ארחות לוחמים

[דוד כפרי]

ארחות לוחמים

מצורף קובץ וורד (אנא המתינו כמה דקות מהרגע שתעלה ההודעה (19:20), לשרת של "תפוז, לוקח קצת זמן להכניס אותה לפורום).

 

[דוד כפרי]

ארחות לוחמים א´ - חוויות

טוב, בהמשך לקובץ שלמעלה, חשבתי לכתוב קצת על ארחות לוחמים א´, בה השתתפתי, ולחלוק חוויות. אריאל ומי שהיה מוזמנים לעזור לי! הסדנא כללה בכל יום אימון-השכמה של צ´י-קונג (שהעביר רוני שפירא, שכנראה שכח בבית את המילה "עייפות"

), + 2 "אימוני תחנות", בהם אנחנו (התלמידים) עברנו ממורה למורה; אצל כל מורה בילינו כ-40 דקות, ואז למורה הבא. כל מורה נתן שיעור על משהו מתוך השיטה אותה הוא מלמד. חלק העבירו טכניקה כזו או אחרת, חלק לימדו תרגילים מתוך השיטה (כמו "סטיקי הנדס" בוינג-צ´ון, או תרגילי זריזות מאסקרימה (שהעביר צבר המדהים!), וחלק ניסו להעביר איזו "תמצית" מהשיטה שלהם. בנוסף, היו הרצואות - על ההיסטוריה של אמנויות הלחימה והסגנונות השונים שהתפתחו בארצות שונות (צבר), על הרעיון של יין-יאנג (ד"ר מיקי שפירא), על זן-בודהיזם ויהדות (ד"ר שלום סרברניק), ועוד הרצאות רבות ומרתקות על מבנה הנפש ועל יהדות, שאינני זוכר כרגע את כולם. בנוסף לכל הנ"ל, היו שיחות לא-רשמיות עם המורים השונים, בין ההרצאות (ואולי זה היה החלק הכי מענין!); כך יצא לי לשמוע את המורה של אריאל, סנסאי שמעון ישראל, מדבר על אמנויות לחימה ועל יחסי נישואין (הוא יועץ נישואין במקצועו) - גישה שלא הייתי מצפה למצוא אצל אדם שנראה כמו "דוס" מקצועי לחלוטין (ולא ממיקרוסופט)

... וכך יצא לי לשמוע על המקור המור של הקטאנה (צבר סיפר על תיאוריה שהקטאנה היא במקורה חרב פרשים, שהסמוראים ה"רגליים" אימצו כדי שיחשבו שהם עשירים, ויש להם סוס...

), ועוד סיפורים מסיפורים שונים (כמו הסיפור של מאסטר ניר על "בועז" (שם בדוי) ועלילותיו בלבנון...). בקיצור, זו היתה סדנא בה למדתי המון על אמנויות לחימה, על יושר פנימי (סליחה) ועל כוח נפשי (שוב סליחה), ועל הקשר שבין האישיות ליכולת בלחימה (פעם אחרונה, אני מבטיח!), ובחיים בכלל. הרושם הכי חזק שהחזקתי איתי, אחרי הסדנא, היה של האישיות המרשימה מאוד של המורים - לא רק ענין של יכולת פיזית (מדהימה), אלא נוכחות שאותה אפשר ממש להרגיש בחדר, שמשתנה כשאתה עובר ממורה למורה. מי שלא היה - הפסיד! (אריאל, תורך...

)

 

[אריאל (המקורי)]

יותר טוב מדוד אי אפשר לנסח את זה..

ואני מצטט בלי בושה: "מי שלא היה - הפסיד"... מילים זה לא הצד החזק שלי (אני כותב ביד ימין)... אבל: מעבר לדברים הפיזיים - ארגון מעולה, הרבה אוכל (

) ומקום נהדר (לעשות צ´י קונג על הזריחה מול הים...

) האנשים הם באמת אלו שעשו את הסדנא.. ואני לא מדבר רק על ההרצאות, שממש נהנתי מהם (טוב, אולי זה בגלל שאני גם דוס) והאימונים (אין דרך יותר טובה להכיר שיטות אחרות... ואת מה שמאחד את כל השיטות ביחד. וזה ממישהו שפעם חשב שטאי צ´י זה ללטף אוויר

) אלא אני מדבר גם על האינטראקציה עם המורים והתלמידים שבאמצע - בזמן הארוחות, בזמן ההפסקות... כמו סנסיי צבר שתמיד דאג שלא ישבו אנשים משועממים ("רוצים לראות תרגיל?"

