אשמח לעצה

[האמא המאושרת2]

אשמח לעצה

לבתי בת 9 יש כנראה טוראט . בשניידר לא רצו לקרוא לילד בשמו וכשדרשתי תמי אמרה שזה מינורי. היינו שם במעקב של שנתיים וחצי. למרות מה שהסברתי תמי טענה שאין צורך שנבוא. מהתייעצות פה בפורום יעצו לי לפנות לשערי צדק וכככה עשיתי רק שזמן ההמתנה ארוך ואנחנו מחכים. שמו אותנו ברשימת המתנה. אתמול קיבלתי טלפון מהמורה שסיפרה לי שהילדה שלי מדהימה רק שלאחרונה יש כמה תקריות חברתיות. היא טוענת שבתי עונה בתוקפנות לילדים ויש התפרצויות כעס ,אם יש לה מה לומר היא לא מתאפקת ומחכה וחייבת להגיד את מה שהיא רוצה לא משנה מה למרות שאומרים לה שתחכה. ועונה בצורה מעליבה לחברותיה לכיתה. המחנכת מקסימה ומבינה והתקשרה כדי לראות איך אנחנו יכולים לעזור ביחד לילדה כדי שלא תהיה לה בעיה חברתית. אני יודעת שהטוראט מלווה בהתפרצויות וכעסים, ואמרתי שאולי ההתאפקויות לא לבצע טיקים ליד החברות (שהעירו לה וקצת צחקו בעבר ובהתערבות המורה פסק) גובה את המחיר. אני מחפשת חומר או הסבר על התופעות של הטוראט כדי להביא בפני המורה, אמרתי לה שאתייעץ כאן בפורום ואראה כיצד ימליצו לי לעזור לה. היא אמרה לי לאורך השיחה שהיא ילדה מדהימה, אבל יש לה צורך כל הזמן להוכיח שהיא הכי טובה אשמח לעצתכן

 

[שלומית של השניים]

לגבי שערי צדק

אנחנו הגענו להתייעצות פרטית עם פרופ' גרוס, וקיבלנו תור שהצריך המתנה של שבועיים בלבד. אם יש לכם אפשרות - אני ממליצה בחום (בייחוד אם יש לכם ביטוח משלים או פרטי שיכול להשתתף בחלק גדול מהעלות). הפגישה עם פרופ' גרוס היתה עניינית ומאוד עזרה לנו, וגם אנחנו עם טיקים שבאים והולכים. העצה הכי טובה שקיבלנו היתה הפנייה לפסיכולוגית שנותנת לנו הדרכת הורים ממוקדת, כיצד להתמודד עם התקפי הזעם ושאר הקשיים של הבן ושלנו כמשפחה. הנה לינק לכמה מאמרים שכתבה בנושא, באתר של אסת"י יש כמובן עוד הרבה מידע: http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=364 http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=391

 

[האמא המאושרת2]

זה לא קל לשבת ולשמוע את הילד שלך

יושב ואומר שלא מבינים אותו. עד כמה הם באמת לא מודעים לכעסים שיש להם? יש לה טקס ביום חמישי והפחד שלה שיצא לה טיק ויצחקו עליה. אני נותנת לה חיזוקים אבל ההתמודדות הזו לא קלה לה. לא קל להיות אמא, אין שום בית ספר שיכול להכין אותך להתמודדות עם כאב של הילד שלך, הכאב הזה חודר והחוסר אונים עוד יותר קשה, אני כל הזמן אומרת לה שהיא האור שלנו, לא סתם נולדה בחנוכה. נתתי לה היום המון סיבות להיות גאה בעצמה אבל היא לא רואה את זה כמוני וכמו בעלי. אין יום שעובר בלי שאנחנו אומרים לה כמה אנחנו אוהבים אותה וגאים בה לא משנה מה. אני מקווה שהיא תפנים ותשים את כל השאר בצד ושתצא הכי מחוזקת שאפשר. זו תחושת הקלה שיש מקום כמו הפורום הזה שאפשר לרשום את התחושות ואני מבינה שמי שיקרא יבין מה אני עוברת.

