ארוך. מאוד

[לונה..]

ארוך. מאוד

יש מצבים שאתה שוכב על המיטה, העיניים מביטות בקיר, והדברים היחידים שאתה מצליח לחשוב עליהם, הם מה עשית (ומה שלא עשית ) על מנת להגיע למצב שלך כיום, בין אם הוא טוב, או רע, או איפשהו ביניהם. שונאת את המצבים האלה. הם תמיד גורמים לי לחשוב על העבר, לנתח אותו מאלף ואחד כיוונים שונים, וגם אם הכל מושלם - להתבאס בכל זאת, כי זה יכול היה להיות הרבה יותר מושלם ממה שזה עכשיו. משמע, יש כאן שתי בעיות: 1. שמישהו יסביר לי למה אני כל הזמן תקועה בעבר? למה אני לא מסוגלת להניח למה שהיה, ולהתרכז בהווה? 2. השאיפה לשלמות. או שאולי נקרא לזה "חוסר יכולת להסתפק במה שיש"? נו שוין, כולנו חיים עם זה. הרי בסה"כ אני לא כזו מיוחדת, יש עוד אלפים כמוני. אהה! פה הטעות שלי. אני בנאדם בפני עצמו. יחידה ומיוחדת (מתקפת נוסטלגיה מ"פרפר נחמד"), אבל את כל מה שאני חווה, אם זה עצב או שמחה, אני חווה בעצמי. ואלו הן חוויות שלי. בלבד. יכול להיות שכרגע אני לוקחת את ה"בעיות" הללו מאוד קשה, אבל אם למשל לא הייתי מפתחת אותן יותר מדי, הן לא היו מפריעות כל כך. אולי מרוב שחשבתי עליהן, הכנסתי לעצמי דברים לראש, שאם הייתי חושבת עליהן שוב, בכלל לא הייתי מגיעה לזה. משמע (כן, עוד אחד!), מחשבות זה חרא של דבר. תמיד הן גוררות אותנו למקומות שבכלל לא רצינו להגיע אליהם. בשביל מה זה טוב? לפסיכולוגים, אולי. כדי שהם "יוכלו לעזור לנו להבין את עצמנו, ויוכלו לתת לנו כלים טובים יותר להתמודד" והשאלה שלי, היא: מי רוצה בכלל להתמודד?! ואם דרך ההתמודדות שלי היא דווקא לא להתמודד? יש דברים כאלה, שלא תבינו לא נכון. מצד שני, למה שלא תבינו לא נכון? אני בוודאי ובוודאי לא מחדשת לכם שום דבר. ונעבור לנושאים אחרים לגמרי. ראש פתוח – מי קבע את הקריטריונים שהודות להם ניתן להחליט למי יש ראש פתוח ולמי לא? ואם בנאדם מקבל את הבחירות של אנשים אחרים בנוגע למשהו מסויים, ובנושא אחר הוא נחשב קצת פרימיטיב, זה אומר שהראש שלו מאוורר? פצוע? איך זה עובד? אולי חצי פתוח? אולי זה רק תריס… מי יודע? ומי בכלל קבע את ההגדרה ל"פרימיטיביות" כביכול? לפעמים אני יושבת לי ובאמת מאמצת את המחשבות, מנסה למצוא את כל הרעיונות שיכולים לצוץ לי, איך להפוך את העולם הזה לטוב יותר. למה הכוונה? איך אני מחזירה את העולם אחורנית, הרבה הרבה זמן, לפני שנברא האדם הראשון. לשבת ככה, על כוס קפה וסיגריה עם אלוהים, ובאמת לתת לו כל מיני טיפים איך העולם שהוא מתכנן יכול להיות הכי סבבה שבעולם. דבר ראשון, שיבין שפשטות תפתור את כל הבעיות שקיימות. בלי יותר מדי חילוקי דיעות, בלי