ארכיאולוגיה
רק נצטט מעט ממה שכתבו המומחים בענין ארכיאולוגיה ותנ"ך: הארכיאולוג המפורסם נלסון גליק: "אפשר לקבוע במפורש כי מעולם לא סתרה תגלית ארכיאולוגית שום אמירה במקרא. נוספו עשרות ממצאים ארכיאולוגים המאשרים בקוים כלליים ברורים, או אף בפירוט מדוייק, אמירות היסטוריות שבתנ"ך. כך הוליכה ההערכה הנאותה של תיאורים מקראיים לעיתים קרובות לתגליות מרעישות. התגליות הרי הן בבחינת אבנים במעשה הפסיפס העצום של הזכרון ההיסטורי של התנ"ך, הנכון במידה שכמעט לא תאומן!" [מצוטט ב"זה א-לי" עמ' 199]. מי שנחשב מגדולי הארכיאולוגים בעולם של איזור א"י: אולברייט, למרות שהיה ג"כ שייגעץ לא קטן, בתחילת ספרו "התקופה התנ"כית" מעיד שבתחילה זילזלו במידע ההיסטורי בתנ"ך, עד שהתגליות ההיסטוריות אישרו את מסורת האבות עוד מזמן אברהם אבינו! וכך כותב בהרבה מקומות בספריו, שבתחילה לא ייחסו לתנ"ך חשיבות היסטורית עד שבחפירות נוכחו לדעת שהוא מדוייק יותר מהכתובות והלוחות שמאותו הזמן...! כך כתב, למשל, בספרו "הארכיאולוגיה של א"י" עמ' 115 ועמ' 205, ובספרו "מתקופת האבן ועד הנצרות" עמ' 40 ועמ' 57 ובעמ' 163 [שם כתב: "אין זה המקום היחידי בו מדייק ספר מלכים יותר מן התעודות היתדיות מזמן המעשה. ספר דברי הימים מכיל אף הוא חומר שמקורו מלפני החורבן והוא אינו בס' מלכים. החוקרים פעם היו מזלזלים בחומר מוסף זה. אמנם הוכיחו וחזרו והוכיחו שהוא אמתי וחשוב כו'. התגליות והחקירות של הזמן האחרון ביטלו לחלוטין את ההשקפה הקיצונית הזאת וכו' כלומר: הוכח כל האמת כפי שנמסר בספר דברי הימים!"], ועוד. פרופ' בנימין מזר במחנים ל"א עמ' 21 כותב שהממצאים הארכיאולוגיים לא רק שאינם סותרים למקרא, אלא מאירים את הכתוב באור חדש. הארכיאולוג הישראלי הנודע ד"ר יוחנן אהרוני [שהיה חילוני מאוד] כתב בתחילת ספרו "א"י הכנענית המאוחרת ובתקופת ההתנחלות הישראלית" ששינו היחס למש"כ בתנ"ך אחר שגילו החפירות הרבות שתיאורי התנ"ך מתאימים בצורה מדהימה לתקופה אותה מתארים, וכהכרח נכתב בזמן זה! "שום סופר או עורך לא יכול היה לחבר או להמציא סיפורים אלה מאות שנים לאחר התרחשותם. אין עוד חוקר רציני אשר יכול לפקפק כיום בעובדה שמסורות אלה אמנם נמסרו בנאמנות מפליאה מדור לדור" [שם]. [ואגב "שיבוח" התנ"ך, גילה עוד יותר את קלון בקורת המקרא המאחרים את הכתוב מהזמן עליו כתוב]. ככל שמתקדמות החקירות, כך "מתאשר" התנ"ך. למשל: החצופים האלה בהתחלה אמרו שא"א שהיו גמלים מתורבתים בזמן אברהם, עד שבשנים האחרונות גילו שרידי עצמות שלהם במקומות יישוב! בקורת המקרא נאחזה שנים בטענה שבזמן משה עדיין לא המציאו את הכתב, כך שלא יכלה להכתב התורה [ח"ו], עד שבחפירות מארי ונינוה ועוד נתגלו רבבות תעודות כתובות עוד מזמן שהרבה לפני מתן תורה! ובספר "קדמות ס' בראשית" של גרינץ עמ' 127 כתב שוילהאוזן המשיך לפרסם ספרו עוד מהדורה ועוד מהדורה, בו כתב שלא ידעו לכתוב בזמן משה, כשב1887 נגלו אגרות אל עמרנה וב1902 חוקי חמורבי, שהיו לפני