 

[גובלינית]

אמא'לה שלום

אנסה למקד את העצות

בכיוון הפרקטי כמה שיותר:

כשלא קוראים לילד בשמו (אבחנה של טוראט) - לאחרונה, מסתמן שינוי בהגדרה הרפואית של טוראט. הודעה נרחבת על כך תוכלי לראות בהודעה הבאה. נראה שיש כוונה לצמצם את ההגדרה הרפואית של טוראט לטיקים מוטוריים וקוליים. היות והכותרת "תסמונת טוראט" טבועה בתודעה (של מורים, הורים ואנשי מקצוע) כבעיה מורכבת יותר, אשר מכילה במקרים רבים גם תחלואה נלווית (ADHD, OCD, חרדות, הפרעות התנהגות והסתגלות) - יש לגבי התסמונת תפיסות מוטעות. זו כנראה הסיבה שרופאים רבים (בעיקר נוירולוגים) לא ממהרים לתת את האבחנה של טוראט ובמקרים המורכבים פחות (כמו שלכם) מעדיפים לתת את ההגדרה של הפרעת טיקים.

התמודדות במישור החברתי - אין ספק, שאם הילדה משקיעה אנרגיות רבות בדיכוי של הטיקים זה יכול לבוא לידי ביטוי ב"פתיל קצר". במקרה זה - יש, לדעתי, מקום לעשות הערכה רגשית ולעבוד עם הילדה על ויסות התנהגות וחיזוק הדימוי העצמי. זה שלדברי המחנכת מדובר ב"ילדה מדהימה, אבל יש לה צורך כל הזמן להוכיח שהיא הכי טובה" - מחזק את ההערכה, שיש מקום לברר איך ניתן לחזק את הדימוי העצמי. אני בהחלט מתרשמת, שאתם מעודדים את הילדה ומחזקים אותה, אך ייתכן ויש מקום להתערבות פסיכולוגית ובתוך כך, קבלת הדרכה איך להעביר לילדה את המסרים הנכונים באופן הכי אפקטיבי. מה שחשוב לזכור זה, שיש תקופות ויש תקופות. ולא תמיד הכל קשור לטוראט. יכול להיות שפשוט עוברת על הילדה תקופה לא סימפטית - לכן, פסיכולוג טוב יכול לעזור לכם לעשות סדר בדברים. בכל מקרה, כל הכבוד למחנכת - שהרימה דגל, לפני שמתפתחת בעיה שדורשת התערבות רצינית יותר.

חומר לגבי טוראט - ניתן למצוא בשפע בקישורים שלנו וגם בשאלות נפוצות. כמו כן, ממליצה להיכנס לאתר שלנו - יש מאמרים מקצועיים ומאירי עיניים. מצרפת קישורים.

קשיי ההתמודדות שאת מתארת מוכרים ומובנים. בהמשך לכך, אני ממליצה בחום להירשם לסדנת ההעצמה שאנחנו פותחים בקרוב. מדובר בהזדמנות נדירה - כי לא נראה לי שנפתח עוד סדנה בתקופה הקרובה. שיהיה

 

[האמא המאושרת2]

תודה, הימים האחרונים לא קלים לנו

נראה כאילו קפצנו מדרגה עם הטוראט. הילדה לא כל כך מודעת למה שקורה וחושבת שכולם נגדה. אתמול הצלחתי קצת להבין מה עובר עליה ממה שסיפרה ושוחחתי אתה. היא בכתה וזה כנראה שחרר אותה היא בכתה ואני בכיתי מבפנים. עד היום היו הטיקים והסתדרנו אתם, עכשיו נראה כאילו סערה עוברת אצלנו. אני מנסה לבדוק עם שערי צדק שיקדימו לנו כמה שיותר מהר את התור.

