אשמח להתייחסותכן
בוקר מוקדם וטוב, חדשה בפורום וקצת מהססת.. מכל מקום כל כך "עמוס" לי בלב, שהחלטתי לשתף. בת 46 (פרודה מזה 8 חודשים) + 3 מקסימים, בני 17, 13 (הבת) ו-6. הפרידה וההסתגלות לחיים "שאחרי", היו יחסית סבירים. בעלי ואני משתפים פעולה וטובת הילדים היא בראש מעיינינו, כך שאפשר להגיד, בלי להקל ראש בעוצמת הטלטלה, שבהחלט מיזערנו נזקים. הבת שלגביה רציתי לכתוב, בורכה בסל של תכונות טובות, יפה, מנהיגה, נבונה, רגישה, מוכשרת, ויחד עם זאת, אני מוצאת עצמי חסרת אונים לנוכח עוצמות הכעס, הזלזול, הברוגז שלה וכו'. החיים הם מתקופת ברוגז אחת לשניה (זה היה גם לפני הפרידה). היא יודעת שקשה לי להתנהל באופן הזה, ולפעמים למען אווירה טובה בבית, מפייסת ומנסה לעבור לסדר היום, למרות הסצינות, הדיבור הפוגע והמזלזל שלה ועוד..היא זיהתה את חוסר היכולת שלי להכיל ברוגז כזה, ואני מרגישה שהיא מנסה למשוך את זה כמה שיותר. בנתיים היא לבד בהתבצרות הזאת, או עם חברים כל היום, ואני מרגישה שהבית נפגע מההתנהלות הזו, אם אפשר בכלל לקרוא לזה התנהלות.. בימים האחרונים, ישנה אצל חברה בלי להודיע לי, הבריזה מבי"ס , החדר שלה מבולגן ברמות, כל הארון כמעט בחוץ, כילים , ספרים ומחברות על הריצפה, לא סתם בלאגן של "לא בא לי לסדר עכשיו". מפריע לי העניין שהבן הקטן, סופג את האווירה העכורה הזאת, את החוצפה הקולנית שלה לא פעם, את החדר שלה שצועק ... דווקא.. בקיצור, אני מאוד עצובה, אני מניחה שגם היא. בשיחות, כמה שלא ניסיתי, היא משאירה אותי דוברת יחידה וממשיכה לבהות במחשב, או לענות לטלפונים, בקיצור די משפיל.. באמת כבר לא יודעת מה לעשות,
בוקר מוקדם וטוב, חדשה בפורום וקצת מהססת.. מכל מקום כל כך "עמוס" לי בלב, שהחלטתי לשתף. בת 46 (פרודה מזה 8 חודשים) + 3 מקסימים, בני 17, 13 (הבת) ו-6. הפרידה וההסתגלות לחיים "שאחרי", היו יחסית סבירים. בעלי ואני משתפים פעולה וטובת הילדים היא בראש מעיינינו, כך שאפשר להגיד, בלי להקל ראש בעוצמת הטלטלה, שבהחלט מיזערנו נזקים. הבת שלגביה רציתי לכתוב, בורכה בסל של תכונות טובות, יפה, מנהיגה, נבונה, רגישה, מוכשרת, ויחד עם זאת, אני מוצאת עצמי חסרת אונים לנוכח עוצמות הכעס, הזלזול, הברוגז שלה וכו'. החיים הם מתקופת ברוגז אחת לשניה (זה היה גם לפני הפרידה). היא יודעת שקשה לי להתנהל באופן הזה, ולפעמים למען אווירה טובה בבית, מפייסת ומנסה לעבור לסדר היום, למרות הסצינות, הדיבור הפוגע והמזלזל שלה ועוד..היא זיהתה את חוסר היכולת שלי להכיל ברוגז כזה, ואני מרגישה שהיא מנסה למשוך את זה כמה שיותר. בנתיים היא לבד בהתבצרות הזאת, או עם חברים כל היום, ואני מרגישה שהבית נפגע מההתנהלות הזו, אם אפשר בכלל לקרוא לזה התנהלות.. בימים האחרונים, ישנה אצל חברה בלי להודיע לי, הבריזה מבי"ס , החדר שלה מבולגן ברמות, כל הארון כמעט בחוץ, כילים , ספרים ומחברות על הריצפה, לא סתם בלאגן של "לא בא לי לסדר עכשיו". מפריע לי העניין שהבן הקטן, סופג את האווירה העכורה הזאת, את החוצפה הקולנית שלה לא פעם, את החדר שלה שצועק ... דווקא.. בקיצור, אני מאוד עצובה, אני מניחה שגם היא. בשיחות, כמה שלא ניסיתי, היא משאירה אותי דוברת יחידה וממשיכה לבהות במחשב, או לענות לטלפונים, בקיצור די משפיל.. באמת כבר לא יודעת מה לעשות,
