זה בדיוק כל האבסורד! ../images/Emo13.gif
בעזי"ת 1- כמו אריאלה (רק שבגיל עוד יותר צעיר), גם אני אחד שפרקתי עול ויצאתי בשאלה. "אין יהודי שלא מאמין" אומר רבי נחמן מברסלב. לא הכרתי את המשפט הזה תחילה, כתיאוריה. ראיתי אותו בשטח, -שבעצם כולם מאמינים. אחד מאמין ב"לב". אחד מאמין ב"דרך שלו". אחד מאוד תוקפני בענין, וזה פשוט מנגנון ההגנה שלו -מפני התשובה שהוא בעצמו מודע לה באיזה תא קטן שבלב. ועוד אחד סתם לא אוהב את הנושא. תעשי ניסוי. קחי עשר אנשים ממכרייך, ושאלי אותם האם אם מאמינים. אבל תהיי מתוחכמת: אופן הצגת השאלה צריך להיות כזה, שאפילו אותו אתאיסט שכשיראה את פני המוות יצעק "א-לקים", יוכל לענות לה -בלי שהאמת הפנימית שלו תחייב אותו לשינוי באורח חייו. את מאמינה? הרתיעה מאמירת האמת בקול רם, מהתחברות של כל אחד לאמת הפנימית שבתוכו, היא פחד ממחויבות. אף אחד לא רוצה שיאמרו לו מה לעשות. 2- לא יודע. 3-
שאלו אותי פעם, באחד הפורומים, "האם נפגשת עם טיעונים חילוניים?". כך עניתי: " אני אישית "חזרתי" בשאלה בתור ילד על גבול גיל ההתבגרות,ועברתי הרבה זמן, כעשור שנים, בחיפוש בלתי פוסק אחרי תכלית ואושר, כך שלמרות שקטן אני ולא אומר שזהו אני ה"יודע", עדיין ראיתי וניסיתי כמעט כל "לבוש" חברתי שבחברה החילונית הישראלית( ותמיד הלכתי "עד הסוף"), החל מערס\\\\פאנקיסט-אנרכיסט\\\\אינטלקטואליות ועיסוק במדעים מדויקים,וכלה בפוליטיקה\\\\עברינות\\\\ואומנויות לחימה ומיסטיקה, ועוד ועוד... ...ראיתי תמיד בכל מקום את אותו דפוס של חיים מכניים ולא ממש מאושרים, ומעגל של שקרים :או שקר עצמי על מי שאנחנו ועל מה שאנחנו באמת מרגישים, או הצגת התנהגות ותדמית שקריים לסביבה. עוד דבר שראיתי כמעט תמיד זה את הפחד למרוד ולבדוק את המוסכמות ואת העולם: גם מי שמעיז, "מתבגר" מהר מדי כבר עם הקושי הראשון. לא סתם ככה בין לייף אריקסון וקולומבוס, היו 400 שנה: רוב האנשים מעדיפים להישאר בכורסה החמימה, במקום לצאת אל קשיי בן החורין, זה שלא מפחד ללכת לבד נגד הזרם כשצריך. " מה זה להיות חילוני? לעשות את מה שאת עושה? (כי, הרי אין כאן דפוס אחיד). האם כל חייך תהיי מאושרת 24 שעות 365 ימים בשנה? אז מה טוב מה שאת ממה שמישהו? וכאן האמת היא, שיש הבדל ענק בין מישהו שמאמין, ובין מי שלא. מכירה את המשפט של ניטשה, על שכשיש למישהו למה שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל איך? חיי האדם מלאים מכאוב ומרירות. אמונה נותנת פשר. ורואים אכן, שבגיל ההתבגרות חשוב מאוד לבני הנוער לפתח אמונה במשהו. האמונה במה שזה לא יהיה, מקלה על יום חשוך. אבל תוך עשור שניים האמונות מתנפצות (ואצלי לפעמים גם תוך חצי שנה... כל אמונות העולם החילוני: כשהולכים עד הסוף, תמיד מגלים שהמלך עירום), ואז מה? פרנקל כבר דש בזה, אך לא ראה את הפשר של דבריו... קהלת מהתנ"ך, שלמה המלך, ראה. ומאוד מהר מגיעים לאיך שפעם חייתי "לעשות חיים מטורפים עד גיל חמישים, ולהתאבד" אבל גם המלך הזה עירום... כי אף אחד, אבל אף אחד, לא עושה חיים מטורפים. אז מה עושים? תשובה 4. 4- לא משכנעים אף אחד בכלום. מי מחפש באמת, ימצא. מי שלא מחפש, גם אם ימצא לא ישים לב. אז אף אחד לא יכול למצוא בשבילך. המקסימום הוא, שתמצאי את עצמך דרך חיפוש של מישהו -אבל גם זה, רק אם תחפשי. יש רק שיטה אחת.
אמת.. מי שיסתכל על העולם בעין אמת, ויתמיד לחפש, ימצא. ימצא אמונה במי שאמר והיה העולם. ועם ההנחיה הזו, צאי אל העולם. וזה בדיוק מה שכתבתי בסיום אותה הודעה שציטטתי. " מי שמחפש באמת, בסוף ימצא. מי שלא מחפש, גם אם ימצא לא ישים לב. אז אם את כנה עם עצמך, תתחילי לחפש, ולא משנה לאיזה כיוון תלכי, רק אל תפסיקי לחפש כשיגיעו התלאות שיש בכל מסע, ותהיי תמיד כנה עם עצמך. תמיד. בסוף תגיעי. " אבל אם בכל זאת, את רוצה קיצור דרך באיפה לחפש, לפני שתעברי (או שכבר עברת...) את כל העולם, אז תתחילי מהכותל המערבי.
הכותל המערבי. הקיר שא-לקים הבטיחו שלא יחרב לעולם. הקיר שעליו אמר התנ"ך, בשיר השירים, "הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלנות מציץ מן החרכים". גם משהו בלב שלך החסיר פעימה, לשמע המילים "הכותל המערבי".
