אשמח לעזרה..

[סערה בלב]

התכנון שלי היה

שגם אם אני אכנס להריון שוב השנה וזה יאלץ אותי להישאר עוד שנה -שנה וחצי-שנתיים בבית עם הילדים זה לא יהיה כזה נורא מבחינת קריירה כי:
א.אני אסיים את התואר השנה
ב.אני בחורה צעירה וזה לא נורא אם אני אתחיל את הקריירה כרגע או בעוד שנתיים
ג.בסופו של דבר גם אם אני אתחיל את הקריירה באיחור עצם זה שאני נמצאת איפה שאני רוצה ליד המשפחה והחברים זה פיצוי על כך..

 

[מריוס זכריה]

זאת תוכנית יפה מאוד

רק תעשו אותה בהסכמה הדדית, והכל יהיה נפלא.

 

[1Shir]

דווקא אפשר להתקדם גם בתור קופאית

אפשר להתקדם להיות מנהלת סניף. הרבה יותר סימפטי מהתקדמות בשרל"ק לדעתי.
מצד שני, עם רמות האמינות שאת מפגינה כאן, לא הייתי רוצה לקבל אותך לעבוד בסופר.
באמת מרגיש לך בסדר לרמות ולהונות את האדם הכי קרוב אליך בהונאה הכי עצומה שיש? אם לא מסתדר לכם יחד, תיפרדו.
חוץ מזה, לבנות על דירה (וחשבונות!!!) שמקבלים בתור טובה, זה בדיוק ההפך מחשיבה לטווח ארוך. מצטערת שאני ביקורתית אבל אני כנה איתך.
נשמע שפשוט מבאס אותך לגור רחוק, זאת הנקודה כאן. מקום מגורים זה אחד הנושאים הכי חשובים וקשים להסכמה בין בני זוג ומיליוני זוגות נפרדים בגלל השאלה הזאת.

 

[Aski7]

לא קראתי מה רשמו לך

אבל מבחינתי אם הפתרון של ״לעבוד״ על בעלך בצורה דוחה כזאת נשמע לך הגיוני יותר מלפתור את זה כהחלטה של זוג אז מצבכם ממש גרוע. לכו לאיזה טיפול או משהו. אני לא מבינה אם את קולטת מה את אומרת אבל גם התוכנית שלך לא רק שהיא אנוכית ואגואיסטיות היא גם טיפשית (נראה לך שתוכלו גם במרכז לממן שני ילדים קטנים???) אולי את חושבת שתוכלי לתקן את זה.. אבל את אשכרה רוצה להביא ילד כדי לנצח במאבק מול בעלך.
מגעיל ביותר

 

[talila16]

אם להתעלם מהתינוק שאת חושבת לעשות

יש כמה בעיות לפי דעתי, א' את עוד לומדת?, כי פעם את מדברת על זה שיש לך תואר ופעם על זה שאת צריכה לסיים אותו

ואם את עוד לומדת, איך את מצליחה לשלב לימודים, עבודה ותינוק?
חוץ מזה, את מדברת על עבודה באזור המרכז שבעצם לא היתה לך, את בעצמך אמרת שהתפטרת, עכשיו את מבקשת מבעלך לעזוב עבודה שיש לו, למצוא אחת אחת בתנאים פחות טובים, בשביל משהו שאין לך.

נראה לי שבעיקר קשה לך עם המעבר והבדידות ועבודה למרות הכל זה לא הנושא המרכזי. אולי את צריכה לנסות לבנות לעצמך ואת עצמך במקום החדש, אולי דרך חוגים, או גינות שהולכים אליהם עם הילדים, לא יודעת איפה את נמצאת בארץ יש ישובים שבאמת לא קל בהם להכיר, בכל מקרה, את צריכה לדבר איתו מחד, ולנסות לבדוק עם עצמך מאידך.

