ארוך, מתנצלת מראש
מתנצלת מראש שזה יהיה אולי ארוך ומעייף. אשתדל מאוד שלא.
אני אמנם עוד לא בת 30, אני בקרוב בת 25, גרה עם בת זוגתי מזה שנה וחצי (גרות יחד 7 חודשים) בדירה מהממת עם כלבה מתוקה. אספר לכן את הסיפור ולמי שתהיה עצה טובה בשבילי אשמח מאוד לשמוע.
הכרנו כשעבדנו יחד במסעדה, בהתחלה בכלל לא התעניינתי בה, היא לגמריי סטרייטית (או לפחות הייתה אז...) התחילה איתי כשגילתה שאני בעניין וטענה שהיא רוצה לנסות, אני שהייתי פצועה אחרי קשה ארוך וכואב נסחפתי וצמח לו סיפור אהבה גדול מאוד, אקדים ואומר שאני קצת כעוסה ומאוכזבת ולכן רוב הדברים שאכתוב יהיו בנימה שלילית אך יש בינינו אהבה, גדולה מאוד, רוב הזמן, אך כשאנו רבות הריבים קשים מנשוא, ודעתי מתחילה להשתבש אולי זו לא אהבה, אולי היא לא מתאימה לי, וסובבי טוענים שהיא לא "לרמה שלי". היא גדלה בפנימיות מגיל 12 ללא משפחה ודפוסי ההתנהגות שלה קצת שונים אתן 2 דוגמאות: יש לה חברה שאיתה מהפנימייה והיא מאז ומעולם הייתה דבוקה לנו לתחת, הייתה ישנה אצלנו בדירה בקביעות יום יום, מגיעה בכל בוקר לעזור לזוגתי, יוצאת איתה ללימודים וכדומה (ולא, הן לא בקשר רומנטי, במאה אחוז). קשה מוזר מאוד אני מסכימה. הקשר כמעט ונותק, כמעט ולא קורים הדברים שציינתי, יש לי הרבה יותר שליטה על מה קורה ומה לא, אך הבחורה ההיא היא כמו משפחה בשבילה ולכן בכל שישי שני שנוסעים למשפחה שלה החברה גם מגיעה איתנו, מה שמפריע לי מאוד אך אני מיואשת מלעשות סרטים מהעניין ולכן מוותרת. נוסף על כך זוגתי מאוד מאוד מאוד פרובוקטיבית, עברה דברים לא פשוטים בחייה תוכלו לדמיין וזה לא יהיה מספיק קרוב למציאות, היא משתמשת בפרובוקטיביות שלה לעיתים גם במקומות שבעיני לא מקובלים כשאת נמצאת בזוגיות, תמונות נוראיות עם חברים (הם אומנם הומואים...) חצאיות קצרות מדיי לכל הדעות וכו. בתחילת הקשר הייתה מחוברת מאוד לאקסים שלה והיינו רבות המון על העניין,כמעט כל אדם שהיא מסתמסת איתו או מדברת איתו ישר עולה לי לגביו חשד, אני בפרנויה תמידית, משום מה אבד לי האמון ואני מרגישה שלא מצליחה להחזיר אותו, למרות שאני יודעת בתוכי שהיא אמינה, שהיא אוהבת מאוהבת בי עד מעל לראש, לא מפסיקה לדבר על מתי נתחתן ורוצה מאוד מאוד כבר שנביא ילדים (עוד דבר שמרתיע אותי, אני אוהבת אותה אבל חוששת ממה שיהיה אחרי שכבר יהיה ילד....אם הריבים יהיו קשים כמו עכשיו, אם היא תמשיך להתנהג בצורה לא בוגרת)
מאז שעברנו לגור יחד, הספקתי לשבור חסכון ולקחת הלוואה של 25 אלף שח, היא גרמה לי ללכת בדרכים שלא הייתי בוחרת ללכת בהן בעצמי, לבזבז כסף על דברים מיותרים, לחשוב בצורה בכלל לא כלכלית, אני סטודנטית שמחזיקה רכב ושוכרת דירה, עובדת בעבודה זמנית שלא מכניסה יותר מדיי כסף. קשה לי לומר לא, בעיקר לה אך לכל הסובבים אותי, וגם לה לא אמרתי לא, וכל דבר שרצתה קנינו, מזרן ב4500 שח, שרשרת יהלום ליום הולדתה וכו וכו'...