מתן תורה, ועדיין המשיך אותו גרמני אנטישמי [שבאוניברסיטאות א"י מרבים לצטטו ולסמוך ולבנות עליו, ועליו בנויה כמעט כל התאוריה ה"נבונה" של בקורת המקרא...] לכתוב שלא נודע הכתב עד לזמן המלוכה... ומי שבקי קצת בקורות אותם "מדעים מדוייקים" הנקראים "ארכיאולוגיה" ו"בקורת המקרא", לא יכול שלא להתגלגל מצחוק לקרוא לאותו "חוטט עצמות" ארכיאולוג [חלקם עכ"פ] או לאותו "מבקר" ש"שובר שיניים" להבין את הפשט מה כתוב בתנ"ך, בשם "מדען"! שהרי בזמן שבפיסיקה, למשל, יגידו חכמי הפיסיקה של איזה דור תיאוריה פיסיקאלית כלשהי, יכולים לעבור עשרות ולפעמים מאות שנים עד שנוכחים שהיא לא נכונה או אינה מדוייקת. משא"כ בארכיאולוגיה וב"ביקורת", התיאוריות מתחלפות מהיום למחר, ולפעמים מהבוקר לערב, כי 90% מה"מדעים" הללו ויותר הם דמיון בלבד. ובסוף המענה ל"שאלה" זו, אכתוב היאך כמה עוסקים בארכיאולוגיה הראו היאך רוב דברי קודמיהם מבוסס על הבל וריק! רק נזכיר עוד כמה דברים שבתחילה סברו ה"מומחים" וכתבו בודאות של גסות, עד שהחפירות הראו שהדמיון היה לא 90% אלא 100%: הנה בזכרונות סנחריב מתוארים כל כיבושיו עד שמגיע לירושלים, ושם נפסק. הירודיטוס כתב שאש יצאה מהאדמה והשמיד כל צבאו! בישעיהו ל"ז מבואר שאח"כ ברח חזרה לארצו והרגוהו שני בניו כשהתפלל לאלוהיו. ה"מבקרים" לעגו לסיפור, וטענו ששמות הבנים [אדרמלך ושראצר] מדי "יהודיים", עד שגילו בחורבות נינוה לוחות המתארות בדיוק סיפור זה, עם השמות האלה, ואפילו המשך לסיפור! עוד טענו שאין זכר לאחז מלך יהודה, ולא היה ולא נברא אלא משל היה, עד שגילו כתובות באשורית [נמצא במוזיאון הבריטי] ששלח 2000 מרכבות ועוד מתנות לאשור, עד שבזכות זאת, העביר תגלת פלאסר מלך אשור את פקח בן רמליהו [עי' נבואת ישעיהו "הנה העלמה וכו'"], והמליך את הושע בן אלה. והנה עשו לאחז "תחיית המתים"...! עוד טענו ה"מבקרים" שלא היו "קרבנות בנים" מעבודת האלילים של הכנענים, רק המציאו זאת היהודים להצדיק הכיבוש, עד שגילו הרבה חפצים המעידים על אכזריות כגון מזבחות עם ערימות עצמות ילדים. טענו איך בנה שלמה, בן לעם חקלאי, כזה בימ"ק יפה, עד שגילו בניינים יותר יפים עוד יותר מוקדמים. לעגו ל"מכרות שלמה" עד שגילום בעצמם! וכו' וכו' ואטו כרוכלא כו'. ועם כל מה שא"א לסמוך על ה"מבקרים" בכלום ועל הארכיאולוגים ברוב דבריהם, הרי לכתוב שממצאיהם הם לא כפי הכתוב בתנ"ך, גם זהו שקר גדול, כפי שראינו וכפי שעוד נראה. באשר למה שעברו ישראל במצרים, הנה על יוסף הסיקו גדולי החוקרים [כגון פרחוט מבלגיה וקטצ'ן מאנגליה] שהפרטים המתוארים בתורה גבי יוסף היו צריכים להכתב בידי מי שמעורה בחיי מצרים של אז, כגון משה... ולמעשה בפאפירוס הריס א' טור 75 שורות 1-9 מסופר על איש חורי [=מסוריה וא"י] שהפך לנסיך במצרים ושם את כל הארץ למס. גם 130 ק"מ דרומית לקהיר יש מקום הנקרא "אל פיום" [לדעת רס"ג זהו "פיתום" של התורה], עם שפע צמחיה ופרי מעדנות, למרות היות המקום מוקף מדבר, בזכות תעלת מים ענקית