הי.
אני בד"כ סמויה בפורומים ולא מגיבה, אבל החלטתי להגיב, מקווה שזה בסדר.
גם כאשר הייתי במשקלים נמוכים, הרגשתי שייכות למעגלים של עודף משקל.
בזמנו, התביישתי מאוד להגיע לקבוצות של עודפי משקל, לא בגלל שלא קיבלו אותי מבחינת ההנהלה- אלא בגלל הקבלה של האנשים.
ניסיתי להסביר שעל אף המשקל הנמוך- אני אוכלת ללא שליטה, שהאוכל שולט על החיים שלי
נכון שאכלתי ירקות, אבל אכלתי כמויות עצומות שאף תזונאית לא הצליחה להאמין שהצלחתי להכניס לקיבה שלי בלי להוציא לאחר מכן.
זו תחושה מאוד מתסכלת, כאשר את מחפשת את המקום שלך, כאשר מחפשים קבלה ועזרה ושייכות למקום מסוים(יד מושטת, אולי. הבנה)-
ומרגישים זלזול ומבט עוין.
ולאלמונית, כותבת ההודעה-
תשמרי על עצמך, יקרה. מספר הוא רק מספר. התנודות הללו, גרם לכאן וגרם לשם.. תמיד יצוץ צמיגון כאן או צמיגון שם. גם כאשר הייתי במשקלים מזעריים הייתי אומללה.
והיום, כאשר אני "גדולה"- אולי אני לא סובלת את איך שאני נראית, אבל הראש שלי משוחרר. במוח שלי בריא. וכמה שאני לא אוהבת להודות בזה- לא הייתי חוזרת אחורה.
בעיקר.. כי אני לא רוצה למות.
אני מעדיפה לחיות. בריאה, כן. מרוצה מעצמי, כן. עד לשם יש עוד דרך

אבל אני לא רוצה לחזור לאומללות ההיא. לאפרוריות, לפנים הנפולות כל הזמן, לחיוך המזויף אבל בפנים שלא רציתי שום דבר..
היום- אולי לא ממש טוב, אבל בפנים, אני יודעת שהרבה, הרבה יותר טוב. הרבה יותר אמיתי. כי משהו, בפנים, נשבר. וזו הדרך להמשיך קדימה.