אשליות קירבה

[ismeralda100]

כן נכון ובגדול נראה לי

שזה מה שדפוק

 

[ismeralda100]

ועוד משהו שיש לי לומר (-וסליחה על ההשתלטות

על הפוסט...) בנושא: פתאום שאני חושבת על כך: רוב החברים הכי טובים שלי במציאות הם לא בעלי חשבון בפייסבוק או שהם לא נכנסים לשם כמעט או שהם מאוד פסיביים (-יש לי למשל חברה שהמון פעמים אני רואה אותה שם זמינה אבל לא פעילה בכלל. עד כדי כך שאין לה אפילו תמונת פרופיל.) אלו שכן פעילים בדף שלי - רובם לא חברים קרובים. את חלקם אפילו מעולם לא פגשתי (-חברים של חברים וכו'). זהו, סתם הגיג שכזה.

 

[אייבורי]

פייסבוק

בהחלט לא ממש ממש מבין מה עושים שם בנתיים מצאתי שיש שם סוג של מסנגר וזה הדבר השימושי היחידי [אההה וגם תמונות של הבן דוד מהטיול בדרון אנריקה]

 

[וגם מנומסת]

על זה נאמר

מילים כמו חול ואין מה לאכול.

באמת שזה נחמד להעביר את הזמן, להתבדח, לפרסם אירועים... ומעבר לזה, מה שלא עובר לעולם האמיתי, בד"כ נשאר בשווי מוגבל בלבד.

 

[מתולתלת30]

הבעייתיות

שנוצרה במהלך השנים שהמדיה הזו השתלטה על כל חלקה טובה היא שהרבה אנשים מצאו להם מקלט מאחורי המסך קשה להם לעשות הפרדה בין העולם האמתי שם בחוץ לבין העולם הווירטואלי קשה להם להתמודד עם המציאות ללא ההגנה של המקלדת והעכבר ואם ניקח את זה לרגע לנושא של ההיכרויות במדיה הזו אנשים מתקשים ליצור משהו אמיתי לאורך זמן בהתנהלות המהירה היום בעולם, אין מקום למחשבות שניות, שלא לדבר על דקות מיותרות אולי כן, אולי לא עוד שעה נראה, מקסימום ננסה, ואם נמצא משהו שווה יותר? ואם נמצא משהו מושך יותר? נמתין לתגובה נבדוק את האופציה הבאה הפחדנים נשארים מאחור האמיצים אלופים בריצות למרחקים קצרים וכולם רודפים אחרי הזנב של עצמם וגם אפשר לקרוא את זה כך: אתה פחדן!!!! אני לא, אני נזהר עדיין פחדן אני לא, זה עלול להיות מסוכן אם לא תנסה לא תדע רגע, לאט לאט, החיפזון מן השטן תעזוב אותו, הוא לא קיים, סתם המצאה של צב אבל זה נראה מפחיד אמרתי לך כבר: פחדן!!! אני לא, מנסה להתרגל למצב בלי לחשוב, תגיד כן ואם אפגע? ואם תפסיד? רגע חושבים רגע עבר, התייאשתי ממך עובר לעכבר הבא אלו היו 60 שניות של דואט בין עכבר למקלדת

 

[וגם מנומסת]

../images/Emo6.gif כל מילה

 

[Prince315]

אין לי

אשליות מהסוג הזה... המציאות שלי היא בשעות הערב או בשבתות "בלי".... אם אני מוצאת את עצמי שם לבד...זה מבחן המציאות שלי. מה שעצוב בכל העניין הזה, שכאן בפורום למעשה "מכירים" אותי טוב יותר מחברים של שנים.

 

[b e c k y]

זה עוד סוג של חברות

יש חברים שנפגשים איתם יש חברים שמדברים איתם בטלפון פעם בשנה ןזה כאילו לא עבר זמן. יש חברים שמתחזקים אותם צמוד והדוק, והם כמו חלק מהגוף שלנו. ויש חברים של אינטרנט. פעם קראו לזה "חברים לעט" היית מגיב למודעה בעיתון וזוכה להכיר מישהו רק במכתבים. עכשיו זה בפורומים ובפייסבוק. לא טוב יותר או פחות, לא אשליה פשוט סוג אחר. אלה לא החברים שישבו לידך בבית חולים או יחתמו לך על ערבות. אבל הם זמינים ואמיתיים במרחב שבו אתם נפגשים.