כמו שכולם אמרו, על תעשי איתו ילד בתוך כל הבלגן הזה, זה רק יסלים את המצב ולא יפתור כלום. אל תעשי ילד שאינו רצוי, את היית רוצה להיות לא רצויה. אל תשמשי בילד בתור פתרון זה לא הוגן כלפיו

 

[סערה בלב]

באוקטובר אתחיל את השנה האחרונה של התואר

כרגע אני עוד לא עובדת אז עד כה הצלחתי לשלב..לא נראה לי שאמצא עבודה בקרוב אז כנראה השנה אני שוב לא אעבוד..פשוט אין פה באיזור עבודה שמתאימה למישהי שהיא גם סטודנטית וגם אמא לילד קטן.

במרכז דווקא כן הייתה לי עבודה, אבל כמובן שזה היה סטודנטיאלי..אני מנסה לחשוב על הטווח הרחוק - הוא יכול בודאות למצוא עבודה במרכז, רק בתנאים שבהתחלה ייתכן ויהיו פחות טובים..אני מאמינה שכמו שהוא הצליח להתקדם בעבודה הנוכחית הוא יצליח להתקדם בעבודה החדשה. ברגע שאני אסיים את התואר אני אמצא עבודה, שאולי בהתחלה לא תהיה התגשמות חלומותיי, אבל אני מאמינה בעצמי ויש לי אמביציה להתקדם. פה עם כל האמביציה שלי, אין לי לאן להתקדם, אם לא הייתי אמא הייתי יכולה למצוא משהו שמתאים לי, אבל כל דבר פה שמדבר אליי כולל משמרות ערב וכמובן שאין לי אפשרות לכך.

דיברתי עם בעלי אתמול והוא אמר שכרגע זה לא הזמן לעוד ילד, ושכספית אין לנו איך לאפשר את זה..

 

[EcoT]

פעם ראשונה שאני עונה כאן

התחלתי לקרוא כאן לאחרונה אבל עוד לא השתתפתי אבל אני נמצאת במצב דומה לשלכם אבל מהכיוון ההפוך.
אנחנו עברנו לחו"ל עקב הלימודים שלי ובן זוגי לא מצליח למצוא כאן עבודה כבר שנה וחצי.

תראי זוגיות כשמה היא זוגיות ואחד הדברים החשובים ביותר זה תקשורת ופשרות, לא הגיוני שבזוגיות אחד מבני הזוג יקריב הכל בשביל התקדמות של האחר, אני מכירה זוגות שעושים את זה בעיקר באקדמיה אבל זה לא עובד לאורך זמן וגורם לרגשות קשים ואפילו לדכאונות לצד שמוותר תקופה ארוכה.
אני יכולה להגיד לך שאני ובן זוגי דיברנו לפני כמה חודשים והייתה לנו שיחה מאוד קשה בה הוא הוציא את כל התיסכולים שלו על המצב שלו בצורה הכי גלויה שיש. אחרי השיחה שלנו הגענו להחלטה, זוגית, שאם המצב לא ישתפר עד תחילת שנה הבאה אנחנו חוזרים לארץ או עוברים למקום אחר כאן (אם הוא ימצא עבודה) ואני אמשיך את הדוקטורט בשלט רחוק. הרי לא הגיוני שאני אקבל 100% והוא 5% התקדמות מקצועית ולכן התפשרות היא הפיתרון היחיד. אם אני אשלים את התואר בשלט רחוק זה לא יהיה קל ואני לא אקבל 100% ממה שאני יכולה אלא אולי רק 70% אבל יהיה לי בן זוג מרוצה ומסופק מקצועית ואינטלקטואלית.

הפיתרון היחיד שאני רואה כאן הוא פשרה, אולי משהו באמצע בין החור למרכז בו הוא לא יצטרך לנסוע כל כך רחוק ואת תוכלי למצוא עבודה וכך תוכלו להרשות לעצמכם לשכור דירה, כי הסידור שסיפרת לא ממש נשמע לי כמשהו לטווח ארוך. אני לא חושבת שאת צריכה לשכנע אותו לעזוב עבודה שטוב לו בה בטענה שהוא יכול למצוא עבודות נוספות כאלה במרכז, לא כל כך קל למצוא עבודה שטוב לך בה וגם אם הוא יתמיד בפריפריה עוד כמה שנים יהיה לו יותר סיכוי למצוא עבודה במעמד טוב יותר במרכז. אם את אומרת שבן זוגך לא מקשיב או מוכן ללכת לקראתך אז יכול להיות שני דברים:

א. אולי הוא מרגיש שלא ניסית מספיק וכאן יש לך שתי החלטות:

1. לנסות עוד אולי לקבוע תקופה מראש של נסיונות נוספים
2. להוכיח לו שניסית כמה שיכולת ואם הוא לא מאמין אז שיעזור לך במציאת העבודה ואז או שתמצאי עבודה או שהוא יבין את הקושי.

