ארקדיה
ירושליים. אמצע היום. כמה שעות פנויות. מחכים לאוטו שיצא מן המוסך. בטן רעבה. חברה נעימה. מסקנה: הולכים לארקדיה לעסקית. לפני שמתחילה כל ביקורת על ארקדיה קודם כל יש להצדיע לעזרא קדם על הנחישות בה הוא ממשיך להחזיק מסעדת יוקרה בירושליים שהיא כידוע לא מי יודע מה מסבירת פנים למסעדות מהסוג הזה. כירושלמי לשעבר, אני יכול רק להעריץ אותו על כך. באשר לאוכל עצמו, זהו כבר הביקור השלישי שלי בארקדיה ותמיד המסקנה היתה ונשארה אותה מסקנה: רעיונות מעניינים, שילובים יצירתיים, מחשבה מעמיקה, השפעת רוח שוק מחנה יהודה הקרוב מבורכת, אבל ברמת הגימור והביצוע תמיד יש חריקות קלות. לא שהיו תלונות, לא שמשהו ממש איכזב, אבל במסעדה מהסוג של ארקדיה אתה מצפה לסוג של שלמות והתפעלות שעדיין לא הרגשתי שם (למעט מנה אחת מדהימה שטעמתי שם בעבר של חלקי פנים של טלה שנקראה "מעורב ירושלמי ארקדיה" שהיתה מופלאה וגאונית ממש, והדגימה באופן מדהים מה ארקדיה צריכה ויכולה להיות). לפתיחה קיבלנו לחמניות טובות שחבל שלא חוממו יחד עם סלט גזר מתובל בפפריקה, סלרי ומיצי הדרים. טפנד של זיתים שחורים וצלוחית שמן זית מתובל בבלסמי , היה טעים וגם צורת ההגשה היתה יפה מאוד. ראשונות: סלט עולש טעים, אבל עם ויניגרט קצת אלים מדי, שלווה בגבינת עיזים מ ד ה י מ ה של שי זלצר מהסטף, שהייתי מאוד רוצה שכמותה במנה תהיה גדולה יותר. חציל בלאדי קלוי עם רוטב של יוגורט עיזים ורשד, מנה מצויינת, רק חבל שכמות הרוטב היתה קטנה מדי, מה שהחסיר מהמנה את העסיס הדרוש לה. עיקריות: כבד עגל חלב על עדשים ובורגול - שוב מנה עם קונספט מצויין, שנפלה על כך שהכבד היה עשוי מדי ומעט יבשושי ומעבר למג'דרה הטעימה לווה בכמה ירקות שהיו די סתמיים. ועוד מנה של צ'יפורה ברוטב שמן זית וטימין (שכמעט ולא הורגש וחבל , כי בביסים הבודדים שהוא כן הורגש הוא נטעם כרוטב טעים במיוחד), שלוותה בבמיה, קישואים וסלט קטן של עגבניות. ובכן : אני יודע שאין ים בירושלים, אבל זה לא צידוק לכך שהדג לא יהיה טרי. הוא לא היה חלילה מקולקל או מסריח, אבל הוא לא היה מבהיק ונוצץ מטריות ומתפוצץ מטעם והתחיל כבר את תהליך התפוגגות הטעמים ופיתוח טעמי לוואי. במסעדה אחרת אולי הייתי מוחל על כך, אבל מארקדיה גם בגלל השאיפה וגם בגלל המחיר אני מצפה ליותר. קינוחים: דגימות שוקולד שכללו גלידת שוקולד, מוס שוקולד ועוגת שוקולד חמימה - נחמד ולא מעבר לזה. וטארט אגסים די סתמי שלווה בגלידת בזיליקום מעולה שהיתה שוב הדגמה לפוטנציאל של המסעדה. שוב זה לא שלא נהנינו, אבל לא נפלנו מהכסא. מחיר: 125 ש"ח לעיסקית כולל קינוח, לא כולל שרות. ועוד 95 ש"ח לבקבוק ירדן יוהנסבורג ריזלינג שהיה נפלא וצינן היטב את הקיץ הירושלמי החביב. הערה לסיום לא ייתכן לקחת על כוס אספרסו קצר 15 ש"ח. זה אמנם לא ממש משמעותי כלכלית ביחס למחיר הכולל של הארוחה, אבל זה נותן את ההרגשה שמישהו מנסה להרוויח עליך בקטנות וזה אקורד סיום די צורם.
