אשכר, אשכר איפה אתה ?

[סתר]

אשכר, אשכר איפה אתה ?

אתה צריך עוצמה כדי ל"דבר" איתנו ? נעזור לך. השמיע קול (פצפוץ) כמו של קרלוס בסיטואציית הכפיל.. בא אלינו לים... זה שנולד ליד הים.... אני

 

[טורף]

יה מתלהבת

 

[אשכר]

יא אנדרוגנוס

 

[סתר]

למה אתה לא רואה ?

אולי בלילה אתה רואה ומבין טוב יותר ? אתי

 

[עוצמתית]

תמשיך לחלום טורף, אתה לא יכול עלי!!

 

[עוצמתית]

אתה יכול לנסות את הטריקים

השחוקים שלך, אבל אני כבר מכירה אותך טוב.... ונראה לי שגם סתר כבר מיומנת בנושא!

 

[אשכר]

נקודה למחשבה

מישהו שאני מכיר, כל הזמן מרגיש צורך לתת תגובה. להתנצל , להסביר, לחוות דעה, לשפוט, להעביר ביקורת - לעיתים קרובות על עצמו. דוגמא: "אויש, איזה טמבל אני, רציתי לחתוך לחתוך את העוגה ויצא לי עקום" עוד דוגמא "עוד פעם היוסי הדפוק הזה". דוגמא פופולרית אצל דודות: אתה אומר משהו, ולדודה שמולך ממש לא נעים עם מה שאתה אומר, אבל היא תחייך חיוך מזויף, מאולץ עד אימה, כדי לסמור על הסטטוס קוו החברתי. דוגמא טיפה יותר מורכבת: אני נמצא עם אדם נוסף, והוא מפליץ. אני עומד מולו, וברור לשנינו שהוא הפליץ כרגע. מכירים? אז מה אני מרגיש ברגע הזה? מבוכה. מה אני עושה? אני מחייך חיוך מאולץ ומבויש, ואולי אומר איזו שטות, בשביל שהוא לא ירגיש לא נעים. מעניין. בכל אופן. כתבתי פה איזה אימייל לחבר שלי בנושא הזה. (הבהרה: אני מדבר מנסיון אישי)

 

[אשכר]

המכתב (המשך ההודעה הקודמת)

* * * * * * * * * * זוכר שדיברנו על תדמית מבוגרת/צעירה? אז קודם כל, ברור שאנשים רואים רק תדמית, ואין קשר בין התדמית לבן אדם האמיתי. אבל, אתה "מתעקש" ליצר תדמית של ילד. אני לא אומר שאתה צריך ליצר תדמית של זקן בן תשעים. אני לא אומר שצריך לייצר תדמית בכלל. (זה אומנם נחמד, אבל זה יבוא לך מעצמו, ככל שתכירי אנשים, ככל שתהיה לך יותר אנרגיה, ככל שתתמצא באנשים, בייקוש.) ולדעתי, תדמית, כמו גרביים: אתה שם כשאתה צריך, אתה מוריד כשאתה לא צריך לסיכום, מה אני אומר..: אתה מרגיש מחוייב להציג תדמית כלשהי. כמו בדוגמא של הפלוץ. אז תנסה להרגיש מתי זה קורה לך, וכשזה קורה, תנסה לא לספק את "האינפורמציה העודפת" הזאת. ובדוגמא שלנו: החבר שלך מפליץ, אל תחייך אוטומאטית במבוכה, אל תגיד שום דבר מיוחד. תפתח חלון, ותמשיך במה שעשיתם קודם. על עצמי אני יכול להגיד, שהתרגיל הזה דורש הרבה אורך רוח. הוא לא טריויאלי בשבילי. גם בגלל שכל פעם שאני בא במגע עם אנשים, אני חווה את הצורך הזה לשים מסיכות מיותרות, "להיות בסדר עם האנשים", לתת להם להרגיש נחמד, וגם כי זה לוקח הרבה זמן להתרגל להיות "נקי". אחרי שאתה מצליח להיות עם מישהו פרק זמן בלי להשתמש במסיכות ובלי ליצור תדמית, לא לספק פידבק מיותר, אז בהתחלה זה מרגיש חסר: "אני מרגיש שאני צריך להגיד משהו". אבל אם אתה עובר את ההרגשה הלא נעימה הזאת, אז אחר-כך זה ניראה כל-כך מוזר ויפה ונקי ואמיתי. אני ממליץ מכל הלב * * * * * * *