ללא נ ש י מ ה
New member
..אשמה..
עוד לפני יציאת מצרים,החלטתי לצאת לחופש. לא נשאר לי אוויר,לא נשאר לי כסף ונוצר כזה כאוס, שלא האמנתי לכלום,לא בטחתי בכלום,שחכתי על מה אני נלחמת,על מי אני נלחמת. רק עידכנתי את הפסיכיאטרית... 3 ימים אחרי, הפגיעה העצמית ירדה באיזה 40 אחוז אחרי כמעט שנה של פריחות לא מוסברות שהצריכו גם מיון פעמיים בשבוע וריסון של סטרואידים דיקור,כל רופאי העור בעולם,מקלחת לפחות כל לילה להרגעת הגירודים,טלפסט,אלרג'יקס,האיסטון 2-3 ביום מה לא -- נעלמו. כמויוץ השואה שמתרוצצות פה בבית מספטמבר,אבא הפסיק לעבוד,חזר,הפסיק,שוב חזר,שוב הפסיק וסבא -- בוגד וצורח,ומאיים,ומטיף,ושונא,וצורח,ומאיים,ואומרים שיש לו רצח בעיניים-מה אפשר לצפות מאוושויץ-ובירקנאו? ירדו ממני 70 טון של אבנים--------------------------- לא להתעסק בכלום בחלקים הנוראיים שבי--- איך אמא קוראת לזה?.. ב"לחפור ולנבור ולחפש את מה שלא קיים" ובכל מה שאני לא מצליחה בו. וקתץ חזרתי לעצמי והצלחתי לנשום שוב. וויום וחצי לפני החזרה לגן,לשגרה לילדים,למרכז ועוד עם קצת אוויר..ואוו נהגת שעצרה בשולי הכביש וניסתה להשתלב חזרה לתנועה לא ראתה אותי,היא נכנסה בי, האוטו התהפך 90 מעלות ועפתי בתוך הרכב קרוב ל20 מטר. מכיוון שהאוטו התהפך השמן החל לנזול והמנוע שעוד היה חם--בקיצור הייתי חייבת לצאת מהאוטו, והדלת הקידמית הימנית נתקעה,אז פתחתי את הימנית האחרוית ומשכו אותי החוצה ----ואחרי שכבר הפכו חזרה את האוטו ואמבולס ומשטרה ובוחן תנועה-- התגובה הראשונית של אמא שלי הייתה "טוב בואי אני אקח אותך, שתשבי ללמוד היסטוריה,הכי טוב להמשיך כרגיל" באותו רגע של ההתהפכות עברה לי המחשבה המשמחת הזאת שאין מצב שאני מתה באוטו-על גופתי המתה ומאית שנייה אחרי- בלי לדון במשא ומתן על ההליכים,אולי שינוי החזיתות,בלי נשק חם חזרה בכל כוחה-האשמה והגישה לי את החתימה על מסמך הגירושים - אל תטעו - לא ממני , אלא, מתוקף, בעלה. -להסתכל על רבע הכוס המלאה-- אין טיפול,אין כסף,אין אוטו , אין תוקף. 10 ימים אחרי הגעתי אל הפסיכיאטרית, אותה אשמה טענה שאני אפילו לא מסוגלת למות מתאונת דרכים.
עוד לפני יציאת מצרים,החלטתי לצאת לחופש. לא נשאר לי אוויר,לא נשאר לי כסף ונוצר כזה כאוס, שלא האמנתי לכלום,לא בטחתי בכלום,שחכתי על מה אני נלחמת,על מי אני נלחמת. רק עידכנתי את הפסיכיאטרית... 3 ימים אחרי, הפגיעה העצמית ירדה באיזה 40 אחוז אחרי כמעט שנה של פריחות לא מוסברות שהצריכו גם מיון פעמיים בשבוע וריסון של סטרואידים דיקור,כל רופאי העור בעולם,מקלחת לפחות כל לילה להרגעת הגירודים,טלפסט,אלרג'יקס,האיסטון 2-3 ביום מה לא -- נעלמו. כמויוץ השואה שמתרוצצות פה בבית מספטמבר,אבא הפסיק לעבוד,חזר,הפסיק,שוב חזר,שוב הפסיק וסבא -- בוגד וצורח,ומאיים,ומטיף,ושונא,וצורח,ומאיים,ואומרים שיש לו רצח בעיניים-מה אפשר לצפות מאוושויץ-ובירקנאו? ירדו ממני 70 טון של אבנים--------------------------- לא להתעסק בכלום בחלקים הנוראיים שבי--- איך אמא קוראת לזה?.. ב"לחפור ולנבור ולחפש את מה שלא קיים" ובכל מה שאני לא מצליחה בו. וקתץ חזרתי לעצמי והצלחתי לנשום שוב. וויום וחצי לפני החזרה לגן,לשגרה לילדים,למרכז ועוד עם קצת אוויר..ואוו נהגת שעצרה בשולי הכביש וניסתה להשתלב חזרה לתנועה לא ראתה אותי,היא נכנסה בי, האוטו התהפך 90 מעלות ועפתי בתוך הרכב קרוב ל20 מטר. מכיוון שהאוטו התהפך השמן החל לנזול והמנוע שעוד היה חם--בקיצור הייתי חייבת לצאת מהאוטו, והדלת הקידמית הימנית נתקעה,אז פתחתי את הימנית האחרוית ומשכו אותי החוצה ----ואחרי שכבר הפכו חזרה את האוטו ואמבולס ומשטרה ובוחן תנועה-- התגובה הראשונית של אמא שלי הייתה "טוב בואי אני אקח אותך, שתשבי ללמוד היסטוריה,הכי טוב להמשיך כרגיל" באותו רגע של ההתהפכות עברה לי המחשבה המשמחת הזאת שאין מצב שאני מתה באוטו-על גופתי המתה ומאית שנייה אחרי- בלי לדון במשא ומתן על ההליכים,אולי שינוי החזיתות,בלי נשק חם חזרה בכל כוחה-האשמה והגישה לי את החתימה על מסמך הגירושים - אל תטעו - לא ממני , אלא, מתוקף, בעלה. -להסתכל על רבע הכוס המלאה-- אין טיפול,אין כסף,אין אוטו , אין תוקף. 10 ימים אחרי הגעתי אל הפסיכיאטרית, אותה אשמה טענה שאני אפילו לא מסוגלת למות מתאונת דרכים.