אשמח לעצות

[סחלב פורח]

אשמח לעצות

האמת אין לי מושג מאיפה להתחיל אפילו להסביר את עצמי. אני בת 25, בן זוגי בן 28. אני חייתי במשפחה "נורמטיבית", ההורים שלי הם החברים הכי טובים שלי, בואו נגיד ככה לא הרבה אכזבות או צער ראיתי בחיי. לעומתי בן זוגי חי במשפחה אחרת לגמרי, אבא שלו נהג באלימות מילולית ופיזית, ושני ההורים פנו לאלכוהול. הוא ראה המון עבריינות, אלימות, מוות בחיים שלו. אנחנו שנה וחצי ביחד. שנה מהם גרנו ביחד רחוק מהוריי והיינו מאוד מאושרים. לא היה חסר לי כלום. לאחרונה עברנו לגור בעיר של ההורים שלי. למעבר היו שני סיבות עיקריות: 1. רציתי כבר לחזור לעיר שלי - 5 שנים לא גרתי שם. 2. החלטנו להתפטר ולעבוד כעצמאים. היחסים פשוט התהפכו לגמרי! אנחנו רוב היום ביחד, מבקרים את אחד השני, כועסים, לא יכולים לריב נורמאלי (כי גם זה צריך לדעת

) הכל בכעס הכל בצעקות. ואני תוהה אולי כשהכל היה טוב היינו זוג מעולה, אבל כשהגיעו הבעיות (כלכלי, זה שאנחנו עדיין לא גרים בדירה משלנו, התרחקות מהמציאות המוכרת לנו) אנחנו פשוט לא יכולים להיות זוג יציב ולפתור את הבעיות? האם בכלל יש משהו לעשות עם זה? האם אפשר ללמוד את זה? בנוסף לפני כמה ימים הוא זרק לי משפט שפשוט מוטט אותי. הוא לא הרגיש טוב ואני מודה שדי ניג'סתי לו (איך אתה מרגיש, למה את ככה, למה אתה כזה זעוף) הוא פשוט זרק לי: "את מטומטמת? את לא מבינה שאני לא רוצה לדבר"? האם זה אותות אזהרה? האם זה הסימן שהוא לא בשבילי ומהעבר האלים שלו פשוט אי אפשר לברוח?? תודה לכם

 

[סחלב פורח]

רוצה לציין משהו חשוב

שהוא בחיים (עד לפני יומיים) לא הפנה כלפי אלימות מילולית. זו הייתה פעם ראשונה ובגלל זה אני קיבלתי את זה מאוד קשה.

 

[מפלצת או ילדה]

עושה רושם שמצבי משבר או לחץ

מוציאים ממנו את "השד" הרע, ובמצבי קיצון הוא מגיב "מהבטן", שיש בה הרבה רעל כנראה. אבל, ללא כל קשר לארועי העבר, כשרע לנו (לכולנו) לא תמיד אנחנו במצב "להתנחמד", מי מאיתנו יותר סובלני לסביבה ומי פחות. אז בנוגע לאופן התגובה התקופני - דבר ראשון, לדעתי, את צריכה לדעת באופן נהיר וברור מה מבחינתך קו אדום ברמת NOGO. ומהמקום השקול הזה להציב גבולות לגבי מה בשום אופן לא מקובל שיהיה בקשר - אלימות מילולית כזאת או אחרת, ובטח לא חלילה הרמת ידיים או כל התפרצות אלימה אחרת. לא כדאי "להבהיר" את הנקודה אונליין, כשהוא "מחומם" ואת מרוגשת. אבל כשהעניינים רגועים והוא במצב של קשב (והפעם את צריכה לוודא שאכן הוא במוד להקשיב

) יש להבהיר את הנקודה באופן שקט, רגוע ותקיף - עד כאן

לגבי התגובה הספציפית שלו במצב הספציפי - יתכן והוא טיפוס מתכנס. אני יכולה להתחבר לזה, כי גם אני בעצמי כזאת, וכשרע לי אני שונאת שמעיקים לי "בהרעפות" תשומת לב או חפירה ארכאולוגית אחרת שמצפות ממני לתגובת נגד או אינטראקציה בכלל. אני מתמודדת עם עצמי, "עד יעבור הזעם", ואם אני צריכה עזרה חיצונית, זה יבוא ממני במילא. יתכן וזה הפוך לדפוס שמתאים לך בהתמודדות במצבים דומים - הצורך בטיפול מוגבר, וזה בסדר, אבל המנגנון שלו הוא שונה, וצריך לכבד את זה, אבל כן להתעקש על הדרך להביע את הדברים, על התקשורת.

