, לאחר שהבנתי מהי הסכנה, שבבעיה, שנחתה עליי (כי כשיש את מה שיעמוד מנגד, אין סכנה). ושוב, לדעת מתי לתת את הואליום, ואחרי כמה זמן... רופאים ממליצים, שלא להזריק ואליום בהקף שאורכו פחות מ-20 דקות, בגלל שקשה לדעת את מידת הרגישות של האדם לואליום, אבל כדי ללמוד בוודאות, כדאי מאוד לפנות לספר תרופות, שיש בו הסבר מפורט על התכולה של החומר והתופעות השונות.

 

[הזהב הלבן]

הערה חשובה..!!!

התשובות לSEM ניתנו אך ורק על סמך נסיון אישי, כחולת-נפילה והידע, שנפל בחלקי, כחברה לשעבר באגודת אי"ל.

 

[S E M 151]

תודה לכולכם

הדר לא אלרגית לוואליום, לפחות עד עכשיו, ולכן הנוירולוג רשם לו אותה לשעת חירום. ושוב תודה לכולם.

 

[hashy]

הזדהות ותיקון מהותי

קודם כל אני שותפה לתחושות הנלוות להתבוננות על התקף. באופן אישי, הדבר הכי קרוב שראיתי היה כלב שהורעל (להבדיל אלפי הבדלות) ואת מבטי אלו שהיו לידי כשהתעוררתי, זה היה קשה ומבעת וזכות לא נעימה. אני משערת שכבר ראית את התיקון הנ"ל באי"ל אבל אם לא - לא פותחים את הפה בכח גם אם האדם מכחיל, זה יכול לגרום לנזק בלתי הפיך - ואני אסביר. בשעת התקף פרכוסים כל שרירי הגוף מתכווצים ונירפים. יחד איתך שריר הלוע. מאחר והוא ננעל והתכווצויותיו הן מהירות - לא ניתן לבלוע את הלשון (וזה מה שמבדיל התקף מהתעלפות רגילה - בדיוק הדבר הזה). אדם נהיה כחול וסגול כי מגיע למוחו מעט חמצן ולפרקים ולא באופן שוטף וגם זה קשור לשרירי הנשימה והבליעה ולא ללשון. מאותה סיבה הוא גם מחרחר. אין זה מעיד על היחנקות. מתי כן יש לדאוג ללשון? בזמן ההתיישבות או הקימה. אם המפרכס מתעורר ובעודו מתיישב מתחיל לחרחר ולהיות כחול כשהוא אינו מפרפר - או אז יש ללחוץ על חיבורי הלסת (חיבור העצמות בחוזקה) ולנסות לפתוח את הפה בכח. רצוי עם חומר פלסטי קשיח. פתיחת הפה בכח יכולה לגרום לשבירת שיניים ולחדירה של חלקי שן קטנים לעבר פתח הבליעה וזה מסוכן לכשלעצמו... [מה שקרה לי באופן אישי, אך בקטן] מלבד זאת, נהניתי לקרוא, סחתן על האומץ והחשיפה כן ירבו... והוספתי לך משהו בבמה חדשה ברמת הכתיבה

נ.ל.

 

[הזהב הלבן]

hashy, תודה לך ו...

הערה קטנטנה, לגבי מה שאת ראית, אני עמדתי שם ושמעתי את הצעקות של האנשים, מסביב לידיד שלי: "הוא מת..." "הוא חולה כלבת, אל תגעו בו..." וכל מיני נוספים. איך זה נראה, אני יודעת, זה באמת נראה כמו עוויתות של גסיסה לא טבעית. ודבר קטן נוסף, כשידיד שלי נעשה כחול, זה באמת היה כבר סוף ההתקף.

 

[hashy]

לגבי כחול...

שכחתי לכתוב לך קודם לכן שכחול-סגול זה אכן שיאו של ההתקף, אך תמיד יש חשש שמיד אחרי יתחיל עוד אחד. עבדתי פעם בשח"ל ואני יודעת שזה לא ו דווקא מוצדק אבל זה השיקול שלהם בלתת ואליום, בייחוד כשהם לא מכירים את ההיסטוריה של המטופל וזו בעיה. וזה מזכיר לי שכשעבדתי שם לא הפסקי לחשוב על זה שאם היו ממציאים מכשיר (כמו א.ק.ג.) ביתי שמודד את רמת הסיכון הבוקר לקבלת התקף - הייתי קונה אותו... חבל שהדברים כל כך מורכבים אצלנו... תודה לך על ההתייחסות, שמחתי לעזור. העברתי את הלינק שלך לאמא'שלי שהיא כותבת כבר הרבה זמן בבמה חדשה ובכלל אינטרנט - אולי יהיו לה עוד כמה הערות בונות. הלינק שלה למי שבא לקרוא קצת סיפורת, פרוזה ושירים הוא: http://stage.co.il/Authors/3145 תהנו

 

[הזהב הלבן]

יש מכשיר כזה...

אבל לא בני-אדם בונים אותו... יש היום כלבי-נחייה לחולי-נפילה, שמרגישים את ההתקף העומד להגיע, לפני החולה, ומתריעים על כך..! קראתי על זה כתבה באינטרנט, אבל אני לא מצליחה למצוא את הקישור לכתבה.

 

[hashy]

כשהייתי נערה היה בדיזינגוף אחד

שהיו לו 4 כלבי דוברמן כשכל פעם שהוא היה מקבל התקף הם היו יוצרים מעגל סביבו ולא נותנים לאף אחד להתקרב. שמעתי עוד הרבה סיפורים על זה שבעלי חיים מרגישים בהתקף אבל הם לא יכולים להגיד איזה סוג של התקף עומד להגיע והאחזקה שלהם לפעמים קשה....

 

[הזהב הלבן]

לגבי כלבי נחייה לחולי-נפילה

אני עוד לא בדיוק יודעת, אבל מתוך מאמרים, שקראתי בעיתון, יש סוגים שונים של כלבים, מפודל ועד דוברמן, שמאמנים לנחייה, ודברים גם מאוד תלויים ברמת הקושי של ההתקפים. אני יודעת, שכלבים קטנים יודעים להתריע, שהתקף עומד להופיע, אבל כלבים גדולים יותר, כמו כלבי-זאב ודוברמן, מאמנים גם להחזיק את החולה בזמן התקף על הצד ולהרחיק אותו מדברים העלולים לפגוע בו. בארץ אני עוד לא יודעת עד כמה העניין מתממש, יש אתר באינטרנט, שעוסק בנושא, אך עד היום עוד לא קיבלתי תשובות לשאלות שלי, ששלחתי אליהם ב-3 מיילים. ואת הקישור לאתר שלהם, תוכלו למצוא פה

 

[הזהב הלבן]

ו... זו תגובתי לדברייך בבמה...

תודה לך, אני חושבת, שאני אשב לערוך ולהכניס תיקונים... מצאתי, שאכן יש כמה דברים לשנות בסיפור שלי, כדי להעביר מידע נכון ומדוייק, וגם כדי לשמור את עוצמת הרושם, שתגרום לאנשים להפנים את המידע לתוכם... תודה על התגובה וההערות הבונות.