ירושליים. אמצע היום. כמה שעות פנויות. מחכים לאוטו שיצא מן המוסך. בטן רעבה. חברה נעימה. מסקנה: הולכים לארקדיה לעסקית. לפני שמתחילה כל ביקורת על ארקדיה קודם כל יש להצדיע לעזרא קדם על הנחישות בה הוא ממשיך להחזיק מסעדת יוקרה בירושליים שהיא כידוע לא מי יודע מה מסבירת פנים למסעדות מהסוג הזה. כירושלמי לשעבר, אני יכול רק להעריץ אותו על כך. באשר לאוכל עצמו, זהו כבר הביקור השלישי שלי בארקדיה ותמיד המסקנה היתה ונשארה אותה מסקנה: רעיונות מעניינים, שילובים יצירתיים, מחשבה מעמיקה, השפעת רוח שוק מחנה יהודה הקרוב מבורכת, אבל ברמת הגימור והביצוע תמיד יש חריקות קלות. לא שהיו תלונות, לא שמשהו ממש איכזב, אבל במסעדה מהסוג של ארקדיה אתה מצפה לסוג של שלמות והתפעלות שעדיין לא הרגשתי שם (למעט מנה אחת מדהימה שטעמתי שם בעבר של חלקי פנים של טלה שנקראה "מעורב ירושלמי ארקדיה" שהיתה מופלאה וגאונית ממש, והדגימה באופן מדהים מה ארקדיה צריכה ויכולה להיות). לפתיחה קיבלנו לחמניות טובות שחבל שלא חוממו יחד עם סלט גזר מתובל בפפריקה, סלרי ומיצי הדרים. טפנד של זיתים שחורים וצלוחית שמן זית מתובל בבלסמי , היה טעים וגם צורת ההגשה היתה יפה מאוד. ראשונות: סלט עולש טעים, אבל עם ויניגרט קצת אלים מדי, שלווה בגבינת עיזים מ ד ה י מ ה של שי זלצר מהסטף, שהייתי מאוד רוצה שכמותה במנה תהיה גדולה יותר. חציל בלאדי קלוי עם רוטב של יוגורט עיזים ורשד, מנה מצויינת, רק חבל שכמות הרוטב היתה קטנה מדי, מה שהחסיר מהמנה את העסיס הדרוש לה. עיקריות: כבד עגל חלב על עדשים ובורגול - שוב מנה עם קונספט מצויין, שנפלה על כך שהכבד היה עשוי מדי ומעט יבשושי ומעבר למג'דרה הטעימה לווה בכמה ירקות שהיו די סתמיים. ועוד מנה של צ'יפורה ברוטב שמן זית וטימין (שכמעט ולא הורגש וחבל , כי בביסים הבודדים שהוא כן הורגש הוא נטעם כרוטב טעים במיוחד), שלוותה בבמיה, קישואים וסלט קטן של עגבניות. ובכן : אני יודע שאין ים בירושלים, אבל זה לא צידוק לכך שהדג לא יהיה טרי. הוא לא היה חלילה מקולקל או מסריח, אבל הוא לא היה מבהיק ונוצץ מטריות ומתפוצץ מטעם והתחיל כבר את תהליך התפוגגות הטעמים ופיתוח טעמי לוואי. במסעדה אחרת אולי הייתי מוחל על כך, אבל מארקדיה גם בגלל השאיפה וגם בגלל המחיר אני מצפה ליותר. קינוחים: דגימות שוקולד שכללו גלידת שוקולד, מוס שוקולד ועוגת שוקולד חמימה - נחמד ולא מעבר לזה. וטארט אגסים די סתמי שלווה בגלידת בזיליקום מעולה שהיתה שוב הדגמה לפוטנציאל של המסעדה. שוב זה לא שלא נהנינו, אבל לא נפלנו מהכסא. מחיר: 125 ש"ח לעיסקית כולל קינוח, לא כולל שרות. ועוד 95 ש"ח לבקבוק ירדן יוהנסבורג ריזלינג שהיה נפלא וצינן היטב את הקיץ הירושלמי החביב. הערה לסיום לא ייתכן לקחת על כוס אספרסו קצר 15 ש"ח. זה אמנם לא ממש משמעותי כלכלית ביחס למחיר הכולל של הארוחה, אבל זה נותן את ההרגשה שמישהו מנסה להרוויח עליך בקטנות וזה אקורד סיום די צורם.
