ארבע שנים אחרי...

[חזק מהרוח]

../images/Emo119.gifאני אלמן 7 שנים אישתי ז"ל

היתה חולה כ-5 שנים במחלה זו עברנו מס' מדורי גהנום בתקופס זו ואיני רואה סיבה ליזכור את הכאב,רוצה ליזכור אותה כפי שהיתה בתקופה היפה של חיינו וחושב שכך היא צרעכה להיות גם בזיכרון הילדיפ. הכאב והסבל אינו זיכרון שהייתי רוצה לחיות עימו . שבוע טוב

 

[סיגלי41]

ארבע שנים אחרי...

שנפטר מסרטן. תוהה מה לעשות עם המסמכים של המחלה (סיכומי אשפוז, בדיקות דם וכו'...) ממש אמביוולנטית. אולי הילדים ירצו לקרוא בעתיד? מצד שני, איפה לשים את זה בביתנו החדש? אם בכלל.. מה אתם עשיתם/ן?

 

[Meri היחידה]

אצלי....

שבע+ שנים אחרי.....זה עדיין שמור בצורה מרוכזת בקלסר .בשנה הראשונה רשמתי לעצמי כל מה שקרה .....תחושות,תקוות,חרדות שלו,שלי ושלנו כמשפחה....לימים בתי הצעירה קראה ואמרה שהכתוב ריגש אותה. אני לא מסוגלת לקרוא או לעיין בקלסר......יודעת שזה עלול להכאיב לי.גם בתמונות המשפחתיות של העבר שנראה לי כל כך רחוק...........עדיין קשה לי להסתכל.

 

[נסיכת הכוכב]

חלק צריך לשמור

כי תמיד שואלים על ההורים אני חפרתי בניירת של אמי ז"ל כדי לדעת מה סוג הגידול שהיה לה בשד נשאלתי ולא זכרתי מזל שנשאר תיעוד על זה

 

[הים רגוע]

ואני .....

אומנם בשונה מכם אין מסמכים של מחלה כי הכל קרה ב"הפתעה", אבל כל מסמך רפואי ,או אחר משם מה כמו דיבוק זרקתי כחודש לאחר האסון ... תמונות , קלטות ודיאו , זכרנות אלה הם חלק חשוב בחיי ובחיי ילדי , ואנו נזכרים במלאך שלי בכייף ואהבה ,שלוש שנים אחרי והוא חלק מחיינו .. שמו ,בדחותיו ,ומעשיו חלק מחיינו היום יומים ומעולים בחיוך ואהבה ... זוכרים את המלאך ברגעים היפים עם חיוך ... זוכרים אותו בכעסו- וצוחקים על כך .. זוכרים אותו ,זוכרים את מעשיו ,את מורשתו ... תמיד תמיד זכרו איתנו , והוא חלק מחיינו באהבה ושמחה .