אשמח לעזרתכן....
בוקר טוב ושבת שלום לכולן, זה יהיה קצת ארוך , מקווה שיהיה לכן את הסבלנות להגיע לסוף ואולי קצת לעודד ..... קצת על עצמי , התחתנתי בגיל 40.5 , ומאז אני והאיש היקר מנסים להשיג הריון , אפשר לאמר שאני במיוחד מתרכזת בזה יותר מדיי וכל שאר הדברים נדחקים לפינה... אחרי הריון כימי שהושג חודש אחרי החתונה היינו מאוד אופטימים , אבל האמת טפחה לי מהר מאוד בפרצוף , זה לא יהיה כל כך קל כמו שחשבתי ולאחרונה מחלחלת בי התחושה המפחידה שאולי זה לא יקרה בכלל ... לא מאמינה שהעזתי לכתוב את זה..... אחרי חצי שנה (מאז הריון הכימי) שלא קרה דבר התחלנו בבדיקות בבית חולים בלינסון , פרופיל הורמונלי תקין , בהמשך צילום רחם והיסטרוסקופיה תקינים , אצל בעלי בדיקת זרע מצויינת מלבד מורפולוגיה 4% (נחשב גרוע אבל הכמות הגדולה מפצה) התחלנו בהזרעות שלא הניבו דבר ואחרי 4 עברנו להפריות , הפרייה ראשונה נשאבו 4 ביציות בשנייה 6 ביציות ובשלישית 10 ביציות, אותה שאיבה שלישית שהניבה 9 הפריות ועובר אחד מקסים מתוך 3 שהוחזרו שהחליט להישאר , להשתרש אבל לצערנו הגדול ללא דופק , המכה היתה קשה והכאב היה נורא ואיום , בשבוע שמיני הפלה טיבעית שלמה ללא צורך בגרידה , נישברתי , חודשיים בכיתי.... המחנק בגרון גם עכשיו.... אבל אין ברירה חייבים להמשיך , הפרייה רביעית נשאבו 4 ביציות , 4 הפריות , מחזירים את כל ה-4 , שניים מתוכם טובים מאוד ומקבלים מחמאות מהמעבדה , מאוד אופטימים אבל עוברים חודש מאוד קשה מבחינה נפשית (בגלל קצר משפחתי אצל החצי) מקבלים שלילי וכואבים מאוד , כמובן שאני מתאוששת כי אין לי זמן לבזבז בגלל הגיל ועם כל הקושי והכאב מתחילה הפרייה חמישית וממש בימים אלו אני לפני שאיבה , התגובה של הגוף מתדרדרת , יש 4 זקיקים , אני יודעת שצריך רק אחד טוב ואשמח לשניים אבל יש תחושה כל הזמן שהגוף בוגד בי , כל כך הרבה הורמונים ורק 4 ביציות , בטיפולים קודמים היו 6,10 אולי הדיכוי המתמשך(סופרפקט) גורם לירידה בתיפקוד השחלות , אין לי כוחות , אם לא נצליח בטיפול הזה אני לא יודעת מה יהיה ????? הפחד הגדול שלי שמחלחל לאחרונה הוא שלא נצליח , כל שלילי נוסף גורם לי לחשוב שהסיכוי הוא כל כך קטן אז למה לנסות בכלל , על הורות מאוחרת אני לא חושבת בכלל למרות שבעוד מס' ימים אני בת 42, מרגישה שזה הדבר הכי נכון אותו אני רוצה יותר מכל , אבל אני מאבדת את האופטימיות ומטיפול לטיפול זה נעשה קשה יותר . אשמח מאוד לקבל טיפים , עיצות , אני שוקלת להחליף בית חולים למרות שאין לי מילה רעה לאמר על בלינסון , כל הצוות שם נפלא ,מקסים חביב ומקצועי . אשמח לשמוע מכן באיזה גיל ילדתן? האם מביצית שלכן? כמה טיפולים עברתן? אצל איזה רופא? כל מידע יסייע לי ואולי קצת יעודד , אני מתחילה להתייאש , האם מוקדם מדיי להרים ידיים? תודה ושבת שלום וקסומה לכולן.