שחפרו אנשים בימי קדם, המוליכה את מי הנילוס למקום. המקומיים קוראים לתעלה "בחר יוסוף" [=תעלת יוסף], ומסורתם שיוסף, "הוזיר הגדול של פרעה" הוא שבנה תעלה זו כשהיה משנה למלך! ועי' תורה שלמה פר' שמות עמ' רמ"א מסקנת החוקרים על זמן יצי"מ ומי היה פרעה, ושהחוקר פוירסט הוכיח בדיוק גדול ששנת מות יוסף היתה שנת גלות מלכי הרועים, והמלך החדש התחיל לשעבד את ישראל שהיו מקורבים לממלכת הרועים, וכ"כ יוסיפוס ב"קדמנויות" ספר שני ט' א' שהשיעבוד היתה בגלל העתקת המלוכה ממשפחה למשפחה. ההשערה העכשיוית היא שהפרעה שהמליך את יוסף הוא היה מלך ה"היקסוס" שכבשו את מצרים למשך 140 שנה, וקיבלו יפה את ישראל. וה"מלך החדש" שלא הכיר את יוסף הוא יעחמס אבי השלשלת החדשה, שהפך את ישראל לעבדים. ומה שלא מצאו בתעודות בפרוטרוט על השיעבוד זה כי המצרים עצמם העלימו אפי' מישראל שהם הופכים אותם לעבדים, עי' רמב"ן גבי "הבה נתחכמה לו". גם לא נשמרו תעודות אלא מדרום מצרים שם האקלים יבש ונשתמרו הפאפירוסים, משא"כ בצפון מצרים, שם קרו הדברים. ובכלל, זה נראה טירוף לומר שעַם ימציא את תחילת הוויתו בתור עבדים בזויים. ובכ"ז נמצאו ציורים של מצריים כהי העור המשעבדים קבוצת בהירי עור לעשות לבֵנים, תוך איום במטה "אל תתרשלו!". [תנ"ך כהיסטוריה עמ' 108]. גם נמצאו כתובות מתקופת רעמסס השני בהן כתוב שה"אפר" [=שבטים שמיים, במצרית עתיקה] נושאים אבנים לצורך בניית העיר "פי רעמסס מארי אמון"! ["צפונות ישראל במצרים" עמ' 159].
רק נצטט מעט ממה שכתבו המומחים בענין ארכיאולוגיה ותנ"ך: הארכיאולוג המפורסם נלסון גליק: "אפשר לקבוע במפורש כי מעולם לא סתרה תגלית ארכיאולוגית שום אמירה במקרא. נוספו עשרות ממצאים ארכיאולוגים המאשרים בקוים כלליים ברורים, או אף בפירוט מדוייק, אמירות היסטוריות שבתנ"ך. כך הוליכה ההערכה הנאותה של תיאורים מקראיים לעיתים קרובות לתגליות מרעישות. התגליות הרי הן בבחינת אבנים במעשה הפסיפס העצום של הזכרון ההיסטורי של התנ"ך, הנכון במידה שכמעט לא תאומן!" [מצוטט ב"זה א-לי" עמ' 199]. מי שנחשב מגדולי הארכיאולוגים בעולם של איזור א"י: אולברייט, למרות שהיה ג"כ שייגעץ לא קטן, בתחילת ספרו "התקופה התנ"כית" מעיד שבתחילה זילזלו במידע ההיסטורי בתנ"ך, עד שהתגליות ההיסטוריות אישרו את מסורת האבות עוד מזמן אברהם אבינו! וכך כותב בהרבה מקומות בספריו, שבתחילה לא ייחסו לתנ"ך חשיבות היסטורית עד שבחפירות נוכחו לדעת שהוא מדוייק יותר מהכתובות והלוחות שמאותו הזמן...! כך כתב, למשל, בספרו "הארכיאולוגיה של א"י" עמ' 115 ועמ' 205, ובספרו "מתקופת האבן ועד הנצרות" עמ' 40 ועמ' 57 ובעמ' 163 [שם כתב: "אין זה המקום היחידי בו מדייק ספר מלכים יותר מן התעודות היתדיות מזמן המעשה. ספר דברי הימים מכיל אף הוא חומר שמקורו מלפני החורבן והוא אינו בס' מלכים. החוקרים פעם היו מזלזלים בחומר מוסף זה. אמנם הוכיחו וחזרו והוכיחו שהוא אמתי וחשוב כו'. התגליות והחקירות של הזמן האחרון ביטלו לחלוטין את