גזענות והומופוביה, בלי דתות ובלי אמונות. רק שתהיה פשטות, שאנשים יחיו בנועם. אני רוצה שיפסיק עם השטות הזו שלו, שכביכול, הגורל של כולנו קבוע מראש, ואלוהים מציב בפנינו אפשרויות, ואנחנו פשוט צריכים לבחור. מה הקטע שלך? אם הגורל קבוע מראש, בשביל מה אתה נותן לנו זכות בחירה? הרי בסופו של דבר הכל הולך כמו שאתה רוצה, אז מה זה בעצם נותן לנו? אני גם לא מבינה את הקטע של אלוהים עם אדם וחווה. כשהגיע הנחש המלעון ורצה לעשות לחווה בעיות, אלוהים הציב בפני חווה את האפשרות לציית לו, ואת האפשרות לבחור להקשיב לנחש וכן לאכול מפרי הדעת. חווה בחרה להקשיב לנחש, ונגסה בפרי. והוא העניש אותה!!!! אלוהים פשוט העניש אותה! אז אם אתה רוצה שהיא תקשיב לך, בשביל מה לתקוע לה את הנחש שיגרה אותה ויגרום לה לאכול? בשביל מה כל המשחקים האלה? שום דבר לא סגור עם האלוהים הזה. זה משהו מפחיד. מצד אחד הוא רוצה שנלך בדרך שלו, אבל כל הזמן מציב לנו מכשולים שכביכול אמורים לחשל אותנו. לדוגמא, הומוסקסואליות. חלק אומרים שזה דבר שנולדים איתו. חלק אומרים שזה מתוך בחירה. איך שלא יהיה, אלוהים הציב בפנינו את האפשרות הזו. למה??? הוא עושה את זה בכוונה? ואחרי זה, כשתהיה שואה, או מלחמה, או כל דבר אחר, יבואו קבוצת ה"מתחסדים" ויאמרו שזה עונש שמגיע לנו, שהוא רצה ללמד אותנו לקח. ומה הקטע עם כל אלה שמתים? גם זה סוג של עונש. במה ילדה בת חודשיים, ילד בן שנתיים, הספיקו לחטוא שצריך להפסיק את החיים שלהם? הם לא חטאו. הוא פשוט רוצה שלהורים שלהם יגרם כאב. הוא מעניש את המשפחה, את כל מי שקרובים אליהם, ואפילו את אלה שישבו מול המרקע ויאזינו לחיים יבין מספר את כל סיפור המוות שלהם, ויגידו לעצמם "אוי אוי... ילדים חסרי ישע, לא חבל?" כי על כל אחד זה משפיע בסופו של דבר. שיהרוג את כל העולם בבת אחת, זה יחסוך לו הרבה. אבל אז יהיה לו משעמם.. מה שמביא אותי לשאול שוב: בשביל מה המשחקים האלה? למה הכל חייב להיות מסובך, עם מטרות נסתרות, עם כל מיני בלאגנים, כשהסוף ידוע מראש? מסקנה – אלוהים הוא פריק של טלנובלות. כן כן, הוא היה הבמאי הראשון. הוא גם היה התסריטאי, והמפיק, והמוציא לפועל. וכו' וכו'. לכן, אני אף פעם לא מתפלאת כשאומרים שהחיים הם סרט, ואנחנו רק השחקנים. מה לעשות, ככה זה. כלי משחק של אלוהים. ואתם יודעים מה הכי הורג אותי? אנחנו עוד אמורים להנות מזה!! בפעם הראשונה בחיים שלי, אני פתאום מבינה שאולי אני באמת נחותה. שבני האדם הם פשוט נחותים לעומת האלוהים הגדול, רב הכוח, והאגואיסט, אם יורשה לי לציין. תראו למה מגיעים כשיושבים מול מסך ומדברים על שכיבה מול קיר…

