Steamhammer
כדי למקם את Steamhammer בקונטקסט התקופתי ובנישה המוזיקלית הנכונה, תחשוב על קרים, ג'טרו טאל וקולוסיאום. עכשיו תחשוב על שלושתם יחד, תוציא את הלהקות הללו מאנגליה ותמקם אותן בגרמניה. תרגיל מחשבתי מסובך קצת, אבל אם צלחת אותו אני יכול ללכת, אין יותר מה להסביר. אם לא...
Steamhammer הייתה יותר פרוייקט מלהקה, יותר גוף מפרוייקט, יותר בית למוזיקאים מתחלפים מגוף, יותר דלת מסתובבת מבית. אף מוזיקאי לא שרד את כל תקופת הפעילות, שנמשכה לא יותר מ 4 שנים. בזמן הזה הלהקה הוציאה 4 אלבומים בעלי אופי משתנה, שהוכתב ע"י ההרכב הנזיל.
דבר אחד היה משותף לבאי ונוטשי ההרכב. כולם היו מאסטרים על הכלים שלהם. למעשה, Steamhammer בכל זמן נתון הייתה סופרגרופ של אלמונים, אשר רמת הנגינה שלהם לא נופלת ולעתים עולה על להקות הרפרנס שהזכרתי למעלה.
בשנותיה הראשונות, Steamhammer נבנתה סביב הגיטריסט והמלחין ונעים הזמירות Martin Quittenton. זהו אותו מרטין קווינטנטון שהביא אותך הלום, אחרי שגילית שהוא שיתף פעולה כמוזיקאי אולפן עם רוד סטיוארט.
ההכרות שלי עם הלהקה הולכת אחורה כמעט 20 שנה. נדמה לי שמעולם לא הצלחתי לשכנע מישהו להקשיב לה ברצינות. האנשים הבודדים שאני מכיר ואוהבים את הלהקה, הם אלה ששיכנעו אותי. זה יהיה די מבאס שכל מה שיזכר מהאיש המוכשר הזה, קווינטנטון, יהיה שפעם הוא כתב עם רוד סטיוארט את מאגי מיי... קווינטנטון היה הרבה יותר מזה.
סטימהאמר הייתה להקת בלוז-רוק. כמוה היו רבים, למעשה הייתה שם בבריטניה סצנה רחבה וסוערת של בלוז-רוק, אבל כבר באלבום הראשון סטימהאמר נבדלה מעמיתותיה בקשת הגוונים שספג הבלוז שלה.
קווינטנטון הגיע עם רקע קלאסי מהבית. על ידו עזר רב-גיטריסט ועלם חמודות בשם מרטין פאאאו...משהו..., וסטיב ג'וליף, שנשף בחליל ובסקסטפון ומשך לכיוון הספייס רוק. פולק מחד, רוק כבד מאידך, ג'אז, פסיכדליה ונטיה בריאה לחדשנות ונסיוניות השלימו את הצליל של סטימהאמר. לא, אנחנו לגמרי לא מדברים על בולדווין-פיג-קלון. הסאונד של סטימהאמר היה יוצא דופן בבריטניה, אבל השתלב מצויין בסצנת הקראוט רוק שבאותו זמן החלה ללבלב בגרמניה. ואכן משם הגיעו רוב מעריצי הלהקה ולשם היא לרוב נסעה כדי להופיע.
השירים שהבאת למעלה הם מהאלבום הראשון (שיצא פעמיים ובשמות שונים) והשני (שנקרא MKII ע"מ לציין את חילופי הגברי בין שני האלבומים). שניהם יצאו ב 1969. אני מוסיף עוד שני שירים מהתקופה להנאתך ולהמחשת האקלקטיקה היפהפיה של פטישי הקיטור הללו.
שנה אחר כך, ב 1970, סטימהאמר שוב הייתה להקה אחרת ובהתאם לכך האלבום הבא, Mountains, נשמע שונה לגמרי. הלהקה החלה להתרחק משורשי הבלוז ואימצה לחיקה את הפרוגרסיב שהיה כעת הצעצוע החדש בשטח.
Mountains הוא לא בדיוק פרוג אלא יותר קרוס ז'אנר (דבר שאפיין את הלהקה מאז ומתמיד) והוא נופל על הנישה החביבה של הפרוטו פרוג. מתוכו אשמיע לך את שיר הנושא, שהוא פחות קשוח משאר האלבום, אבל מה זה יפה.
וזה מביא אותנו לאלבום האחרון - Speech (גם הוא יצא פעמיים ובשמות שונים), אשר כשמו כן לא הוא. זהו אלבום אינסטרומנטלי כמעט לגמרי. הסיבה לכך הייתה שהזמר עזב את הלהקה. Speech הוא כבר פרוגרסיב לכל דבר, עם שלושה "שירים" בלבד, כשהראשון בהם תופס צד שלם של תקליט, מזכיר במבנהו את סוויטת וולנטיין של קולוסיאום ולדעתי לא נופל ממנה. אני כמובן מאלץ אותך לצלוח אותו. עד סופו.
סטימהאמר התפרקה לאחר האלבום הזה ולאחר שהפסידה את מתופף העל שלה מיק ברדלי למחלת הסרטן. שרידיה הקימו, ביחד עם קית רלף (יארדבירדז, רנסאנס) ויוצאי Captain Beyond את Armageddon - הרכב סופרגרופ שהוציא אלבום יחיד ומשובח להפליא. ועכשיו נעבור לחלק האמנותי.