)... או עם חברים שעד היום שומרים איתם על קשר (דוד...) או מדי פעם פוגשים בסמינרים בפארק... מבחינה "מקצועית" - איפה עוד יצא לסתם מתחיל כמוני, להשוות את עבודת המקל של קאזה אראשי ריו, לעבודת המקל של שינג אי ופה-קוואה (לא שאני מבין אותן לגמרי)... או את היאידו של סנסיי צבר, לעבודת הסכין\מקל הפיליפינית שהוא הראה... או לראות את עקרונות הרכות והזרימה של הטאי-צ´י מול העבודה העוצמתית של האגרוף התאילנדי, ולהשוות את הוו-שו הסיני להשרדות הישראלית...

מבחינה "דתית" - גם זה היה קיים, אם כי אני מקווה שלא בצורה מעיקה מדי על החילוניים (אני מכיר אחד שפשוט לא הגיע להרצאות, הוא בא מבחינה מקצועית בלבד, אבל אני חושב שאחרים די נהנו בכל זאת) - אני מאד נהנתי מההרצאות, שחידשו לי דברים, והעמיקו את השלמות האישית שלי, כאדם דתי, ואמן לחימה (בעתיד). אני חושב שהעיסוק באומנויות הלחימה, מקרב את האדם לעצמו, לחיפוש העצמי שלו, וכך הוא מתחזק מבחינה רוחנית, גם ביהדות. אני אישית גם חושב שלסדנא היה ערך רב מבחינה של "קרוב לבבות" (סליחה על הקיטשיות) - המורים, רובם חוזרים בתשובה או חרדים מאז ומתמיד, מול התלמידים, חילוניים ברובם. אני חושב שהאינטראקציה הזו, שבה אנשים באים מבחינה מקצועית ולומדים אחד מהשני, בלי להסתכל קודם על העובדה שהוא חרדי עם זקן, או חילוני עם עגיל בגבה, אלא כאדם, וכאמן, מקרבת בין הצדדים. אופס.. נסחפתי... אז... תבואו וזהו. תסמכו עלי, זה שווה את זה. אריאל

 

[אריאל (המקורי)]

אגב אורחות לוחמים

נחשו מי נכנס לדוג´ו הקטן שלנו היום באמצע האימון? כמעט כל החבורה הנכבדה של מורי אורחות לוחמים... היה לנו את הכבוד לארח ולהתאמן יחד עם סנסיי צבר, סנסיי ארמוני, סנסיי רוזנברג וכו´... היה נחמד לראות אותם שוב.. חבל שמאסטר מלחי לא יכל להגיע... כנראה היה מפגש לגבי הסדנא והם החליטו להפתיע אותנו

אגב, דוד, הגיע גם בחור עם כיפה סרוגה שמלמד נינג´יטסו (שמעתי שבישיבת הסדר כלשהי...) והוא יופיע בסדנא.. נראה בחור רציני, אולי נארגן סדנת שוריקנים והטלת סכינים? אני "מת" ללמוד את זה

אריאל

 

[דוד כפרי]

למה לי זה לא קורה?! ../images/Emo10.gif ../images/Emo8.gif

 

[דוד כפרי]

אז מה עשיתם איתם?!

 

[אריאל (המקורי)]

אז ככה:

חלקם התאמנו איתנו וחלקם ישבו והסתכלו, ומדי פעם התגלגלו מצחוק... (אולי זה קשור לזה שריתקתי את האוקי שלי בעזרת הרגליים שלי בלבד, מה שאפשר לי להכות בחזה בידים ולהשמיע קולות ג´ונגל... מה שלא מצא חן בעיני סנסיי יותר מדי, אבל זה סיפור אחר) היה נחמד לראות את סנסיי צבר מתרגל הורדה עם פריקת הכתף (אודה גאראמי אוטושי) ושליטה על הקרקע ללא ידיים עם הבחור שהראה את הלהטטנות בסדנא

או את סנסיי ארמוני וסנסיי רוזנברג מתבאסים על שהם לא רגילים לתנועות שלנו

עשינו תרגילים בידיים ריקות בעיקר (סט של הורדות עם פריקת כתף וסט של הטלות בעזרת "קי") ואחר כך סנסיי מילרוד וסנסיי גולדברג הדגימו איך הטכניקות האלו נובעות מהקאטה גונוסן של הקנג´יטסו... וזהו.. היה עמוס על המזרון... הרבה זקנים מעופפים

 

[אריאל (המקורי)]

ושכחתי לציין

את שני הילדים הקטנים של סנסיי (בערך בגיל 6-7) שכל אחד מהם מגיע לי לברך בערך... שהתרוצצו בינינו וניסו לחקות את הטכניקה... לפעמים גם נגדי

הקטע המצחיק הוא שהם הצליחו!