אני אולי מצטיירת כטיפשה מאוד וחסרת גבולות או מנוצלת אך לא כך הם פני הדברים, אני כל הזמן שמה לעצמי בראש מה עברה עד שפגשה בי, ועברה דברים באמת קשים, ובתור סטודנטית לפסיכולוגיה ואדם שאוהב אנשים מאוד מאוד, אני מניחה שההתנהגויות שאני מתארת הן חלק מהריקושטים של מה שהיה בעבר.
לפני כחודש וחצי לראשונה לאחר ריב ממושך וקשה החלטתי לארוז את חפציי וחזרתי לבית ההורים, זה נמשך 3 ימים והיא ביקשה שאחזור אמרה שהבינה את כל הטעויות שלה, שהיא מבקשת שאחזור ומבטיחה שהכל ישתנה....וכך היה, חזרתי, והרוב השתנה, קיבלתי בת זוג אחרת, אך לפעמים אני מרגישה שעדיין נשארו שאריות, אני לא מאושרת במאה אחוז, ואני אדם שנותן מוסר את נשמתו למי שמולו, גם אם לא זוגתי, חבריי, משפחתי. (שגם מהם מאוד התרחקתי) ולכן מצפה שאהיה מאושרת בזוגיות.
אני לא יודעת....חושבת באופן קבוע שהכל אשמתי, שמשהו בי דפוק, שאני מביאה למצב הזה, לכל התיאורים הללו. אני אוהבת אותה (קשה לי אפילו לכתוב את זה כרגע כי יש בי כעסים וכאבים שלא אוכל לתאר במילים, אני מאוכזבת) אבל כשטוב לנו אז טוב לי, אבל אני תמיד בלחץ, במתח, דברים לא מסתדרים, אני שנה ראשונה בלימודים והציונים שלי לא תואמים אפילו לא במעט את היכולות שלי, אני לא נחלצת מהמצב הכלכלי הקשה, ואני רק בת 24, מה עליי לעשות?
האם אתן חושבות שיש לי דרך לעזור לה להשתנות? או שאסור לי בכלל לנסות לשנות מישהו אחר....
אני אוהבת אותה, ואם דברים היו משתנים הייתי רואה את החיים שלי איתה,
היא לוחצת עליי שנתחתן ונביא כבר ילדים ומתי כבר נטוס שוב (הטיסות הן תחילתו של המינוס הגדול שממנו איני יוצאת) ואני מרגישה שאני חיה עם אדם שלא מחובר לקרקע ושנסחפתי אחרי זה מספיק ושאולי עליי לעצור את הדברים. היא אמנם מציעה שנטוס ביום הולדתי שחל באוגוסט והיא קונה את הכרטיסים אך עצם המחשבה שאין לי כסף ללכת לקנות לעצמי חולצה בקניון ואטוס לחול עוד חודשיים גורמת לי להיכנס לעוד משבר, ואני מרגישה שאין לי עם מי לחלוק אותו. למשפחה לא אספר על זה הם גם ככה עצבניים עליה, ולחברים אני מספרת אך לא רוצה שישנאו אותה, והיא האדם שאני הכי מחוברת אליו בחיי, הכי קשורה, אולי לפעמים כלואה בתוכה.
מצטערת שהלאתי אתכן, הייתי חייבת לפרוק הכל, נראה לי שהכל יצא בלאגן שלם, אם יש למישהי עצה טובה, מלבד, תיפרדו...אשמח לשמוע, וגם אם תיפרדו זו העצה, אשמח לפירוט. תודה רבה רבה למי שהחליטה לקרוא.