ההשקפה הקיצונית הזאת וכו' כלומר: הוכח כל האמת כפי שנמסר בספר דברי הימים!"], ועוד. פרופ' בנימין מזר במחנים ל"א עמ' 21 כותב שהממצאים הארכיאולוגיים לא רק שאינם סותרים למקרא, אלא מאירים את הכתוב באור חדש. הארכיאולוג הישראלי הנודע ד"ר יוחנן אהרוני [שהיה חילוני מאוד] כתב בתחילת ספרו "א"י הכנענית המאוחרת ובתקופת ההתנחלות הישראלית" ששינו היחס למש"כ בתנ"ך אחר שגילו החפירות הרבות שתיאורי התנ"ך מתאימים בצורה מדהימה לתקופה אותה מתארים, וכהכרח נכתב בזמן זה! "שום סופר או עורך לא יכול היה לחבר או להמציא סיפורים אלה מאות שנים לאחר התרחשותם. אין עוד חוקר רציני אשר יכול לפקפק כיום בעובדה שמסורות אלה אמנם נמסרו בנאמנות מפליאה מדור לדור" [שם]. [ואגב "שיבוח" התנ"ך, גילה עוד יותר את קלון בקורת המקרא המאחרים את הכתוב מהזמן עליו כתוב]. ככל שמתקדמות החקירות, כך "מתאשר" התנ"ך. למשל: החצופים האלה בהתחלה אמרו שא"א שהיו גמלים מתורבתים בזמן אברהם, עד שבשנים האחרונות גילו שרידי עצמות שלהם במקומות יישוב! בקורת המקרא נאחזה שנים בטענה שבזמן משה עדיין לא המציאו את הכתב, כך שלא יכלה להכתב התורה [ח"ו], עד שבחפירות מארי ונינוה ועוד נתגלו רבבות תעודות כתובות עוד מזמן שהרבה לפני מתן תורה! ובספר "קדמות ס' בראשית" של גרינץ עמ' 127 כתב שוילהאוזן המשיך לפרסם ספרו עוד מהדורה ועוד מהדורה, בו כתב שלא ידעו לכתוב בזמן משה, כשב1887 נגלו אגרות אל עמרנה וב1902 חוקי חמורבי, שהיו לפני מתן תורה, ועדיין המשיך אותו גרמני אנטישמי [שבאוניברסיטאות א"י מרבים לצטטו ולסמוך ולבנות עליו, ועליו בנויה כמעט כל התאוריה ה"נבונה" של בקורת המקרא...] לכתוב שלא נודע הכתב עד לזמן המלוכה... ומי שבקי קצת בקורות אותם "מדעים מדוייקים" הנקראים "ארכיאולוגיה" ו"בקורת המקרא", לא יכול שלא להתגלגל מצחוק לקרוא לאותו "חוטט עצמות" ארכיאולוג [חלקם עכ"פ] או לאותו "מבקר" ש"שובר שיניים" להבין את הפשט מה כתוב בתנ"ך, בשם "מדען"! שהרי בזמן שבפיסיקה, למשל, יגידו חכמי הפיסיקה של איזה דור תיאוריה פיסיקאלית כלשהי, יכולים לעבור עשרות ולפעמים מאות שנים עד שנוכחים שהיא לא נכונה או אינה מדוייקת. משא"כ בארכיאולוגיה וב"ביקורת", התיאוריות מתחלפות מהיום למחר, ולפעמים מהבוקר לערב, כי 90% מה"מדעים" הללו ויותר הם דמיון בלבד. ובסוף המענה ל"שאלה" זו, אכתוב היאך כמה עוסקים בארכיאולוגיה הראו היאך רוב דברי קודמיהם מבוסס על הבל וריק! רק נזכיר עוד כמה דברים שבתחילה סברו ה"מומחים" וכתבו בודאות של גסות, עד שהחפירות הראו שהדמיון היה לא 90% אלא 100%: הנה בזכרונות סנחריב מתוארים כל כיבושיו עד שמגיע לירושלים, ושם נפסק. הירודיטוס כתב שאש יצאה מהאדמה והשמיד כל צבאו! בישעיהו ל"ז מבואר שאח"כ ברח חזרה לארצו והרגוהו שני בניו כשהתפלל לאלוהיו. ה"מבקרים" לעגו לסיפור, וטענו ששמות הבנים [אדרמלך ושראצר] מדי "יהודיים", עד שגילו בחורבות נינוה לוחות המתארות בדיוק סיפור זה, עם השמות האלה, ואפילו המשך