 

[איריס39]

איזה אלהים??

אני לא מאמינה באלהים אבל מאשימה אותו. כן אני יודעת שזה פרדוקס, אבל חיינו מלאים בפרדוקסים ובחוסר צדק נוראי. אבי שרק יצא ל"חופשי" מחיי עמל מהבוקר ועד הערב בעבודה בשמש הקופחת. יצא לפנסיה וביחד עם אימי (בת 58) רקמו תכניות לטיולים בחו"ל בילויים עם חברים, הנכדים ועוד. בסך הכל פעמיים בימי חייו יצא לחו"ל הספיק לעשות את תילאנד ובריטניה הגדולה בטיולים מאורגנים בתקופת הפנסיה הקצרה. תכנן לצאת לסקנדיביה ובבוקר יום מותו משטף דם רצחני במוח עוד הספיק להזמין תיק נסיעות שקיבלנו בדאר בתום השיבעה. ההלם נוראי, הכעס, ... וכמו שבת אחותי בת ה 6 אומרת "די מספיק לסבא למות". אני עוד מבולבלת ולא מאופסת ועוד לא מצליחה להאחז בשיגרה.

 

[BooBee]

אין תשובה אחת, אין אמת אחת.

קודם מדהים אותי ש"בגילך" את מתחבטת בשאלות שכאלה. אני מכירה לא מעט אנשים שגילם כפול משלך שלא מתעסקים עם הנושאים האלה. הרוב בגלל פחד לגלות משהו על עצמם או על התפקיד שלהם ביקום. את אלוהים המציאו, אין שום הוכחה שהוא קיים. המציאו אותו בשביל כל מיני דברים, כמו אמונה, כמו מסגרת. אמונה דתית היא מסגרת די נוחה לחיים. יש אנשים שאמונה דתית היא הנדבך הכי עיקרי בחייהם, ואם תקחי להם אותה, הם ימותו. ויש כאלה שמטילים ספק בכל דבר שקיים, ואם תקחי מהם את היכולת להטיל ספק בכל דבר שקיים, הם ימותו גם כן. אני ואת וכולנו בעצם, נולדנו לתוך עולם מושגים קיים. שפה קיימת, מוגבלת נורא, שלא תמיד אפשר להשתמש בה בשביל להסביר או לתאר תחושות, או מחשבות ורעיונות. יש לנו שפה דלה לאללה ואני לא מכירה הרבה שפות מפותחות או שופעות יותר. לפעמים לדבר לא יכול לתרום לכלום. אז אני מציעה לשתוק. לא חלילה "תשתקי כבר", אלא לשתוק מתוך הרצון להתבונן פנימה ולגלות את עצמך, מי שאת, מה שאת. לפעמים אני מבלה ימים שלמים בשתיקה גמורה, זה מעניק לי המון שלווה פנימית. לפעמים לשבת סתם על השטיח או על המיטה ולשתוק ולאפשר לכל המחשבות המשוגעות בראש שלנו להתעופף לנו במוח כמו אלפי פרפרים עיוורים יכול בהתחלה לשגע, אבל לאט לאט הפרפרים האלה מתעייפים ונחים להם. לשבת ולשתוק ולאפשר לכל המחשבות לעבור לך מעלייך, מתחתיך, מהצדדים, מסביב, לאפשר להן להתקיים, למרות המצוקה הרגשית שהן לפעמים מסבות לנו. וכמו שהן מגיחות מאמצע שום מקום, ככה הן גם נעלמות. הטריק לדעתי הוא בלאפשר להן מקום, לא לתת להן לשלוט בך, אלא לתת להן להתקיים במקביל, בסמוך. וזה אפשרי לתרגל סוג כזה של מודעות, שתדעי. לפעמים זה לוקח קצת זמן, או הרבה זמן, אבל ככה שמתרגלים לאפשר למחשבות האלה לבוא וללכת ולא לאפשר להן לשלוט במצבי הרוח שלך, כך ייטב. יש לנו מחשבות שהן כמו לופ, לפעמים הן מעניקות לנו נקודות זכות. להתקע בעבר ולגלגל בראש את אותם תסריטים של "למה עשיתי ככה ולא אחרת", מעניק לנו אפשרות לרחם על עצמנו. לפעמים אנשים מתמכרים למינונים שונים של רחמים עצמיים. אני מכירה לא מעט קדושות מעונות בסביבה הקרובה, שמרוב שהיו עסוקות ברחמים עצמיים, פתאום הפכו להיות הרחמים האלה ונורא קשה עכשיו להפריד בינהם