 

[אלמונית פלונית1]

מבינה אותך ומעבר לסערה של הילד הפרטי שלי

זה גם עובר עליי ולכן אני מאוד מזדהה עם דברייך... חייבת לומר שעם כל ההבנה שלך כאמא והכאב שלך את לא באמת יכולה להבין על מה שהיא מדברת כי זו התפיסה והראיה שלה לדברים שקורים לה והרבה פעמים זה מוקצן ומוחצן בגלל רגישות יתר מה שבדרך כלל לא מובן לצופה מהצד. את האמת, לי אמרו ברגע של סערה ואפילו שהילד משדר שליליות כרגע דווקא לחזק ולחבק ולעודד כמה שיותר, לי זה קשה לנהוג כך כרגע בגללי אבל אני מאמינה בזה וכך נהגתי בעבר. בכל מקרה שווה לקחת אותה לשיחות עם מי שמכיר טוב טוב את התסמונת ויכול לתת לה כלים להתמודדות טובה יותר. שיהיה בהצלחה!

 

[האמא המאושרת2]

אני משתדלת

אתמול היא ממש בכתה וזה אכל אותי. ללכת לישון כשאת בוכה? מה פתאום. אמרתי לה שתקום ותחכה לי בסלון עד שאצא מהמקלחת. כשיצאתי הושבנו אותה באמצע וחיבקנו אותה וראינו ביחד קצת המירוץ למיליון. היא היתה בעננים והחיוך שב בגדול לפניה. היא מספרת לי הכל ומשתפת ואני מנסה כמה שאני יכולה להקל עליה. רק אתמול הבנתי משהו שמציק לה. היא אמרה לי שילדים מקללים אותה. ואמרתי לה לא להתייחס. ואז אתמול היא אמרה שאפילו חברות טובות שלה מקללות אותה וסיפרה לי איך. הם משחות משחק שבויים וכהכדור ביד של הבת שלי והיא לא שמה לב שהיתה לידה ילדה שהיא יכלה לפסול אז הילדה אומרת לה: :איזה הבלה הייתי לידך". אז הסברתי לה שזה אמנם לא יפה אבל היא התכוונה דווקא לטובתה. שאם היא היתה רואה אותה היה לה קל לפסול. הוספתי ואמרתי לה, הבלה בטורקית זה אחות. יכולת לענות לה איך קראת לי הבלה אני לא אחותך אלא חברתך. צחקנו ובכך סיימנו את הנושא. הבנתי שהיא לא קראה את הסיטואציה נכון וחושבת שהחברות שלה מקללות אותה לרעתה. עד שהסברתי והיא הבינה

 

[גובלינית]

הי, אמא'לה

את עושה את הכי טוב שאת

יודעת ויכולה ועושה רושם שזה עוזר לילדה ומנחם אותה. אני מסכימה עם אלמונימית - הרבה אהבה ועידוד לא הזיקו אף פעם לאף אחד. עם זאת (וכפי שגם ציינה אלמונימית שלנו), חשוב להבין שכנראה מדובר ברגישות יתר של הילדה ולכן - מה שהכי חשוב זה - קודם כל לא לרחם עליה (כי מסכן לא יכול לעזור לעצמו). שנית - חשוב לתת לה פרופורציות וכלים להתמודדות עם ההצקות - חוש הומור זה הכלי הכי הכי (אם לא ה...) - כך, שנראה שאתם בדרך הנכונה. וכשאת מרגישה שאת בעצמך צריכה עידוד ותמיכה - תוכלי להיכנס לכאן ונשמח לעזור.

 

[האמא המאושרת2]

כפי שנאמר כל כך הרבה פעמים

כמה טוב שיש את הבית החם פה כדי שנוכל באמת לפרוק ויש מי שמבין. התחושה שאני לא לבד ושיש הסבר למה שקורה משרה תחושת בטחון עצומה. תבורכו

 

[גובלינית]

ו

בשביל זה אנחנו כאן