אריאל שרון, אחות ראשית בתל השומר,
ערב קשה, של חזרה לטראומה, ערב ממש קשה עובר עליי.
מתישהו הערב דיברה ברדיו האחות הראשית במחלקה שבה היה אריאל שרון מאושפז, בתל השומר. כמדומני שזאת המחלקה לשיקום נשימתי.
היא סיפרה שהיו תקופות לאורך האשפוז הארוך שבהן אפשר היה לתקשר עם שרון בלחיצת ידים, וכן שפעם הראתה לו תמונה של אשתו המנוחה לילי, והיא הבחינה שזולגת מן העין שלו דמעה.
היא עוד המשיכה ודיברה וסיפרה, אבל בנקודה כלשהי כבר לא יכולתי להאזין והעברתי תחנה למשהו אחר, העיקר להתרחק מהתמונה של האיש השוכב ללא ישע.
כמובן, התיאור הזה החזיר אותי לגמרי לאשפוז של ההורים שלי בבית החולים, כל אחד בזמנו ועם הבעיות שלו. אני ממש לא יוצאת מהאשפוז. כאילו לא עברו שנים, כאילו אני שוב במחלקה עם אור הניאון, והתכונה הלוך ושוב, ריצה לכאן ולכאן של הרופאים, האחים, האחיות, ואני ביניהם, עם הוילונות המוסטים שוב ושוב, והכיסאות שצריך למצוא במסדרונות, ובעיקר האי-ישע, האי ידע שלי מה לעשות, האי ישע של ההורים, וכל פרשיות היחסים בתוך המשפחה, בין האחים, איך אחד מתייחס, איך השני מתייחס.
ערב קשה ואני לא יודעת איך לצאת מהקושי, הדמעות על אמי מציפות, ייסוריי על כך שלא ידעתי להקל עליה, ולא ידעתי להציל אותה - ייסורים לופתים.
ערב קשה, של חזרה לטראומה, ערב ממש קשה עובר עליי.
מתישהו הערב דיברה ברדיו האחות הראשית במחלקה שבה היה אריאל שרון מאושפז, בתל השומר. כמדומני שזאת המחלקה לשיקום נשימתי.
היא סיפרה שהיו תקופות לאורך האשפוז הארוך שבהן אפשר היה לתקשר עם שרון בלחיצת ידים, וכן שפעם הראתה לו תמונה של אשתו המנוחה לילי, והיא הבחינה שזולגת מן העין שלו דמעה.
היא עוד המשיכה ודיברה וסיפרה, אבל בנקודה כלשהי כבר לא יכולתי להאזין והעברתי תחנה למשהו אחר, העיקר להתרחק מהתמונה של האיש השוכב ללא ישע.
כמובן, התיאור הזה החזיר אותי לגמרי לאשפוז של ההורים שלי בבית החולים, כל אחד בזמנו ועם הבעיות שלו. אני ממש לא יוצאת מהאשפוז. כאילו לא עברו שנים, כאילו אני שוב במחלקה עם אור הניאון, והתכונה הלוך ושוב, ריצה לכאן ולכאן של הרופאים, האחים, האחיות, ואני ביניהם, עם הוילונות המוסטים שוב ושוב, והכיסאות שצריך למצוא במסדרונות, ובעיקר האי-ישע, האי ידע שלי מה לעשות, האי ישע של ההורים, וכל פרשיות היחסים בתוך המשפחה, בין האחים, איך אחד מתייחס, איך השני מתייחס.
ערב קשה ואני לא יודעת איך לצאת מהקושי, הדמעות על אמי מציפות, ייסוריי על כך שלא ידעתי להקל עליה, ולא ידעתי להציל אותה - ייסורים לופתים.