לרחמים. הם הפכו למקשה אחת. זה לופ מטורף שכזה, שמרוב שנחשוב את אותה מחשבה, גם אם אין בה טיפת הגיון, אבל אם נחשוב אותה שוב ושוב ושוב, אנחנו נתחיל להאמין לה. יש לזה אפילו הסבר פיזיולוגי, שקשור למוח ולהקשרים הכימיים בין כל מיני תאים. כמו שאם תשנני מילה מסוימת, או דפוס התנהגות, בסוף זה כבר יהפוך לחלק ממך ויהיה מאוד קשה לשכוח או לשנות. ואז מגיעה החשיבה האוטומטית. כאלה אנחנו, סוג של מכונות עם תגובות אוטומטיות. וזה צרוב לנו במוח, ההתנהגויות האלה, בדיוק כמו המחשבות שלא עוזבות אותנו וטורדות את מנוחתנו ושלוות רוחנו. הדוגמא הכי טובה שאני יכולה לתת היא כזו: בחור אחד הולך לפאב ומזמין בחורה למשקה. היא אומרת לו, תודה אבל לא תודה, אני לא שותה עם בחורים מכוערים. אחרי יומיים שוב, הוא הולך לאיזו מסעדה ומזמין בחורה להצטרף אליו. היא אומרת תודה, אבל לא תודה, אתה מכוער בעיניי. ככה הולך לו הבחור במשך שבועות וכולן אומרות לו שהוא מכוער. אחרי חודשיים הוא פוגש בחורה ואומר לה: "תשמעי, אני ידע שאני מכוער, אבל אולי בכל זאת תשתי איתי איזה קפה?". לונה מתוקה, מחשבות זה לא משהו רע או טוב. אין צורך להדביק להן ערכים מהסוג הזה, של טוב או רע, נכון או לא נכון. מחשבות הן מחשבות. מחשבות יכולות לרומם את רוחך, לגרום לך לצחוק גדול, לגרום לך לאהבה ענקית כלפי אנשים. מחשבות גם יכולות לגרום לך לבכות ולכעוס, להתעצבן ולצרוח. אנחנו יכולות לבחור במחשבות שלנו. אנחנו יכולות להפריד בין המציאות שמתרחשת לבין מה אנחנו מחליטות לומר עליה או באיזה אופן לפרש אותה. אפשר לתרגל מחשבות טובות. ממש לתרגל, להכריח את עצמך לחשוב דברים בצורה מסוימת, במקום לחזור ולרטון מהדרך הקודמת, שכולנו מורגלים בה. וגם אם המחשבות ה"רעות" מגיעות, אל תכעסי עליהן או עלייך. תתני להן מקום, תאפשרי להן להתקיים. אל תאבקי בהן. תרקדי איתן. אני מניחה שכל אחד ואחת מגיעים למסקנות האישיות שלו. לי יש כל מיני מסקנות ביניים, בטח לא מוחלטות, כי אם אני אחליט אם יש או אין אלוהים, או אם זה בסדר או לא בסדר שאנשים מתים ממחלות נוראיות, או בתאונות דרכים, או אם זה בסדר או לא בסדר לעשות ככה או אחרת, זה לא ישאיר לי מקום להתחבטות אישית, זה לא ישאיר אותי במקום עם ראש פתוח. זה לא יאפשר לי לקום בבוקר ולחשוב איזה דברים מדליקים ומעניינים אני הולכת לעבור במשך היום. זה יתקע אותי בלופים אין סופיים של מחשבות. חווה אלברשטיין אמרה פעם שלחילונים הרבה יותר קשה מלדתיים, כי חילוניים צריכים להמציא לעצמם תפילה חדשה כל בוקר. אני מסכימה איתה מאוד. וכל בוקר יש לי תפילה פרטית עם עצמי. העיקר, עבורי, הוא לא לתת לצדדים הפחות גלויים שבי לשלוט בי ולאפשר לעצמי להתבונן גם בצדדים הפחות מחמיאים. שקט נפשי מאפשר לך להגיע לעומקים האלה התודעה ובנפש שלך, אבל לשקט הזה רק את מסוגלת להביא את עצמך ואז כל המחשבות על פרמיטיביות והמוסקסואליות, אלוהים, דת, מוות והתמודדות יקבלו פחות צבעים דרמטיים ממה שאת מעניקה להם ביום יום שלך. בכל מקרה, אני מקווה שאני מובנת. שולחת לך חיבוק גדול, רויטל.