מתנצלת מראש שזה יהיה אולי ארוך ומעייף. אשתדל מאוד שלא.
אני אמנם עוד לא בת 30, אני בקרוב בת 25, גרה עם בת זוגתי מזה שנה וחצי (גרות יחד 7 חודשים) בדירה מהממת עם כלבה מתוקה. אספר לכן את הסיפור ולמי שתהיה עצה טובה בשבילי אשמח מאוד לשמוע.
הכרנו כשעבדנו יחד במסעדה, בהתחלה בכלל לא התעניינתי בה, היא לגמריי סטרייטית (או לפחות הייתה אז...) התחילה איתי כשגילתה שאני בעניין וטענה שהיא רוצה לנסות, אני שהייתי פצועה אחרי קשה ארוך וכואב נסחפתי וצמח לו סיפור אהבה גדול מאוד, אקדים ואומר שאני קצת כעוסה ומאוכזבת ולכן רוב הדברים שאכתוב יהיו בנימה שלילית אך יש בינינו אהבה, גדולה מאוד, רוב הזמן, אך כשאנו רבות הריבים קשים מנשוא, ודעתי מתחילה להשתבש אולי זו לא אהבה, אולי היא לא מתאימה לי, וסובבי טוענים שהיא לא "לרמה שלי". היא גדלה בפנימיות מגיל 12 ללא משפחה ודפוסי ההתנהגות שלה קצת שונים אתן 2 דוגמאות: יש לה חברה שאיתה מהפנימייה והיא מאז ומעולם הייתה דבוקה לנו לתחת, הייתה ישנה אצלנו בדירה בקביעות יום יום, מגיעה בכל בוקר לעזור לזוגתי, יוצאת איתה ללימודים וכדומה (ולא, הן לא בקשר רומנטי, במאה אחוז). קשה מוזר מאוד אני מסכימה. הקשר כמעט ונותק, כמעט ולא קורים הדברים שציינתי, יש לי הרבה יותר שליטה על מה קורה ומה לא, אך הבחורה ההיא היא כמו משפחה בשבילה ולכן בכל שישי שני שנוסעים למשפחה שלה החברה גם מגיעה איתנו, מה שמפריע לי מאוד אך אני מיואשת מלעשות סרטים מהעניין ולכן מוותרת. נוסף על כך זוגתי מאוד מאוד מאוד פרובוקטיבית, עברה דברים לא פשוטים בחייה תוכלו לדמיין וזה לא יהיה מספיק קרוב למציאות, היא משתמשת בפרובוקטיביות שלה לעיתים גם במקומות שבעיני לא מקובלים כשאת נמצאת בזוגיות, תמונות נוראיות עם חברים (הם אומנם הומואים...) חצאיות קצרות מדיי לכל הדעות וכו. בתחילת הקשר הייתה מחוברת מאוד לאקסים שלה והיינו רבות המון על העניין,כמעט כל אדם שהיא מסתמסת איתו או מדברת איתו ישר עולה לי לגביו חשד, אני בפרנויה תמידית, משום מה אבד לי האמון ואני מרגישה שלא מצליחה להחזיר אותו, למרות שאני יודעת בתוכי שהיא אמינה, שהיא אוהבת מאוהבת בי עד מעל לראש, לא מפסיקה לדבר על מתי נתחתן ורוצה מאוד מאוד כבר שנביא ילדים (עוד דבר שמרתיע אותי, אני אוהבת אותה אבל חוששת ממה שיהיה אחרי שכבר יהיה ילד....אם הריבים יהיו קשים כמו עכשיו, אם היא תמשיך להתנהג בצורה לא בוגרת)
מאז שעברנו לגור יחד, הספקתי לשבור חסכון ולקחת הלוואה של 25 אלף שח, היא גרמה לי ללכת בדרכים שלא הייתי בוחרת ללכת בהן בעצמי, לבזבז כסף על דברים מיותרים, לחשוב בצורה בכלל לא כלכלית, אני סטודנטית שמחזיקה רכב ושוכרת דירה, עובדת בעבודה זמנית שלא מכניסה יותר מדיי כסף. קשה לי לומר לא, בעיקר לה אך לכל הסובבים אותי, וגם לה לא אמרתי לא, וכל דבר שרצתה קנינו, מזרן ב4500 שח, שרשרת יהלום ליום הולדתה וכו וכו'...
