אשמח לכל עצה
אני לא יודעת עם זה הפורום המתאים אבל אני אשמח לכל עצה. אני בזוגיות כבר למעלה משנה. יש בינינו אהבה, כבוד, הערכה, חברות... ההבדל המהותי הוא המשפחות שלנו. אני הגעתי ממשפחה מאוד מגובשת. החברים הכי טובים שלי זה אבא ואמא שלי. לעולם לא ראיתי צעקות, אלימות בבית שלי. לעומתי, בן זוגי הגיע ממשפחה ששני ההורים אלכוהולטיים והאבא הכה את אמו כל השנים. האבא כבר לא בתמונה מאז שבן זוגי בן 16 (כיום הוא בן 28). והאמא עד עכשיו אלכוהוליסטית. יש הרבה כעס על אמא שלו מהצד של בן זוגי. הוא ניסה להוציא אותה מזה המון פעמים אבל ללא הצלחה. (הרי הבנאדם עצמו באמת צריך להחליט שהוא רוצה להיגמל) המון פעמים היא הבטיחה שהיא לא תחזור לזה אבל מעדה אחרי חודשיים. בעוד כשבועיים אנחנו עוזבים את הצפון לטובת הדרום. אמא שלו נשארת בצפון לגור עם בן זוגה (שגם אגב שותה) היום היינו שם, והיא כבר כמה ימים לא שותה. ניהלנו שיחה מאוד רצינית איתה. והיא אמרה שהיא רוצה להשתנות. אבל כל הסביבה שלה כזאת (חברים, משפחה חוץ מבן זוגי ועוד בן אין לה). הצעתי בחטף הצעה שתבוא איתנו. היא השתגעה על הרעיון. היא אמרה ששם היא תוכל להתחיל דף חדש. למצוא לעצמה סביבה חדשה. להתחיל בעבודה חדשה והיא תצא מזה. היא כל כך התלהבה שבמשך שעה דיברה על זה. כשיצאנו ממנה בן זוגי רתח. הוא אמר שאני לא מבינה. כשהיא הגיעה לישראל (היא לא נולדה פה) היא גם אמרה את זה, אבל הפלא ופלא היא מצאה את אותם אנשים שבדיוק כמוה. הוא אומר שבנאדם לא משתנה כל כך מהר רק בגלל סביבה. שהוא כבר לא מאמין לה. אבל המשפט שהכי פגע בי היה כשארתי לו שהוא לא רוצה לשמוע את דעתי על זה אז אני לא אומרת כלום, אז הוא אמר לי מצידי תשאירי את דעתך בתחת. בחיי היומיום שלנו הוא אף פעם לא פוגע בי ככה. הוא ממש ממש העליב אותי. מאוד אשמח לשמוע מה יש לכם לומר. האם אני באמת מכניסה את עצמי למשהו שלא הייתי צריכה? האם הייתם נעלבים ממשפט כזה? תודה
אני לא יודעת עם זה הפורום המתאים אבל אני אשמח לכל עצה. אני בזוגיות כבר למעלה משנה. יש בינינו אהבה, כבוד, הערכה, חברות... ההבדל המהותי הוא המשפחות שלנו. אני הגעתי ממשפחה מאוד מגובשת. החברים הכי טובים שלי זה אבא ואמא שלי. לעולם לא ראיתי צעקות, אלימות בבית שלי. לעומתי, בן זוגי הגיע ממשפחה ששני ההורים אלכוהולטיים והאבא הכה את אמו כל השנים. האבא כבר לא בתמונה מאז שבן זוגי בן 16 (כיום הוא בן 28). והאמא עד עכשיו אלכוהוליסטית. יש הרבה כעס על אמא שלו מהצד של בן זוגי. הוא ניסה להוציא אותה מזה המון פעמים אבל ללא הצלחה. (הרי הבנאדם עצמו באמת צריך להחליט שהוא רוצה להיגמל) המון פעמים היא הבטיחה שהיא לא תחזור לזה אבל מעדה אחרי חודשיים. בעוד כשבועיים אנחנו עוזבים את הצפון לטובת הדרום. אמא שלו נשארת בצפון לגור עם בן זוגה (שגם אגב שותה) היום היינו שם, והיא כבר כמה ימים לא שותה. ניהלנו שיחה מאוד רצינית איתה. והיא אמרה שהיא רוצה להשתנות. אבל כל הסביבה שלה כזאת (חברים, משפחה חוץ מבן זוגי ועוד בן אין לה). הצעתי בחטף הצעה שתבוא איתנו. היא השתגעה על הרעיון. היא אמרה ששם היא תוכל להתחיל דף חדש. למצוא לעצמה סביבה חדשה. להתחיל בעבודה חדשה והיא תצא מזה. היא כל כך התלהבה שבמשך שעה דיברה על זה. כשיצאנו ממנה בן זוגי רתח. הוא אמר שאני לא מבינה. כשהיא הגיעה לישראל (היא לא נולדה פה) היא גם אמרה את זה, אבל הפלא ופלא היא מצאה את אותם אנשים שבדיוק כמוה. הוא אומר שבנאדם לא משתנה כל כך מהר רק בגלל סביבה. שהוא כבר לא מאמין לה. אבל המשפט שהכי פגע בי היה כשארתי לו שהוא לא רוצה לשמוע את דעתי על זה אז אני לא אומרת כלום, אז הוא אמר לי מצידי תשאירי את דעתך בתחת. בחיי היומיום שלנו הוא אף פעם לא פוגע בי ככה. הוא ממש ממש העליב אותי. מאוד אשמח לשמוע מה יש לכם לומר. האם אני באמת מכניסה את עצמי למשהו שלא הייתי צריכה? האם הייתם נעלבים ממשפט כזה? תודה