 

[לונה..]

רויטל ../images/Emo23.gif

אני מסכימה איתך. ונכון, גם אני חושבת שאנשים המציאו את אלוהים וכו', כמו שציינת למעלה, אבל כמו שאין הוכחה שהוא קיים, אין הוכחה שהוא לא קיים. כשאני מדברת על אלוהים, אני לא מתכוונת להוא מהתנ"ך, זה עם עשרת הדברות וכל השטויות האלה. אני מתכוונת לכוח עליון מסויים, כי בכל זאת, אני לא רואה דרך שכל העולם הזה פשוט נברא מעצמו. נראה לי בלתי אפשרי. אז החלטתי לקרוא לזה אלוהים. בהודעה שכתבתי, נתתי דוגמאות מהתנ"ך, כי זה נראה לי אחלה סיפור. בוודאי שמת לב שהבסיס של ההודעה היה דמיוני, כי מה הסיכויים שאני באמת אשב עם אלוהים ואשתה איתו קפה? טוב, פתאום שמתי לב שאין לי ממש נקודה.. חחח זו בטח השעה. שיהיה לילה טוב.

 

[nypx]

היי לונה מה קורה?

קודם כל הייתי חייב ללחוץ על הכינוי שלך כדי לדעת בת כמה את כי כבר לא הייתי בטוח.( ח אני יודע שזה לא במקום אבל....ח) כל הכבוד לך על ההתחבטויות האלו אני ממש שמח וזה אני חושב יוביל אותך לתשובות הנכונות, דרך אגב גם שאנחנו זקנים (כמוני למשל) אנחנו חושבים על העבר, כיך לחזור לעבר לרגעים היפים והשמחים ,כי תתארי לך אחד בלי עבר ?למה הוא יכול לחזור? אין לו ל-מה ואין לו למה להשוות ואין לו ממה ללמוד כי כל דרך שהולכים בה מתחילה בצעד ומי יודע לאן יוביל הצעד הזה? ואולי הצעד הוא בכלל בטעות? ואולי נעמוד במקום ונגיד :"אני לא צועד ואני לא הולך אני נשאר איפה שאני ולא מעניין אותי כלום"-נראה לך? לי לא מתאים לי לטעות מתאים לי לחזור לעבר נוח לי לחזור לעבר וכיף לי לחזור לעבר ,כי האמת העבר כבר מוכר והעבר לא כזה חור באפילה אלא יודעים בדיוק למה לצפות ויודעים מה יקרה,אבל הבעיה שאי אפשר לשנות את העבר גם אם נחזור לעבר מי יודע אם לא נעשה את אותם הטעויות או את אותם הדברים שאנחנו כל כך רוצים לא להתעמת איתם איתם היום וחוץ מזה אנחנו לא יכולים לשנות את העבר אבל כיף לפעמים בעצם כיף להיות בעבר המוכר טוב האמת ממש לא בא לי יותר לכתוב כי התברברתי..... וחוץ מזה מה שרשמתי היה בעבר אז מה למחוק? את רואה יש גם עבר קרוב ביי וסליחה על השטויות או על האי שטויות

 

[thesurvivor]

כמה שאת צודקת ../images/Emo45.gif

אנחנו נשארים ללא תשובות לרוב השאלות שבעולם ובעיקר לשאלות של חיים ומוות . לדתיים קל כי רובם יש להם תשובה לכל שאלה . אנחנו לא יכולים להבין את חשבונות של אלוהים . אך לכל דבר שקורה יש סיבה . אבא שלי נפטר לפני חודש . הוא היה ניצול שואה . אחרי מה שקרה במלחמת העולם השנייה , הוא ניצל בתוך ילד ראה איך הפרידו בין ילדים והורים . בין נשים ובעלים . הוא הופרד מן המשפחה במשך מספר שנים . משפחות שלמות הושמדו ע"י הנאצים בשואה . זה לא אלוהים, אין אלוהים . הכל נעשה בידי אדם . רצח-עם , הרג ילדים נשים וגברים . אין התערבות של אף -אחד במה שקורה פה וזה לא נעים להודות בכך . אך אני מכבד כל אחד באמונתו .אמונה נותנת עוגן בחיים ,לפעמים משמעות עבור חלק מבני-אדם . אך אני כועס על כל התשובות הלא הגיוניות שקיבלתי מרבנים שאמרו לי ילדים שמתו בשואה מתו בגלל שהוריהם לא קיימו מצוות , סבים וסבתאות . זה פשוט לא מקובל עליי .