ב. הקריירה שלו יותר חשובה לו משלך ואת תצטרכי להחליט אם את מעוניינת בזוגיות עם אדם כזה.

בקשר לתוכנית שלך עם הכניסה להריון אני תומכת בכל מה שאמרו כאן זה הרעיון הכי מטופש ומזעזע ששמעתי בהרבה זמן, לא מביאים ילד לזוגיות שאינה יציבה וחזקה ובוודאי לא מביאים ילד בעורמה, מדובר כאן בילד של שניכם! אני יכולה להגיד לך שאם הייתי גבר ומישהי היתה עושה לי דבר כזה (ואני מכירה בחור כזה) מבחינתי הזוגיות היתה מסתיימת באותו הרגע.

 

[מריוס זכריה]

 

[I C E M A N 7]

רק מזכיר, לא דומה

את בעניין של התקדמות, בעלה בעניין של הישרדות.
בעלך מהגר בארץ זרה, היא מתפנקת על משרה ראויה.
הם הורים, אתם לא.
ויש גם את העניין המגדרי שקיים למרות כל אלה שיקפצו עכשיו.

בכל אופן, הם כרגע נמצאים ב"פשרה" שלך.
ל"חור" בעלה מתעתד לעבור רק בעוד שנה.
בנוסף, הדירה במרכז אינה באמת אפשרות. היא אפשרות רק בראשה של הכותבת. הם לא מסוגלים כלכלית לחיות במרכז, וזו המציאות.
כך שהפשרה היחידה שיש פה היא בין המקום שהם גרים בו כעת לבין החור שבעלה עובד בו.
ומעל הכול, אין פה "קריירות". לא של בעלה, ובטח לא שלה.
לא כל עבודה זה "קריירה".

בקיצור, השווית בין תפוחים לתפוזים.
ברוכה הבאה

 

[EcoT]

אולי בין תפוזים לאשכוליות

תראה הנקודה העיקרית היא שכאשר מעבירים משפחה זה צריך להיות בשביל לקדם את כל המשפחה וגם את שני בני הזוג. אני לא יודעת אם בל בן זוגה זאת הישרדות או קריירה אני חושבת שאין לנו שוב יכולת לשפוט את זה על פי מה שנאמר כאן. בקשר ל״פינוק״ כדבריך מצד פותחת השירשור, תראה אם זה מעבר זמני לתקופה ידועה מראש ויש צורך בשביל כלכלת המשפחה אני מסכימה איתך אבל אני חושבת שזה מאוד נכון והגיוני שגם היא תרצה משרה שהיא מרגישה בה סיפוק ושטוב לה בה בעיקר כשנראה שמדובר במעבר לזמן ארוך. אולי היא לא חיפשה מספיק, אולי יש יותר מידי תירוצים בשרשור, אבל אני חושבת שזה לגיטימי לרצות משרה מספקת ולפעול כדי להשיג אותה.

אני מסכימה איתך שהדירה במרכז זאת לא אופציה אבל אני גם לא חושבת שהמקום שהם נמצאים בו עכשיו זאת הפשרה שלהם, גם המקום הזה הוא ״חור״ בשבילה ועל מנת לגור בחור (בתור מישהי שרוב חייה גרה בחורים) צריך אופי ורצון מסויים ובלעדיו זה סבל למי שמתגורר שם.
הם חייבים להגיע לפשרה כי אחרת המרירות מצידה רק תלך ותצטבר, כבר אנחנו רואים את זה עם הרעיון המטורף לעשות ילד בלי שבן זוגה ידע.