 

[אייבורי]

../images/Emo13.gif

אכן עברית שפה מוגבלת, צריך יותר אפשרויות בין חברים למכרים

 

[ye44]

הם לא יוצרים

אשליית ביחד, פשוט אתה חושב שתמצא יותר טוב ואייך אומרים "מרוב עצים לא רואים את היער " כך שבמסגרת הוירטואלית ישנה בעיה חמורה, זאת מנהרה שלא נגמרת אלא אם אנחנו נשים לזה סוף כמו שאני שמתי

 

[אייבורי]

חמודי

אתה באמת חייב להתחיל לראות סרטים אחרים. לא הכל בעולם זה מת לחיות 3 תנסה אלדומובר "דבר אליה"

 

[שרשירית]

כל עוד הוירטואלייה

לא הופכת משמעותית יותר מהמציאות, אני בעד שכל אחד ייקח ממנה מה שטוב לו ונכון עבורו. יש תקופות של התמכרות ושל היי יש תקופות ש ביחדנס ויש תקופות של צינון והתמקדות בחיים שבחוץ כל עוד הוירטואלייה משרתת אותנו ולא להיפך - מה טוב. כך גם לגבי תחושת הביחדנס ולשאר התחושות הנלוות אליה. ההיכרות מוגבלת בהתאם למה שכל אחד בוחר להציג אבל היא מצג שווא, היא חלק מהעולם הוירטואלי ועד שלא עושים העברה לעולם האמיתי, למציאות, אין לה אחיזה ממשית. מעבר לזה, כל מה שמפיג את תחושת הבדידות (שיכולה להוביל לדכאון וחרדה) הוא מבורך. כמובן כל עוד הוא לא תחליף לדבר האמיתי, לחיים עצמם.

 

[אייבורי]

אבל פה בדיוק הנקודה

לפעמים יש לאנשים תחושה כאילו הם מכירים אדם הנה, שרשירית, כותב פה לא מעט שנים תמיד חריפה ומעניינת וזה גורם אשליה שמכירים אותך ואם מכירים אותי ואני אותם, אז אני בטח לא לבד אני מסכים איתך שיש גם המון ברכה באינטרנט יש הזדמנות ואפשרות להכיר אנשים שונים ומשונים זאת פלטפורמת הכרות נהדרת סוג של טלפון משוכל אבל עדיין, בסוף, יש פער גדול בין פה לשם

 

[שרשירית]

אנחנו עדיין מדברים על פנימיות?

כי אם לא אז זו סיבת הפער. אנחנו מכירים פן מסויים שהוירטואליה מוציאה מהאדם אבל אין להשליך על כך שאנחנו באמת מכירים את האדם. ואם כן מדברים על פנימיות... אז כמו שאמרתי נא לפנות שמאלה!

 

[אייבורי]

שעה

שאני כל הזמן פונה שמאלה ומסתובב במעגלים

 

[בלונדה ה מ ת ו ק ה]

יש הבדל בין פורומים לאתרי הכרויות...

אני לא יודעת ה זה טוויטר עדיין מחוברת לפייסבוק ולמספר מצומצם של פורומים בתפוז לא הצלחתי להתחבר לרעיון של אתרי הכרויות כנראה לא בנויה לזה... הפורום מבחינתי הוא מקום פתוח שתמיד אפשר לכתוב בו גם אם שנים לא נמצאים בו היפה שאותם אנשים נשארים בו אפשר לצאת ולחזור ותמיד יש את הגרעין הקבוע שנשאר זה נותן הרגשת בטחון שיש לאן לחזור גם אם לא מצליחים להפגש הקירבה לאנשים תלויה בי ובהם....בך ובהם...כל אחד יכול לנסות ליצור פה קשר קרוב עם מי שהוא רוצה כי יש גם את המסרים ששם אפשר גם להעביר טלפונים, אפשר להפגש אפשר ליצור חברויות יש לפעמים מפגשים שאנשים יוזמים פה ומפרסמים..מי שרוצה להתקרב מתקרב ומוצא פה חברים. תחושת הבדידות לא נפתרת בזה שכותבים בפורומים אלא אולי בזה שמתחילים להפגש עם אנשים. לפעמים גם שיחה בטלפון מפיגה בדידות...אבל אין כמו מפגשים חיים. לי הכתיבה בפורומים מספקת גם פורקן לצורך שלי לכתוב ולהתבטא בכתיבה שזה דבר שאני מאד אוהבת לעשות, וגם מאפשרת קריאת והחלפת דעות בנושאים שמשותפים לחברי הפורום, יש פה תמיד נושאים מעניינים ותמיד אפשר להכנס לקרוא או לכתוב וזה היתרון...אין פה הגבלת זמן. זה שאתה כותב ומתייחסים אליך נותן איזושהי תחושת שייכות בפייסבוק יש גם קבוצות שונות שנפגשות ויש קבוצות שכותבים בהם באונליין הרבה אנשים וזה נותן גם תחושה של קרבה.