אני אולי מצטיירת כטיפשה מאוד וחסרת גבולות או מנוצלת אך לא כך הם פני הדברים, אני כל הזמן שמה לעצמי בראש מה עברה עד שפגשה בי, ועברה דברים באמת קשים, ובתור סטודנטית לפסיכולוגיה ואדם שאוהב אנשים מאוד מאוד, אני מניחה שההתנהגויות שאני מתארת הן חלק מהריקושטים של מה שהיה בעבר.
לפני כחודש וחצי לראשונה לאחר ריב ממושך וקשה החלטתי לארוז את חפציי וחזרתי לבית ההורים, זה נמשך 3 ימים והיא ביקשה שאחזור אמרה שהבינה את כל הטעויות שלה, שהיא מבקשת שאחזור ומבטיחה שהכל ישתנה....וכך היה, חזרתי, והרוב השתנה, קיבלתי בת זוג אחרת, אך לפעמים אני מרגישה שעדיין נשארו שאריות, אני לא מאושרת במאה אחוז, ואני אדם שנותן מוסר את נשמתו למי שמולו, גם אם לא זוגתי, חבריי, משפחתי. (שגם מהם מאוד התרחקתי) ולכן מצפה שאהיה מאושרת בזוגיות.
אני לא יודעת....חושבת באופן קבוע שהכל אשמתי, שמשהו בי דפוק, שאני מביאה למצב הזה, לכל התיאורים הללו. אני אוהבת אותה (קשה לי אפילו לכתוב את זה כרגע כי יש בי כעסים וכאבים שלא אוכל לתאר במילים, אני מאוכזבת) אבל כשטוב לנו אז טוב לי, אבל אני תמיד בלחץ, במתח, דברים לא מסתדרים, אני שנה ראשונה בלימודים והציונים שלי לא תואמים אפילו לא במעט את היכולות שלי, אני לא נחלצת מהמצב הכלכלי הקשה, ואני רק בת 24, מה עליי לעשות?
האם אתן חושבות שיש לי דרך לעזור לה להשתנות? או שאסור לי בכלל לנסות לשנות מישהו אחר....
אני אוהבת אותה, ואם דברים היו משתנים הייתי רואה את החיים שלי איתה,
היא לוחצת עליי שנתחתן ונביא כבר ילדים ומתי כבר נטוס שוב (הטיסות הן תחילתו של המינוס הגדול שממנו איני יוצאת) ואני מרגישה שאני חיה עם אדם שלא מחובר לקרקע ושנסחפתי אחרי זה מספיק ושאולי עליי לעצור את הדברים. היא אמנם מציעה שנטוס ביום הולדתי שחל באוגוסט והיא קונה את הכרטיסים אך עצם המחשבה שאין לי כסף ללכת לקנות לעצמי חולצה בקניון ואטוס לחול עוד חודשיים גורמת לי להיכנס לעוד משבר, ואני מרגישה שאין לי עם מי לחלוק אותו. למשפחה לא אספר על זה הם גם ככה עצבניים עליה, ולחברים אני מספרת אך לא רוצה שישנאו אותה, והיא האדם שאני הכי מחוברת אליו בחיי, הכי קשורה, אולי לפעמים כלואה בתוכה.
מצטערת שהלאתי אתכן, הייתי חייבת לפרוק הכל, נראה לי שהכל יצא בלאגן שלם, אם יש למישהי עצה טובה, מלבד, תיפרדו...אשמח לשמוע, וגם אם תיפרדו זו העצה, אשמח לפירוט. תודה רבה רבה למי שהחליטה לקרוא.