 

[נומלה]

זה אות אזהרה גדול

לא כל זוג בנוי לעבוד ביחד. כנראה שאתם לא. מהר להפריד עיסוקים. ושאלה: איך הוא אמור להבהיר לך שתשתקי? לא שאני בעד קללות אבל נשמע שנדנדת לו על הנשמה.

 

[מריוס זכריה]

אי אפשר לדעת

בשנה הראשונה הייתם בירח דבש. הזוגיות הייתה כמו מתנה ארוזה יפה בצלופן. עכשיו חזרתם לעיר של הוריך, קרוב לשורשים שלך, והחיים קצת יותר קשים - הצלופן נושר מהאריזה, ומתגלה מציאות חדשה. האם המציאות הזאת מאפשרת לכם זוגיות? אי אפשר עדיין לדעת! התפרצות אחת לא אומרת כלום. מה שכן ברור: זה לא יעבוד "מעצמו" בקוצי מוצי. כדי שזה יעבוד, עם פערי הרקע ביניכם, שניכם צריכים ללמוד ולהתפתח וזה מאוד מאוד מאתגר. האם תצליחו? שוב: אי אפשר לדעת. אתם רק בתחילת המאמץ, בקושי עשיתם חצי צעד. המלצותי לביצוע מיידי

1. להמשיך לנסות 2. לא להתחתן, לא ילדים, לא לקנות דירה 3. לפתוח את הראש לשינויים, לא להיות מקובעים בתפישות עולם מהבית. בהצלחה!

 

[felka]

בנוסף לעצות טובות של מריוס

דחוף ללמוד לדבר אחד עם השני גם בכעס. את פעם הבא שהוא אומר לך משהו כזה תגידי לו: אני הבנתי שאת הלא רוצה לדבר מסיבותך. זה לא נותן לך זכות להעליב אותי. אני לא מטומטמת ואני גם לא קוראת מחשבות. אם אתה רוצה להעביר לי מסר בבקשה תגיד לי אותו במילים. הסיבה שאתם כועסים ורבים היא שאתם לא באמת מבינים מה זה חיי זוגיות. כמו שמריוס אמר: עברה שנת ירח דבש. עכשיו זה זמן לכבד מתוך אהבה, לוותר מתוך אהבה, לקבל כמו שאתה מתוך אהבה. תאמו ציפיות. בהצלחה

 

[seeyou]

"כשהכל היה טוב היינו זוג מעולה"אבל ../images/Emo4.gif

כשהגיעו הבעיות .....

זה בדיוק ההבדל בין זוגיות סתם לבין זוגיות "נורמטיבית" כפי שההורים שלך היו. כפי שאת מציגה את המצב לערכתי אין "עתיד" ביחד. אומרים שהחיים הם לא פיקניק. לדעתי יש שוני בין מה מרגישים הילדים בפיקניק -כאשר מקבלים הכול על המוכן לבין ההורים . יוסי נ.ב לא הייתי מתרגש ממה שהוא אמר לך(מטומטמת) אלא מה יחסי הגומלין ביניכם( רוב היום ביחד, מבקרים את אחד השני, כועסים, לא יכולים לריב נורמאלי )

 

[nowonder]

בטח שאפשר ללמוד מזה

אני לא מבינה במה את רואה סימן מהעבר האלים שלו. כלומר, לקרוא לך מטומטמת זה מכוער, גס רוח, ומשהו שלא ראוי שבן זוג יעשה ואת בהחלט צריכה לכעוס עליו שקרא לך כך. מצד שני, אני לא חושבת שזה קשור לעבר שלו. לי למשל אין עבר עברייני בכלל, אבל כשאני נוהגת כל הנהגים האחרים בכביש הם או "פרה מטומטמתמפגרת תעשיתאונהעכשיו הלוואיאמן" או "מניאק כוסואלאימאשלכבנזונה אידיוט". אתם עובדים כעצמאים ביחד או בנפרד? בדרך כלל, אני מאוד נגד שיחות. אני חושבת שזיונים בין בני זוג פותרים יותר בעיות מאשר שיחות "תקשורת". אבל פה מדובר במישור המקצועי. אם אתם ביחד בעסק העצמאי, אתם צריכים לשבת ולדבר ולקבוע כללים ומסגרת לעבודה המשותפת. כדי שתוכלו להפריד בין החיים כזוג לחיים כשותפים לעסק. אחרת משהו (או העסק, או הזוגיות) יסבלו מאוד. ואחרון, בדרך כלל, כדי לשנות זוגיות, צריך קודם כל להשתנות בעצמך. והנה לך, לקח ראשון ללמוד. כשבן זוגך זעוף ומרוחק, הוא צריך את המרחק. לשאול אותו ולכרכר סביבו לא עוזר לו, אלא מעצבן אותו. אז תלמדי לקרוא אותו, ותלמדי לתפוס מרחק. אם את תלמדי לתת לו את הספייס שלו, הוא ילמד לאט לאט שלך שקשה עם ההסתגרות שלו וילמד לצמצם את הזמן שלוקח לו להפתח אליך שוב. והכי חשוב. טוב שאת מודעת לדברים ומוטרדת מהם, ומשגיחה בהם עכשיו. זה מעיד שאת קשובה ואכפתית. בהצלחה.