לסיפור! עוד טענו שאין זכר לאחז מלך יהודה, ולא היה ולא נברא אלא משל היה, עד שגילו כתובות באשורית [נמצא במוזיאון הבריטי] ששלח 2000 מרכבות ועוד מתנות לאשור, עד שבזכות זאת, העביר תגלת פלאסר מלך אשור את פקח בן רמליהו [עי' נבואת ישעיהו "הנה העלמה וכו'"], והמליך את הושע בן אלה. והנה עשו לאחז "תחיית המתים"...! עוד טענו ה"מבקרים" שלא היו "קרבנות בנים" מעבודת האלילים של הכנענים, רק המציאו זאת היהודים להצדיק הכיבוש, עד שגילו הרבה חפצים המעידים על אכזריות כגון מזבחות עם ערימות עצמות ילדים. טענו איך בנה שלמה, בן לעם חקלאי, כזה בימ"ק יפה, עד שגילו בניינים יותר יפים עוד יותר מוקדמים. לעגו ל"מכרות שלמה" עד שגילום בעצמם! וכו' וכו' ואטו כרוכלא כו'. ועם כל מה שא"א לסמוך על ה"מבקרים" בכלום ועל הארכיאולוגים ברוב דבריהם, הרי לכתוב שממצאיהם הם לא כפי הכתוב בתנ"ך, גם זהו שקר גדול, כפי שראינו וכפי שעוד נראה. באשר למה שעברו ישראל במצרים, הנה על יוסף הסיקו גדולי החוקרים [כגון פרחוט מבלגיה וקטצ'ן מאנגליה] שהפרטים המתוארים בתורה גבי יוסף היו צריכים להכתב בידי מי שמעורה בחיי מצרים של אז, כגון משה... ולמעשה בפאפירוס הריס א' טור 75 שורות 1-9 מסופר על איש חורי [=מסוריה וא"י] שהפך לנסיך במצרים ושם את כל הארץ למס. גם 130 ק"מ דרומית לקהיר יש מקום הנקרא "אל פיום" [לדעת רס"ג זהו "פיתום" של התורה], עם שפע צמחיה ופרי מעדנות, למרות היות המקום מוקף מדבר, בזכות תעלת מים ענקית שחפרו אנשים בימי קדם, המוליכה את מי הנילוס למקום. המקומיים קוראים לתעלה "בחר יוסוף" [=תעלת יוסף], ומסורתם שיוסף, "הוזיר הגדול של פרעה" הוא שבנה תעלה זו כשהיה משנה למלך! ועי' תורה שלמה פר' שמות עמ' רמ"א מסקנת החוקרים על זמן יצי"מ ומי היה פרעה, ושהחוקר פוירסט הוכיח בדיוק גדול ששנת מות יוסף היתה שנת גלות מלכי הרועים, והמלך החדש התחיל לשעבד את ישראל שהיו מקורבים לממלכת הרועים, וכ"כ יוסיפוס ב"קדמנויות" ספר שני ט' א' שהשיעבוד היתה בגלל העתקת המלוכה ממשפחה למשפחה. ההשערה העכשיוית היא שהפרעה שהמליך את יוסף הוא היה מלך ה"היקסוס" שכבשו את מצרים למשך 140 שנה, וקיבלו יפה את ישראל. וה"מלך החדש" שלא הכיר את יוסף הוא יעחמס אבי השלשלת החדשה, שהפך את ישראל לעבדים. ומה שלא מצאו בתעודות בפרוטרוט על השיעבוד זה כי המצרים עצמם העלימו אפי' מישראל שהם הופכים אותם לעבדים, עי' רמב"ן גבי "הבה נתחכמה לו". גם לא נשמרו תעודות אלא מדרום מצרים שם האקלים יבש ונשתמרו הפאפירוסים, משא"כ בצפון מצרים, שם קרו הדברים. ובכלל, זה נראה טירוף לומר שעַם ימציא את תחילת הוויתו בתור עבדים בזויים. ובכ"ז נמצאו ציורים של מצריים כהי העור המשעבדים קבוצת בהירי עור לעשות לבֵנים, תוך איום במטה "אל תתרשלו!". [תנ"ך כהיסטוריה עמ' 108]. גם נמצאו כתובות מתקופת רעמסס השני בהן כתוב שה"אפר" [=שבטים שמיים, במצרית עתיקה] נושאים אבנים לצורך בניית העיר "פי רעמסס מארי אמון"! ["צפונות ישראל במצרים" עמ' 159].