אגב מי אמר שאנחנו לא הורים, יש לי ילדון בן 2.8

 

[I C E M A N 7]

נאמרו כאן מספיק פרטים

על מנת לקבוע שהם במצב של הישרדות.
תעייני שוב בתגובות שלה, זה נמצא שם.
אז אוקיי, אתם גם כן הורים. אך מרוח דברייך ניתן להסיק שהעניין הכלכלי אצלכם די מסודר. אני מניח זאת מהסיבה הפשוטה שלא הזכרת אותו בתיאור הפלונטר שלך עם בעלך. העניין הכלכלי בזוגיות במשבר הוא כמו סקס: אם לא מדברים עליו, הוא לא אישיו
תקני אותי אם אני טועה לגביכם.

את אישה משכילה, כך שאני מניח שאת מכירה את הפירמידה של מאסלו.
סיפוק בעבודה זה משהו שמתעסקים בו וחותרים אליו כשבסיס הפירמידה מובטח, או אפילו מובטח למראית עין. רק מעופפים מתעסקים בו כשאין כסף לרישיון נהיגה (כמו שרק מעופפים זוממים על ילד שני כשאין את היכולת הכלכלית להחזיק אותו). לזה אני קורא פינוק.
לפשרה אפשר להגיע כששני הצדדים רציונאליים.

בעלך תקוע בבית עם ילד קטן בשעה שאת עושה קריירה?
חשוך ושוביניסטי ככל שזה יישמע לך, אני טוען שמקור התסכול של בעלך שונה לגמרי ממקור התסכול של הכותבת.
אני מתקן את עצמי.
אפילו לא תפוזים ותפוחים, זה תפוזים ובננות

 

[סערה בלב]

חשבתי על זה

דיברנו על לגור בעיר שבערך באמצע בין החור שבו נמצאת העבודה שלו לבין המרכז, וזה נפל מכמה סיבות:

הנסיעה מהעיר הזו לעבודה שלו היא לפחות שעה. בעוד כשנה-שנתיים כבר לא יהיו לו הסעות וזה אומר שהוא ייצא לפנות בוקר ויחזור לפחות ב-8 בערב. וזה אומר שאני שוב צריכה להסתדר לבד בלי עזרה בעיר שבה אני לא מכירה אף אחד. זה לא פתרון לטווח רחוק, אולי עכשיו הוא עוד צעיר וזה אפשרי טכנית, אבל בעוד 10 שנים זה פשוט יגמור אותו.

בעיקרון שנכון שעוד ניסיון במקום העבודה שלו אמור להיות דבר חיובי לגבי מציאת עבודה לעתיד, אבל אני חוששת שהגיל שלו (שמתקרב ל-40) ירתיע בעוד כמה שנים חברות מלהעסיק אותו. היום הוא עוד לא בן 40 נראה לי שבגילו יהיה לנו פחות בעייתי למצוא עבודה מבגיל 40+..

 

[השינגימל]

אני שומעת את הקושי, העצב והיאוש שבקולך

רק תחושה של נואשות גדולה יכולה להביא אדם לחשוב על פתרון כה קיצוני.
עם זאת, הפתרון שהצעת הוא ממש לא מוצלח, ויביא רק לבעיות נוספות בקשר.
יש כאן צרכים מנוגדים שלך ושל בעלך. בזמן שהוא מקדם את עצמו, את חשה זנוחה ונותרת מאחור.
בנוסף, את כבולה לאימהות שלך.
הייתי מציעה לך לחשוב איך לבנות את החיים שלך. שלך, ללא תלות בו. בתוך הסיטואציה שנוצרה.
אולי לפנות ליעוץ מקצועי, כדי להגיע ביחד לרעיונות על התעסוקה האפשרית לך. אולי עסק ביתי קטן?
מבינה שאת נטולת תחושה של תמיכה מהחברים ומהמשפחה, וזה בהחלט מאוד מאוד קשה.
האם יש אפשרות להחליט על יום או יומיים בשבוע בהם את מגיעה אליהם למרכז לביקור/שהות?
זה יכול לתת לך כוח להרים את עצמך, לראות את הסיטואציה הנוכחית באור חיובי יותר, ולמצוא את הפתרון המתאים והטוב ביותר עבורך, ועבור הזוגיות שלכם.
עוד ילד ימלא את זמנך ולבך היטב, אבל לא את הצרכים שלך עצמך. זה לא הפתרון. זה להביא ילד כדי שישמש פלסתר שמסתיר את הבעיות האמיתיות.

