"ארגז כלים"
הדיון הזה
הוביל אותי לנושא נוסף שחשבתי עליו. ההתייחסות לשיטות טיפול כאל כלים בארגז כלים ששולפים למטרות שונות.
לדעתי זו טעות יסודית להתייחס לכל שיטה כאל כלי או ארגז כלים ולעצמנו כאל נגרים ששולפים את הכלי הנכון כדי לבנות את הרהיט הנכון.
העיסוק בטיפול לצד עיסוק באומנויות לחימה הובילו אותי למסקנה שזו טעות להתייחס לשיטה (בין אם זו שיטת טיפול ובין אם זו שיטת לחימה) כאל ארגז כלים.
"זה כמו אצבע שמצביעה על הירח- אם תתמקד באצבע תפסיד את כל היופי השמיימי הזה!" (ברוס לי, enter the dragon). השיטה היא רק דרך אחת להסתכל על משהו. אם נתמקד באצבע או באצבעות אנחנו נפספס את מה שהן מצביעות עליו..
או במילים אחרות- נאמר שלמדתי NLP כדי לטפל, ה- NLP הוא רק אצבע שמצביעה על תחום הטיפול כולו. אני צריך את האצבע הזאת כדי שאוכל להסתכל ולהבין לעומק את תחום הטיפול אבל זו תהיה טעות להסתכל רק על האצבע.
בנדלר וגרינדר שמו על זה הרבה מאוד דגש בסדנאות שלהם. הם היו מלמדים עקרון מסויים שהם גילו ואז מדגימים אותו באמצעות תהליך לטיפול במשהו ספציפי. למשל- היו מלמדים את העיקרון של יצירת היסטוריה חלופית לאדם כדי לטפל בבעיה שקיימת הרבה זמן, ואז מדגימים את תהליך שינוי היסטוריה אישית. בשיחה שאחרי ההדגמה הם מדגישים שזו רק דרך אחת לעשות את זה!
לדעתי הרבה מאוד בתי ספר ל-NLP עושים טעות גדולה בכך שהם מלמדים את הדוגמה כאילו שהיא העיקר. כלומר מלמדים את התהליך שבנדלר וגרינדר הדגימו ובקושי מדברים על העקרון עצמו שהתהליך בסך הכל מדגים. כשמבינים את העקרון אפשר לצאת מגבולות השיטה הספציפית.
כמו באומנות לחימה- כשאתה מבין את העקרון הביומכאני של האגרוף אתה לא צריך שיטה שתסביר לך איך לתת אגרוף, אבל אתה צריך את השיטה כדי להבין את העקרון הביו מכאני...
מה דעתכם?
הדיון הזה
הוביל אותי לנושא נוסף שחשבתי עליו. ההתייחסות לשיטות טיפול כאל כלים בארגז כלים ששולפים למטרות שונות.
לדעתי זו טעות יסודית להתייחס לכל שיטה כאל כלי או ארגז כלים ולעצמנו כאל נגרים ששולפים את הכלי הנכון כדי לבנות את הרהיט הנכון.
העיסוק בטיפול לצד עיסוק באומנויות לחימה הובילו אותי למסקנה שזו טעות להתייחס לשיטה (בין אם זו שיטת טיפול ובין אם זו שיטת לחימה) כאל ארגז כלים.
"זה כמו אצבע שמצביעה על הירח- אם תתמקד באצבע תפסיד את כל היופי השמיימי הזה!" (ברוס לי, enter the dragon). השיטה היא רק דרך אחת להסתכל על משהו. אם נתמקד באצבע או באצבעות אנחנו נפספס את מה שהן מצביעות עליו..
או במילים אחרות- נאמר שלמדתי NLP כדי לטפל, ה- NLP הוא רק אצבע שמצביעה על תחום הטיפול כולו. אני צריך את האצבע הזאת כדי שאוכל להסתכל ולהבין לעומק את תחום הטיפול אבל זו תהיה טעות להסתכל רק על האצבע.
בנדלר וגרינדר שמו על זה הרבה מאוד דגש בסדנאות שלהם. הם היו מלמדים עקרון מסויים שהם גילו ואז מדגימים אותו באמצעות תהליך לטיפול במשהו ספציפי. למשל- היו מלמדים את העיקרון של יצירת היסטוריה חלופית לאדם כדי לטפל בבעיה שקיימת הרבה זמן, ואז מדגימים את תהליך שינוי היסטוריה אישית. בשיחה שאחרי ההדגמה הם מדגישים שזו רק דרך אחת לעשות את זה!
לדעתי הרבה מאוד בתי ספר ל-NLP עושים טעות גדולה בכך שהם מלמדים את הדוגמה כאילו שהיא העיקר. כלומר מלמדים את התהליך שבנדלר וגרינדר הדגימו ובקושי מדברים על העקרון עצמו שהתהליך בסך הכל מדגים. כשמבינים את העקרון אפשר לצאת מגבולות השיטה הספציפית.
כמו באומנות לחימה- כשאתה מבין את העקרון הביומכאני של האגרוף אתה לא צריך שיטה שתסביר לך איך לתת אגרוף, אבל אתה צריך את השיטה כדי להבין את העקרון הביו מכאני...
מה דעתכם?