כלנית חיננית
New member
ארררר!!! איזה עצבים!!!
סליחה שאני בוחרת לפרוק דווקא פה, אבל אם לא כאן, אז איפה?
בימים האחרונים הנשימה שלי מצפצפת ואני חלשה מאי-פעם. השיעול הבלתי נמנע כבר עומד בפתח ומגיח לו מדי פעם (בעיקר בלילה, כמובן) ובאופן כללי, ג'יפה לא נעימה.
עם כל זה הלכתי היום לרופא. עזבו, גם להגיע לרופא היום היה סיפור מההפטרה.
הרופאה שלי בחופשה. הרופאה המחליפה שלה היא אישה לא נעימה במיוחד, וממילא אין תורים אליה עד סוף החודש.
כדי ללכת לרופא אחר הייתי צריכה קודם להתיר התקשרות עם הרופאה שלי ורק אז יכולתי לקבוע תור לרופא אחר.
אממה? במוקד מכבי לא עושים את זה. גם לא יכולים לקבוע לי תור, אז בבקשה, גיברת, תתקשרי לסניף שלך להתיר את ההתקשרות. אה, רגע, הסניף שלך סגור עכשיו. אז תתקשרי לסניף אחר. סבבה. נתנו לי מספר והתקשרתי.
הגברת בסניף לא יכולה לקבוע לי תור למישהו בלי לדעת למי. אבל אי אפשר הרי לקבוע לי תור למישהו אם אין ניתוק. טוב, אני אעביר אותך למוקד ונסביר להם את הבעיה. סבבה.
מתקשרים למוקד והמוקדנית - נו, בחורה ממש חמודה, אממה? ככה לא עושים את זה, ואי אפשר, וזה לא בסדר ו.. טוב, נו, אני אלך לשאול את האחראית.
מזל שהאחראית מאשרת ואפשר לקבוע תור לרופא אחר שאני לא מקושרת אליו, רק שעכשיו צריך לחזור לסניף להודיע להם (הם מזמן התפיידו מהקו), ולכי תמצאי את הרחל שדיברת איתה קודם (גיברת, יש פה חמש רחל לפחות בסניף!). אז אני מסבירה בשארית הסבלנות שעוד נותרה לי לפקידה שכן ענתה לי והיא מבטיחה לטפל בנושא. אני רק מבקשת ממנה לחזור אליי עם התשובה, כי התור עוד שעה ואני צריכה לדעת אם ללכת או לא. אין בעיה, היא עונה, ואכן תוך חמש דקות היא חוזרת אלי. תזכירי לי, היא אומרת בטון לא נחמד בעליל, למה את לא הולכת לרופאה הקבועה שלך?!
ארר..
לא משנה, בסוף זה הסתדר. התור נקבע והכל בסדר ואפילו הגעתי אליו בזמן (אבל בכל זאת חיכיתי כמעט חצי שעה בתור) ואפילו זוג זקנים חביב הנעימו את זמני.
אני נכנסת לרופא. אז מה, הוא שואל, מה מביא אותך הנה.
אני מתארת לו בפרטי פרטים מה עובר עליי והוא שואל כמה שאלות הבהרה ואז: יש מחלות רקע?
כן, אני עונה, יש פיברומיאלגיה.
תסבירי לי, הוא אומר לי במתק שפתיים, מה זו פיברומיאלגיה, ואני, כמו מפגרת עוד מתחילה לענות לו. אלא שמהר מאוד קלטתי עם מי יש לי עסק ואמרתי משהו כמו, אבל אין טעם להסביר לך, כי אתה מסוג הרופאים שלא מאמינים בקיומה של פיברומיאלגיה, נכון? לא משנה, אני ממהרת לומר, לא בשביל זה באתי אליך. אני, יש לי בעיה אחרת. היא לא קשורה לקיומה של הפיברו אלא יותר, מן הסתם, לקיומו של החורף.
אלא שהרופא לא מהממהרים לוותר והוא מתעקש, את יודעת, הוא אומר לי, פיברומיאלגיה זה משהו שמשכנעים אתכם שיש לכם, כדי שתעזבו את הרופאים בשקט. זה הרי פח הזבל של כל המחלות. אני ממשיכה לחייך אליו ואומרת לו שאני מכירה היטב את התיאוריה הזו ובנקודה זו אני חושבת שעלינו להסכים שלא להסכים בינינו, והרי לא לשם זה התכנסנו.
אבל הרופא הטוב לא מבין רמזים, והוא ממשיך להתעקש איתי, עד שלבסוף אני מסתכלת בקוצר רוח בשעון והוא מבין את הרמז.
בודק, מקשיב לריאות, מחפש רמז לשיעול, וכלום. נו, זה היה ברור. זה תמיד ככה.
לא משנה. שמחתי שלא מצא כלום. אמרתי לו שזה בטח יחזור עוד כמה ימים ואנחנו אולי עוד ניפגש שנית. יצאתי עם חיוך שהפניתי כלפיו.
אלוהים, כמה שאני עצבנית, אין לכם מושג!!
בעצם, אם למישהו יש, אז זה לכם.
