ארררג..

featherhead

New member
ארררג..

נתנו לנו מבחן בית (בהתראה של יום, בגלל השביתה:) והמורה לתיאטרון שמה שאלת אנסין, בה יש קטע מתוך המחזה "ביקור הגברת הזקנה", ואחת מהשאלות היא "מהו אופי המחזה על פי קטע זה?" אז מה באמת האופי שלו? אבסורד? סימבולי? עזרה?:|
 

Deeper Boy

New member
וואהו. איזו שאלה.

ביקור הגברת הזקנה הוא טרגי-קומדיה גרוטסקית עם מאפיינים אפיים (אני לא צוחק). אני מניח שהמורה שלכם לא התכוונה שתדעו את כל זה מקטע אחד קטן - השאלה היא איזה קטע היא נתנה לכם לנתח?
 

karma

New member
הבחור צודק.

הגדרה קולעת בהחלט. במקרה, עשיתי בצעירותי עבודה על המחזה הנ"ל. מציע לך לקרוא אותו, גם אם זו לא חובה בשביל העבודה. אחלה של דבר. היו זמנים.
 

featherhead

New member
זהו..

שבעוד שהיא הייתה בטוחה שאף אחד לא קרא את המחזה הזה- אני כבר קראתי, ומאוד אהבתי:) הבעיה היא שלא ידעתי איך אני יכול להגדיר את המחזה הזה- וכאשר קראתי אותו לא ניסיתי בכלל להגדיר אותו. ולאור העובדה שהיא נתנה לנו קטע אחד מהמחזה, היה לי די קשה לעמוד על המאפיינים שהופכים אותו לסוג המחזה שהוא.
 

featherhead

New member
וחוצמזה..

אם אתם מעוניינים לסייע בעניין זה (למרות שכבר הגשתי את המבחן
) 5. לפניך קטע מתוך המחזה "ביקור הגברת הזקנה" מאת פרידריך דירנמט. קרא/י את הקטע וענה/י על השאלות שאחריו : העיירה (רק מרומזת בשרטוטים כלליים). בעומק הבמה מלון האפוסטל, מבחוץ. חזית מוזנחת בסגנון ארכיטקטוני יומרני. מרפסת. בקדמת הבמה, מימין, שלט: אלפרד איל, בית מסחר כללי, ומתחתיו דלפק מזוהם, שמאחוריו נראים מדפים עם סחורות ישנות. כאשר נישהו נכנס בדלת המדומה, נשמע צלצול רפה של פעמון. בצד שמאל שלט אחר: משטרה, ומתחתיו שולחן עץ עם מכשיר טלפון ושני כסאות. השעה שעת בוקר. רובי וטובי נכנסים משמאל, לועסים מסטיק ונושאים זרי פרחים, כמו ללווייה. הם עוברים אל עומק הבמה, לתוך המלון. איל מסתכל בהם דרך חלון חנותו. בתו מנקה את הרצפה במברשת, כשהיא כורעת על ברכיה. בנו תוחב סיגריה לפיו. איל: זרים. הבן: כל בוקר הם מביאים אותם מתחנת הרכבת. איל: בשביל ארון הקבורה הריק במלון. הבן: זה לא מפחיד אף אחד. איל: העיר לצידי. הבן מצית סיגריה איל: אמא יורדת לארוחת הבוקר? הבת: לא, היא נשארת למעלה. היא עייפה. איל: יש לכם אמא טובה, ילדים. באמת. אני חייב להגיד לכם, אמא טובה. שתישאר למעלה, שתשמור על עצמה. אז נאכל אנחנו שלושתנו. כבר מזמן לא אכלנו ארוחת בוקר ביחד. אני תורם ביצים וקופסת בשר אמריקני. נעשה חיים. כמו בימים הטובים, כשבית היציקה "כיכר השמש" עוד שיגשג. הבן: תצטרך לסלוח לי. הוא מועך את הסיגריה לכבותה. איל: אתה לא רוצה לאכול איתנו, קרל? הבן: אני הולך לתחנת הרכבת. עובד אחד חלה. אולי דרוש להם ממלא מקום. איל: עבודה במסילה, בשמש היוקדת, היא לא עיסוק בשביל הבן שלי. הבן: זה יותר טוב מכלום. הבן יוצא. הבת קמה. הבת: גם אני הולכת, אבא. איל: גם את. ככה. מותר לשאול את הגברת לאן? הבת: ללשכת העבודה. אולי יש להם משהו בשבילי. הבת יוצאת. איל נרגש, מתעטש לתוך ממחטתו. איל: ילדים טובים, ילדים מצויינים. מכיוון מרפסת המלון מגיעים כמה צלילי גיטרה קולה של קלייר זחאנסיאן: בובי, תביא לי את הרגל השמאלית שלי. קולו של רב המשרתים: אני לא מוצא אותה. קולה של קלייר: על השידה. מאחורי פרחי האירושין. אל המרפסת בעומק הבמה יוצאת קלייר זחאנסיאן, בחלוק בוקר. היא מניעה את היד הימנית ואת רגל שמאל. אפשר אולי ללוות זאת בכמה צלילי גיטרה בודדים. צלילי גיטרה ילוו את תמונות המרפסת האלו באורח דומה קצת לליווי רצ'יטטיב באופרה, בהתאם לתוכן הדברים הנאמרים – פעם ואלסים, פעם קטעי המנונים וכו. קלייר זחנסיאן: אני כבר שוב מורכבת ושלימה. את שיר העם הארמני, רובי. נגינת גיטרה. א. זהה/י את כל מרכיבי התיאטרון שנמצאים בקטע. ב. הסבר/י את תפקידו של כל אחד מהמרכיבים שזיהית. ג. מהו אופי המחזה, לדעתך, על פי קטע זה (ריאליסטי, אבסורד, סימבולי וכיוב)? הסבר/י
 

karma

New member
אולי פשוט תגיד איפה אתה לומד

ואני אלך ללמוד במקומך. הכי פשוט.
 

מתוקיז

New member
אממ...

לדעתי הייתי כותבת שמשובר במחזה טרגי קומי, עם נגיעות מתחום האבסורד. כי אי אפשר להגיד שהוא מחזה אבסורד של ממש, אבל הוא משתמש ברעיונות מתוך האבסורד.
 
למעלה