בוקר טוב ושבת שלום לכולן, זה יהיה קצת ארוך , מקווה שיהיה לכן את הסבלנות להגיע לסוף ואולי קצת לעודד ..... קצת על עצמי , התחתנתי בגיל 40.5 , ומאז אני והאיש היקר מנסים להשיג הריון , אפשר לאמר שאני במיוחד מתרכזת בזה יותר מדיי וכל שאר הדברים נדחקים לפינה... אחרי הריון כימי שהושג חודש אחרי החתונה היינו מאוד אופטימים , אבל האמת טפחה לי מהר מאוד בפרצוף , זה לא יהיה כל כך קל כמו שחשבתי ולאחרונה מחלחלת בי התחושה המפחידה שאולי זה לא יקרה בכלל ... לא מאמינה שהעזתי לכתוב את זה..... אחרי חצי שנה (מאז הריון הכימי) שלא קרה דבר התחלנו בבדיקות בבית חולים בלינסון , פרופיל הורמונלי תקין , בהמשך צילום רחם והיסטרוסקופיה תקינים , אצל בעלי בדיקת זרע מצויינת מלבד מורפולוגיה 4% (נחשב גרוע אבל הכמות הגדולה מפצה) התחלנו בהזרעות שלא הניבו דבר ואחרי 4 עברנו להפריות , הפרייה ראשונה נשאבו 4 ביציות בשנייה 6 ביציות ובשלישית 10 ביציות, אותה שאיבה שלישית שהניבה 9 הפריות ועובר אחד מקסים מתוך 3 שהוחזרו שהחליט להישאר , להשתרש אבל לצערנו הגדול ללא דופק , המכה היתה קשה והכאב היה נורא ואיום , בשבוע שמיני הפלה טיבעית שלמה ללא צורך בגרידה , נישברתי , חודשיים בכיתי.... המחנק בגרון גם עכשיו.... אבל אין ברירה חייבים להמשיך , הפרייה רביעית נשאבו 4 ביציות , 4 הפריות , מחזירים את כל ה-4 , שניים מתוכם טובים מאוד ומקבלים מחמאות מהמעבדה , מאוד אופטימים אבל עוברים חודש מאוד קשה מבחינה נפשית (בגלל קצר משפחתי אצל החצי) מקבלים שלילי וכואבים מאוד , כמובן שאני מתאוששת כי אין לי זמן לבזבז בגלל הגיל ועם כל הקושי והכאב מתחילה הפרייה חמישית וממש בימים אלו אני לפני שאיבה , התגובה של הגוף מתדרדרת , יש 4 זקיקים , אני יודעת שצריך רק אחד טוב ואשמח לשניים אבל יש תחושה כל הזמן שהגוף בוגד בי , כל כך הרבה הורמונים ורק 4 ביציות , בטיפולים קודמים היו 6,10 אולי הדיכוי המתמשך(סופרפקט) גורם לירידה בתיפקוד השחלות , אין לי כוחות , אם לא נצליח בטיפול הזה אני לא יודעת מה יהיה ????? הפחד הגדול שלי שמחלחל לאחרונה הוא שלא נצליח , כל שלילי נוסף גורם לי לחשוב שהסיכוי הוא כל כך קטן אז למה לנסות בכלל , על הורות מאוחרת אני לא חושבת בכלל למרות שבעוד מס' ימים אני בת 42, מרגישה שזה הדבר הכי נכון אותו אני רוצה יותר מכל , אבל אני מאבדת את האופטימיות ומטיפול לטיפול זה נעשה קשה יותר . אשמח מאוד לקבל טיפים , עיצות , אני שוקלת להחליף בית חולים למרות שאין לי מילה רעה לאמר על בלינסון , כל הצוות שם נפלא ,מקסים חביב ומקצועי . אשמח לשמוע מכן באיזה גיל ילדתן? האם מביצית שלכן? כמה טיפולים עברתן? אצל איזה רופא? כל מידע יסייע לי ואולי קצת יעודד , אני מתחילה להתייאש , האם מוקדם מדיי להרים ידיים? תודה ושבת שלום וקסומה לכולן.