 

[פשוש2K]

מהסוף להתחלה

היי לונה, אכן האדם הוא רק בשר-ודם, כעלה נידף ברוח אל מול איתני הטבע. נסי להשוות את כוחנו לכוחות הטבע ותגלי כפרטים בודדים כוחנו אינו בר-השוואה לכוחות טבעיים (מים, רוח, חום וקור) וכחברה מגובשת נוכל להתגונן בפני כוחות הטבע אך לא נוכל לשלוט בהם. *אנו כעלה נידף ברוח* למה יש מלחמות? ולמה יש חילוקי דעות? ומדוע יש סכסוכים בין עמים? אם רק ניתן היה לאחד את כוחנו יכולים היינו ליצור חברה טובה יותר שבה כל בני האדם יוכלו לחיות בבטחה, לכל ילד תנתן הזדמנות שווה ועוד דברים רבים. המימון הכלכלי לכך הוא פשוט ביותר: את כמות הכסף שמושקעת בכל שנה בכל הקשור לאמצעי לחימה ונשק ניתן להשקיע בחינוך ובתוך שנה בודדת לגרום לכך שלכל ילד יהיו 3 ארוחות ביום, מקום בטוח לישון בו ו8 שעות בבית-ספר ברמה גבוהה. ובכל זאת אנו בוחרים מידי יום ביומו להשקיע את כספנו בנשק ולא בחינוך. בחימוש ולא במזון וקורת גג. מדוע? אין לי תשובה טובה לכך. פשוט אין דרך להסביר מדוע אנו גורמים לעצמנו לכזה עוול נוראי. מזכיר לי שיר ישן: When the children cry / white lion לגבי התהיות שלך על חלקו של העבר בחייך בהווה (משפט סבוך), פשוט קבלי את זה כך. עלייך לשמוח שאת מזן "האדם החושב" שמשקיע מחשבה בנושאים שכאלו והוא בעל מודעות למחשבותיו. אני בטוח שלא היית רוצה למצוא את עצמך נטולת מחשבות על "מאיפה באתי ולאן אני הולך" כיוון שאלו הן מחשבות חכמות שעוזרות לך להבין טוב יותר את מהות קיומך. עוד משחר האנושות התחבט האדם במחשבות אלו ומעולם לא הגיע לכדי שלמות ההגדרה. יהיו אלו אשר יטענו שמהות האדם היא מעבר לתפיסתו והאל העליון הוא המכוון את הכל, ויהיו הטוענים כי תכליתנו על פני האדמה היא X או Y או משהו אחר. חייכי לעצמך בכל פעם שהמחשבות עולות בך. חייכי לעצמך ותחשבי על כך שהמחשבות שלך מעידות על חשיבה מצויינת. שיהיה רק טוב ותשמרי על עצמך מפני אותו היום שבו תפסיקי לחשוב... נ.ב. אם יתגלגל לידייך, נסי לקרוא את הכתבה שמופיעה במוסף עיתון "הארץ" של סופ"ש זה. יש שם כתבה על תפיסה חדשה בפסיכולוגיה שלפיה יתכן והדחקה של ארועים מסויימים היא נכונה יותר מאשר נסיון לשוחח עליה עם פסיכולוגים. טרם הספקתי לקרוא את הכתבה (נקיונות הפסח...) אבל נראה לי שזה שווה הצצה. אם את רוצה אני יכול לשלוח לך את זה בדואר או בדואל. שבת שלום

 

[לונה..]

אני אשמח בהחלט

תודה רבה לך, פשוש

והכתובת: [email protected]

 

[nypx]

ואולי תכליתנו היא...

ץX הכל ביחד רק שאנחנו עדיין לא יודעים את זה? סתם חומר למחשבה