ארר.. רופאים הם עם כל כך... מציק!
סליחה שאני בוחרת לפרוק דווקא פה, אבל אם לא כאן, אז איפה?
בימים האחרונים הנשימה שלי מצפצפת ואני חלשה מאי-פעם. השיעול הבלתי נמנע כבר עומד בפתח ומגיח לו מדי פעם (בעיקר בלילה, כמובן) ובאופן כללי, ג'יפה לא נעימה.
עם כל זה הלכתי היום לרופא. עזבו, גם להגיע לרופא היום היה סיפור מההפטרה.
הרופאה שלי בחופשה. הרופאה המחליפה שלה היא אישה לא נעימה במיוחד, וממילא אין תורים אליה עד סוף החודש.
כדי ללכת לרופא אחר הייתי צריכה קודם להתיר התקשרות עם הרופאה שלי ורק אז יכולתי לקבוע תור לרופא אחר.
אממה? במוקד מכבי לא עושים את זה. גם לא יכולים לקבוע לי תור, אז בבקשה, גיברת, תתקשרי לסניף שלך להתיר את ההתקשרות. אה, רגע, הסניף שלך סגור עכשיו. אז תתקשרי לסניף אחר. סבבה. נתנו לי מספר והתקשרתי.
הגברת בסניף לא יכולה לקבוע לי תור למישהו בלי לדעת למי. אבל אי אפשר הרי לקבוע לי תור למישהו אם אין ניתוק. טוב, אני אעביר אותך למוקד ונסביר להם את הבעיה. סבבה.
מתקשרים למוקד והמוקדנית - נו, בחורה ממש חמודה, אממה? ככה לא עושים את זה, ואי אפשר, וזה לא בסדר ו.. טוב, נו, אני אלך לשאול את האחראית.
מזל שהאחראית מאשרת ואפשר לקבוע תור לרופא אחר שאני לא מקושרת אליו, רק שעכשיו צריך לחזור לסניף להודיע להם (הם מזמן התפיידו מהקו), ולכי תמצאי את הרחל שדיברת איתה קודם (גיברת, יש פה חמש רחל לפחות בסניף!). אז אני מסבירה בשארית הסבלנות שעוד נותרה לי לפקידה שכן ענתה לי והיא מבטיחה לטפל בנושא. אני רק מבקשת ממנה לחזור אליי עם התשובה, כי התור עוד שעה ואני צריכה לדעת אם ללכת או לא. אין בעיה, היא עונה, ואכן תוך חמש דקות היא חוזרת אלי. תזכירי לי, היא אומרת בטון לא נחמד בעליל, למה את לא הולכת לרופאה הקבועה שלך?!
ארר..
לא משנה, בסוף זה הסתדר. התור נקבע והכל בסדר ואפילו הגעתי אליו בזמן (אבל בכל זאת חיכיתי כמעט חצי שעה בתור) ואפילו זוג זקנים חביב הנעימו את זמני.
אני נכנסת לרופא. אז מה, הוא שואל, מה מביא אותך הנה.
אני מתארת לו בפרטי פרטים מה עובר עליי והוא שואל כמה שאלות הבהרה ואז: יש מחלות רקע?
כן, אני עונה, יש פיברומיאלגיה.
תסבירי לי, הוא אומר לי במתק שפתיים, מה זו פיברומיאלגיה, ואני, כמו מפגרת עוד מתחילה לענות לו. אלא שמהר מאוד קלטתי עם מי יש לי עסק ואמרתי משהו כמו, אבל אין טעם להסביר לך, כי אתה מסוג הרופאים שלא מאמינים בקיומה של פיברומיאלגיה, נכון? לא משנה, אני ממהרת לומר, לא בשביל זה באתי אליך. אני, יש לי בעיה אחרת. היא לא קשורה לקיומה של הפיברו אלא יותר, מן הסתם, לקיומו של החורף.
אלא שהרופא לא מהממהרים לוותר והוא מתעקש, את יודעת, הוא אומר לי, פיברומיאלגיה זה משהו שמשכנעים אתכם שיש לכם, כדי שתעזבו את הרופאים בשקט. זה הרי פח הזבל של כל המחלות. אני ממשיכה לחייך אליו ואומרת לו שאני מכירה היטב את התיאוריה הזו ובנקודה זו אני חושבת שעלינו להסכים שלא להסכים בינינו, והרי לא לשם זה התכנסנו.
אבל הרופא הטוב לא מבין רמזים, והוא ממשיך להתעקש איתי, עד שלבסוף אני מסתכלת בקוצר רוח בשעון והוא מבין את הרמז.
בודק, מקשיב לריאות, מחפש רמז לשיעול, וכלום. נו, זה היה ברור. זה תמיד ככה.
לא משנה. שמחתי שלא מצא כלום. אמרתי לו שזה בטח יחזור עוד כמה ימים ואנחנו אולי עוד ניפגש שנית. יצאתי עם חיוך שהפניתי כלפיו.
אלוהים, כמה שאני עצבנית, אין לכם מושג!!
בעצם, אם למישהו יש, אז זה לכם.
ארר.. רופאים הם עם כל כך... מציק!
