אגיב לעצמי
אני לא מאמינה שנשארו פה אנשים שקוראים לי שיפרה. כנראה שקשה להיפטר מהרגלים מגונים. זה רק מראה כמה הפורום הזה היה מגובש פעם - מתן קרא לי ככה כמה פעמים וזה תפס כל כך, שהיו אנשים שחשבו שאשכרה קוראים לי ככה. אז, 24 ביולי 2003 - זה היה בחופש הגדול בין י"א לי"ב, ועכשיו אני כבר אחרי צבא. תחשבו על זה ככה, לפני 4 שנים הייתי גרופי בת 16 שמשרשרת הודעות חסרות פואנטה ומזילה ריר על איגי. ביום של ההופעה נסענו לקיסריה, ונסענו זה אני ועוד שבעה יצורים ממין זכר. היינו בבית של חבר, הלכנו ברגל לאמפי, פגשנו שם כל מיני אנשים תמוהים. אני אמרתי לאסף שאני 'שיפרה, הידועה לשמצה", ואחר כך הוא הוסיף 'ומומחית לחולצות בטן בצבע חאקי אופנתי' (לפני שאנשים יתחילו לתהות - עבדתי בפוקס אז, וגם נאלצתי להתפטר בשביל להגיע להופעה, ומכאן הרמיזה בהודעה של אסף). מכירים את זה שאתם לוחצים למישהו את היד ויודעים שיש לכם בדיוק את אותה שריטה ושאתם הולכים להיות חברים ממש טובים? ככה זה היה עם חלק מהאנשים פה. ואז הייתה הופעה, והייתי בכזה שוק, שאני בקושי זוכרת מה הלך שם. יואב קוטנר והבן שלו ישבו בשורה לפני, גל אוחובסקי ישב בשורה מאחורי (ואח'כ כתב טור במעריב על האיחוד, והזכיר אותנו בתור החבורה הירושלמית שישבה לפניו, וגם ציטט כמה מפניני החוכמה של גילעד), ואז זה נגמר. אני חושבת שבכיתי בתחזור תחזור, אבל מרוב שזה הפך למיתוס, אני לא זוכרת באיזה הופעה זה היה כבר. בפריגת בודאות, ויש מצב שבכולן. אבל הערב היה רחוק מלהסתיים, כי המפגש פורום שהיה אחרי זה היה אחד ההזויים בתולדותיי וגם בתולדות הפורום. דיברנו, ניגנו, עישנו נרגילה שאת הראש שלה מתן אלתר מפחית של משהו לא מזוהה, מתן איים לזרוק אותי לים ואח'כ נכנס לים בעצמו וטפטף עם האפרו שהיה לו פעם לכל עבר, תומר ניגן על תופים (כן, תופים) וסחבתי למישהו סטיקלייט כתום, שעדיין זרוק איפשהו בחדר שלי (זה מה שקורה כשלא מנקים). אז כן, היה אדיר. ואני לא מאמינה שעברו ארבע שנים, ועוד יותר לא מאמינה שחלק מכם הפכו להיות החברים הכי טובים שלי (טוב נו, ארבל יכול לקבל קרדיט פה). חפרתי. מור"ק קיסריה, ספרו לנכדים. ארינה (שיפרה בדימוס).
החלטתי שזו סיבה מספיק טובה בשביל לכתוב פה הודעה אחרי שנים של העדרות אז.. מי שהיה מוזמן לשרשר חוויות, ומי שלא - מוזמן לשרשר חוויות מההופעה הראשונה שלו ולספר מה הפך אותה למיוחדת. בברכת 'פאק, אני זקנה' ו'שתפו פעולה למרות שמת פה', ארינה.
חחח