 

[סערה בלב]

תודה

אנחנו דווקא מגיעים למרכז כל סוף שבוע כדי לראות את המשפחה והחברים. מעבר לזה בעלי לא אוהב לעשות סופי שבוע איפה שאנחנו גרים אז לפחות ניצלתי מזה..לפעמים יוצא לנו להגיע לאמצע שבוע לכמה ימים ובאמת שזה עוזר לי נפשית..כרגע אני מחפשת עבודה אז יש לי את הגמישות להגיע מפה לשם, וגם לבעלי יש גמישות כי יש לו הסעות. אם אני אמצא עבודה השנה אז לא נוכל להיות כ"כ גמישים, אבל כרגע זה מתאפשר..

הבנתי את המצב וגם דיברתי עם בעלי, והוא הבהיר שאין לנו את האמצעים הכלכליים לעוד ילד כרגע...אז ירדתי מהרעיון, סה"כ זה באמת לא כזה חכם אבל אני חושבת שמרגישים מהכתיבה שלי שאני נואשת..

 

[השינגימל]

לא "אנחנו". את לבד.

או את עם הילד, ללא תלות בבן הזוג.
לי נראה שהקושי שלך נובע גם מזה שאיבדת את עצמך בין הזוגיות לבין האימהות, ולא רק משינוי המיקום.
לכן ההצעה שלי אליך היא לעשות דברים לבד, בלעדיו.
להגיע למשפחה ולחברים במרכז ליומיים עם הילד, בלעדיו. ושהוא ישאר בבית לבד לילה אחד.
לא יקרה לו כלום, ולך זה אולי יתן פרספקטיבה טובה וחיובית יותר על המצב בכללותו.

 

[yellow feather]

חיפוש עבודה בפריפריה.

דווקא בפריפריה יש המון דרישה לעובדים בעלי השכלה על תיכונית ואין מספיק אנשים שעונים על הדרישה.
את פשוט מחפשת לא נכון, מבחינת מי שהעסק שלו נמצא בפריפריה, אין שום ניגיון לפרסום בלוחות אינטרנט, הסיכוי שיגיע מישהו דרך מודעה כזו הוא אפסי.
יותר יפרסמו במקומונים ואחרים יעדיפו לחפש בין האנשים שהם מכירים, או לפנות לעובדים הקיימים כדי ש"יביאו חבר".
סביר להניח שדווקא בפריפריה תמצאי משרה מוצלחת יותר מאשר במרכז, שם יתחר מולך על אותה משרה הרבה יותר בעלי תואר, כשחלקם לפחות מאוניברסיטאות מכובדות יותר או בעלי ציונים גבוהים יותר.

אין ברירה, בפריפריה, את תצטרכי להרים טלפון לכל מעסיק פוטנציאלי ולשאול אם הוא צריך עובדת, לא נעים, אבל לא נורא.
בנקים ומשרדי ביטוח יש גם בפריפריה.
יש גם מפעלים, מרכזי שרות לקוחות, משרדים של הרשות המקומית, בתי ספר וכיו"ב.

בהצלחה.

 

[סטנגה Joe]

כנראה שיותר קל

לך להוציא את ההתקן מאשר לנהל עם בעלך דיאלוג.
מוזר שדברים אצלכם הם כאלה שרק צד אחד - דעתו נחשבת.
יש לך אפשרות אחת לזרום איתו ולעשות כרצונו ואפשרות שניה לעמוד על שלך ולהיות שותפה בקביעת הכוון שלך המשפחה שלכם.
תבחרי.

 

[seeyou]

כאשרישנם מספר בעיות בו זמנית רצוי מאוד

לבחור את הבעיה המציקה ביותר ולטפל בה ולא להיתנפל לפתור את כול הבעיות בו זמנית

צריך להיות מודע שכול טיפול גורם ליתירת בעיות חדשות

אומרים:"איבכו נכון זה חצי ריפוי

כצופה מהצד אני חושב שהבעיה המרכזית שלך כרגע זה רישיון נהיגה

בעזרתו תוכלי לפתור הרבה בעיות קשורות למקום עבודה או מפגשים עם חברים


יוסי