 

[אייבורי]

רגע

אבל נניח שהיא באמת מטומטמת טענת אמת דיברתי עומדת לזכותו?

 

[nowonder]

לא.

כבר הסברתי לך פה שאמת היא לא תירוץ להטחת עלבונות.. http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=82&MessageId=131660058

 

[אייבורי]

אבל

ככה נוצר משבר המראות העולמי כולם מגינים אחד על השני, חומלים אחד על השני מרוב חמלה לא רואים את המציאות ואז אתה נתקל בתופעת חודידה שבטוחה שהיא כוסית על, חכמה ונשמה טובה

 

[nowonder]

אז תקרא לאנשים שאתה

מכיר מטומטמים או מכוערים או שמנים או טפשים או קמצנים, ותחזור לכאן להודיע לנו איך הולך הניסוי שלך בלהיות מרושע לאנשים ולחשוב שזה בעצם לטובתם.

 

[לנושנוש]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

 

[אייבורי]

חולק על דעתך

אין מטרה להעליב או להיות מרושע נהפוכו, המטרה להיות חומל ואוהב אדם. לגיטימי לומר לאדם שהוא שמן בכדי שיקח עצמו בידים וישמור על בריאותו לגיטימי ואף רצוי לומר לאדם שהוא קמצן ופוגע בעצמו וסביבתו מקבל שאפשר וכדאי לעשות זאת בריכוך ורגישות לכאב אבל עלבון או רגישות לכאב הם לא חזות הכל.

 

[נומלה]

שאלה מנסיונך

כמה אנשים שינו את התנהגותם אחרי שאמרת להם שהם "קמצנים פוגעניים", או "שמנים מגעילים" או כל דבר אחר מסוג זה? (לא כולל ילדים שהם כנראה היחידים שמוכנים לשמוע דברים חינוכיים מההורים שלהם)?

 

[אייבורי]

שגיאה

זאת לא התנהלות חינוכית אין לי שום כוונה לחנך אנשים בוגרים, במקרה הכי טוב לעזור להם בבעיית מראות, לרוב אין שימוש במילה בודדת אלא חלק מקונטקסט שלם. לפעמים זאת שיחה ארוכה שבמהלכה ניתן לומר גם דברים לא קלים. אני בוחר את חברי כאנשים אשר יהיו ישרים איתי והגונים מספיק בכדי לומר לי גם אמת לא קלה לעיכול ואני מניח שהם בוחרים בי מסיבה דומה. מעבר לזה, כדאי תמיד לשתוק במקומות הנכונים.

 

[קינמווון]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

 

[czar]

אני בדיעה עצמאית

שמה שספגת בבית המקור, עפי רוב ילווה אותך כל חייך ולהשתנות, הסיכוי הוא נמוך עד נמוך מאד. קרי, אני תמיד ממליץ ללכת וללמוד את בית ההורים כי קיים סיכוי הרבה יותר מסביר שכך יראה ביתך אתה. נשמע רע, עובדתית ככה זה.

 

[אייבורי]

כיסו כוסו וכעסו

אומרים שאין לשפוט אדם במקרים הנ"ל אין ספק שהבן זוג התפרץ והעליב אותך וזה לא היה במקומו אבל אי אפשר לנתק זאת מההקשר שבו את ניג'סת לו נהגת בחוסר רגישות כלפיו עד הכאבה, משם כעס וקללה יוצאים בקלות ראש. שניכם צריכים להשתנות, את צריכה ללמוד להיות רגישה לסביבה להבין שהצורך שלך לתת\לנג'ס\לפנק הוא שלך ולא הצורך שלו הוא צריך ללמוד לשלוט בכעסו ולנהוג בך ביתר עדינות. בהצלחה.

 

[I C E M A N 7]

מה יהיה

ראיתי שמאד חשוב לך לחנך אנשים

אז אני מרשה לעצמי להעיר לך פעם שנייה: אדם כן נמדד בכיסו כוסו וכעסו. זה הביטוי הנכון. אתה מבלבל עם 'לא שופטים אדם בצערו'.