אשליה..
ברגע שפלור בכתה וייבבה "לא לא, זה לא יכול להיות.." וכשהיא הרסה את הקלטת, עלתה בראשי אשליה. זה הלך ככה: פלור שומעת צעקות של תומס ורוברטיטה: "פלור, פלור" אבל היא לא קמה ממקומה, היא שקועה בקלטת. ואז היא מרגישה שמישהו נוגע בה. פלור מתעוררת, כל זה היה חלום. "תומי, מה קרה?" -"את לא זוכרת?" פלור הסתכלה על תומי, ואחר"כ הסתכלה סביבה. היא לא הייתה במיטתה כי אם במיטת בית חולים, לבושה בפיג'מת בית חולים ומחוברת לאינפוזיה. "היא התעוררה..צ'יקוס, היא התעוררה" תומס הכריז לעבר הדלת. פרנקו נכנס לחדר, פצוע בידו ובראשו. "מה קרה לך" שאלה פלור. -"את לא זוכרת?" "זוכרת מה?" -"המתאבקים, השריפה?" "איזו שריפה?" -"את באת להציל אותי מהמתאבקים, והם הציתו את המחסן ההוא.." "מה??? אבל זה קרה מזמן.." -"פלור, זה קרה אתמול..מאז את נכנסת לתרדמת.. אבל תודה לפיות שלך את שוב התעוררת" הכריז תומי. דלת החדר נפתחת שוב...בחור בלונדיני נכנס לחדר..הוא פצוע גם כן, פלור מביטה בו ולוחשת "דון פריזר..". הוא ניגש אליה, היא מתרוממת ומנשקת אותו על לחייו מספר נשיקות ואומרת "אתה חיי, אתה חיי". "אני חיי? את זאת שעמדה לעזוב אותנו, אבל עכשיו זה לא חשוב, כי את בסדר.. אני כ"כ שמח שאת בסדר" פרנקו סימן לתומס ושניהם יצאו מהחדר. "פריזר.. אתה לא תאמין.. אני ראיתי את העתיד, המכשפות ישקרו לך, הם יזייפו הפלות, מחלות הכל.. ותפגוש את מקסימו, הוא רוזן..ו....." פלור התחילה לספר את כל מה שחלמה.. פדריקו הפסיק להקשיב באיזשהו שלב, ורצה כבר להשתיק אותה, אז הוא הדביק לה נשיקה. היא השתתקה. הוא הוציא מכיסו טבעת ושאל אותה "פלורנסיה פאזרינו, התינשאי לי?" פלור חייכה חיוך עצום כזה כמו שהיא יודעת לחייך.. וחיבקה את פדריקו. "ברור שכן.. אבל העלמה דלפינה.." -"זה נגמר.. לא התחתנתי.. באתי לפה בשבילך. אני הבטחתי לה' שאם תתעוררי אני אתחתן איתך ורק איתך ואני אמלא את ההבטחה שלי". דלפינה שעמדה מאחורי הדלת ושמעה הכל, חזרה וארזה את הדברים שלה, היא התייאשה מכל סיפור הפריצנוולדן, וטסה לאירופה, בלי מללה. פדריקו ביקש ממללה לעזוב את הבית. סופי נישארה אצל בטה, מללה נסעה לספרד לחפש אחר דלפינה ולא שמעו מהן שוב. פלור ופדריקו תיכננו את חתונתם, ובסופו של דבר התחתנו בדצמבר, החודש שבו פורח היסמין בארגנטינה. הם התנשקו בכנסיה ואז.. התחיל השיר "איי קה לה וידה סה וה.." שקטע את מחשבותיי...ושוב ראיתי את כולם משנים את הבית, האווירה. ראיתי את בוניז'ה עם מללה.. והבנתי.. זאת הייתה רק אשליה..
ברגע שפלור בכתה וייבבה "לא לא, זה לא יכול להיות.." וכשהיא הרסה את הקלטת, עלתה בראשי אשליה. זה הלך ככה: פלור שומעת צעקות של תומס ורוברטיטה: "פלור, פלור" אבל היא לא קמה ממקומה, היא שקועה בקלטת. ואז היא מרגישה שמישהו נוגע בה. פלור מתעוררת, כל זה היה חלום. "תומי, מה קרה?" -"את לא זוכרת?" פלור הסתכלה על תומי, ואחר"כ הסתכלה סביבה. היא לא הייתה במיטתה כי אם במיטת בית חולים, לבושה בפיג'מת בית חולים ומחוברת לאינפוזיה. "היא התעוררה..צ'יקוס, היא התעוררה" תומס הכריז לעבר הדלת. פרנקו נכנס לחדר, פצוע בידו ובראשו. "מה קרה לך" שאלה פלור. -"את לא זוכרת?" "זוכרת מה?" -"המתאבקים, השריפה?" "איזו שריפה?" -"את באת להציל אותי מהמתאבקים, והם הציתו את המחסן ההוא.." "מה??? אבל זה קרה מזמן.." -"פלור, זה קרה אתמול..מאז את נכנסת לתרדמת.. אבל תודה לפיות שלך את שוב התעוררת" הכריז תומי. דלת החדר נפתחת שוב...בחור בלונדיני נכנס לחדר..הוא פצוע גם כן, פלור מביטה בו ולוחשת "דון פריזר..". הוא ניגש אליה, היא מתרוממת ומנשקת אותו על לחייו מספר נשיקות ואומרת "אתה חיי, אתה חיי". "אני חיי? את זאת שעמדה לעזוב אותנו, אבל עכשיו זה לא חשוב, כי את בסדר.. אני כ"כ שמח שאת בסדר" פרנקו סימן לתומס ושניהם יצאו מהחדר. "פריזר.. אתה לא תאמין.. אני ראיתי את העתיד, המכשפות ישקרו לך, הם יזייפו הפלות, מחלות הכל.. ותפגוש את מקסימו, הוא רוזן..ו....." פלור התחילה לספר את כל מה שחלמה.. פדריקו הפסיק להקשיב באיזשהו שלב, ורצה כבר להשתיק אותה, אז הוא הדביק לה נשיקה. היא השתתקה. הוא הוציא מכיסו טבעת ושאל אותה "פלורנסיה פאזרינו, התינשאי לי?" פלור חייכה חיוך עצום כזה כמו שהיא יודעת לחייך.. וחיבקה את פדריקו. "ברור שכן.. אבל העלמה דלפינה.." -"זה נגמר.. לא התחתנתי.. באתי לפה בשבילך. אני הבטחתי לה' שאם תתעוררי אני אתחתן איתך ורק איתך ואני אמלא את ההבטחה שלי". דלפינה שעמדה מאחורי הדלת ושמעה הכל, חזרה וארזה את הדברים שלה, היא התייאשה מכל סיפור הפריצנוולדן, וטסה לאירופה, בלי מללה. פדריקו ביקש ממללה לעזוב את הבית. סופי נישארה אצל בטה, מללה נסעה לספרד לחפש אחר דלפינה ולא שמעו מהן שוב. פלור ופדריקו תיכננו את חתונתם, ובסופו של דבר התחתנו בדצמבר, החודש שבו פורח היסמין בארגנטינה. הם התנשקו בכנסיה ואז.. התחיל השיר "איי קה לה וידה סה וה.." שקטע את מחשבותיי...ושוב ראיתי את כולם משנים את הבית, האווירה. ראיתי את בוניז'ה עם מללה.. והבנתי.. זאת הייתה רק אשליה..
