ארוח לליל הסדר...

[שמי הוא מיטל]

ארוח לליל הסדר...

הייי.
משפחה חמה ודתית מאזור השומרון, תשמח לאורחים לליל הסדר,
יחיד\ה, זוג או משפחה. לפרטים נוספים הגיבו להודעה זו, ואף אשמח לשוחח טלפונית,
יומטוב,
מיטל.

 

[motii011]

תמיד ענייין אותי איך זה מרגיש לאנשים זרים...

להגיע לאירוע מסוג זה.
מילא אנשים בודדים שהתרגלו או שלא חוו אף פעם ליל סדר (או כל אירוע דומה) באווירה משפחתית.
בשבילם להגיע למקום כזה זה באמת סוג של הצלה. כי הם צריכים את האווירה המשפחתית.
אבל רק לחשוב על כאלה שחוו כבר את כל זה ואין להם משפחה האם זה סוג של פצע שנפתח מחדש?

 

[שמי הוא מיטל]

מקוה שלא..

מהנסיון המועט שלי: הזמנו בעבר, הגיעו 8 זרים מקסימים, נשארנו בקשר חם וידידותי עם 4 מהם , שחזרו לסרוגין ללילי סדר אחרים וסתם חגים ושבתות וחופשות.

 

[שיז2]

חייב לומר...

כן,
זה פותח את הפצע כל פעם מחדש,
כיוצא בשאלה כל שנה אני מקבל 20 הזמנות לחג
אפילו המרצה שלי הזמינה אותי

אני לא מצליח להתמודד עם זה,
אני באמת מעדיף להישאר לבד בדירה שלי, אבל זה לא נתפס
אני שונא להיות אצל משפחות מארחות, ההשוואה לבית היא בלתי נמנעת

שלא תבינו לא נכון כל אחת מההזמנות באה מכל הלב, ובאה מתוך רצון אמיתי
אבל לי זה מרגיש נורא!
כל חג כזה - שבוע דיכאון בשבילי

כמובן שזו רק התחושה הסובייקטיבית שלי, כל הכבוד לך על הנכונות וההזמנה

 

[motii011]

וואו.. כואב בשבילך...

אבל כגבר שתמיד מחפש פתרונות

אני חייב לשאול (אם לא נוח לך אם החפירה תרגיש חופשי להתעלם)
אין אופציה לחוות את זה באווירה חברית שמייתרת את אותה תחושה?
לדוגמה מפגש עם חברים בה האירוח הופך לסוג של חפלה משותפת?

 

[שיז2]

כאדם שמחפש פתרונות....

ברור שבסופו של דבר אני הולך לאחד החברים הטובים בצפון ועושים חפלה.....
בכל הקשר אחר הייתי נהנה, בסיטואציה הזאת להיות במשפחה [המושלמת] שלו
זה להיזכר במשפחה שאין לי.... [מטפאורית]

 

[כבשה תוהה]

כל הכבוד לכם! חג שמח.