ארבעת היסודות.

[שרוני68]

את מצחיקה אותי....

זה כמו שמסי יחמיא לרונאלדו...

לשתיכן יש פוסטים "מהממים"...
ולי נותר רק לקנא

 

[יחפהבפארק]

וואלה

צודקת.
אני מרגישה קנאה עולה במעלה חוט השדרה שלי. קוראים לזה קנאת סופרים. קנאה תרבה חכמה אמרו חז"ל. לכן אני מרשה לעצמי לקנא

 

[Anna begins cc]

כיף לי

 

[Aronsona]

כמה שאת צודקת.

עכשיו אני צריך את נאו באיזה תגובה מצחיקה.

 

[יחפהבפארק]

נאו רועה עכשיו בשדות זרים וירוקים יותר

 

[אשת השמש האדומה]

 

[Anna begins cc]

יקירה

מקווה שאת צודקת. נפשי מייחלת למעט אויר.
כתבתי לאביעד- לפעמים יש לי את כל התקופות בשבוע, לפעמים כל יסוד לוקח כמה שנים,
אבל אני תמיד מנצלת את יום הולדת להתבוננות, אז איכשהו יצא שאני מסכמת כל שנה לעצמה.

כאוס היא אחת המילים המפחידות בחיי.
אני לא יודעת איך חיים בכאוס מבלי להתמוטט..
אולי תכתבי גם את פוסט שישפוך לי אור ויתן לי הצצה לעולמך?..

אני בנאדם חרדתי (מאד מפתיע, נכון?

) ואני חייבת שדברים יהיו בסדר מופתי (לפי איך שאני תופסת סדר, לפחות) כי ברגע שמשהו יוצא מסדרו, או מתרחש לא לפי התכנון- שלום להתקף החרדה הבא שלי..

(את מבינה עכשיו למה כאוס זו מילה נוראית עבורי?..)

 

[אשת השמש האדומה]

עכשיו קראתי את ההודעה לאביעד

זה פשוט מרתק אותי.
בעצם החיים שלי הם חתירה בלתי פוסקת לאיזה סדר,
אבל זה קצת כמו ניסיון של עיוור לתפוס צבע ״ורוד״.
אני נכשלת בזה. דווקא עכשיו הטיפול שהתחלתי מכניס לי קצת סדר

וזה מוזר כי אני חייתי בתוך מערכת סופר מסודרת, תחומה ובהירה.


וגם אני טיפוס חרדתי (שזה בכלל סיפור בפני עצמו איך פרצו לי החרדות
בעקבות ״אכילת״ חשיש. זה מצחיק אותי...״אל תשתו חשיש״ וכאלה)
והכאוס והחרדה מפרים טוב אחד את השני,
לכן אני מבינה אותך לגמרי

חרדה זה כזה שיט גאד דמאט!

 

[יחפהבפארק]

אתן ממש מפתיעות אותי

לא ידעתי שבנות צעירות יכולות ללקות בהתקפי חרדה

לי זה קורה הרבה בזמן גמילה. בדרך כלל זאת הסיבה העיקרית שמחזירה אותי לעישון. לפעמים התקפי החרדה הם כל כך חזקים שאני בטוחה שאני לא אעבור עוד יום בחיים אם לא אעשן ואז בדרך כלל אני נשברת. זה מאוד מעניין כי גם כשאני חוזרת לעשן, עדיין החרדה מחזיקה מעמד עוד כמה ימים עד שהיא עוברת לחלוטין.
אבל עכשיו אני כל כך מודעת לזה שאני כבר יודעת מתי זה התקף חרדה ומתי זאת בעיה אמיתית.

 

[אשת השמש האדומה]

בטח יכולות

בגדול

החרדה פוחתת עם הזמן של הפסקת העישון?
ואיך את מטפלת בזה?

אני מופתעת מזה. תופעת לוואי ממש קשה של הפסקה

 

[יחפהבפארק]

אני לא מטפלת בזה

פעם אחת הגעתי אפילו לבית חולים עם התקף חרדה בזמן גמילה. אני לא מטפלת בזה. אני פשוט חוזרת לעשן כי אני לא יכולה לעמוד בפחד הזה. עכשיו למדתי מלילוש לקחת אומגה 3 וזה מאוד מאוד עוזר לי. למדתי שויטמינים עוזרים בזמן גמילה ומפחיתים את החרדות והדכאונות שבאים בעקבות זה.

 

[אשת השמש האדומה]

לילוש הזו קורעת!

גם אני קניתי בעקבות ההודעות שלה בעניין. זה השתחל לתוך הזיכרון
שלי וכשהייתי בבית המרקחת ראיתי ״אומגה 3״ והופ! קול קטן בראשי אמר לי שאני צריכה לקנות את זה...

היא כמו סינגל קליט חחח


גם ספורט, נשימות ודימיון מודרך מאוד עוזרים.
וגם כדורי הרגעה
(כשאני הגעתי למיון נתנו לי למשך חודש. אלו כדורים קצרי
מועד. הם ממכרים).

 

[יחפהבפארק]

בכדורי הרגעה אני לא נוגעת

תמיד אמרתי לעצמי שאם אני צריכה לבחור בין כדורים לבין סיגריות, אני מעדיפה את הסיגריות. לכן הרופאה שלי יודעת שכדורים כאלה הם מחוץ לתחום מבחינתי. או שאני מתגברת לבד בעזרת כל מיני טכניקות וויטמינים או שלא. בלי כדורים ובלי צ'מפיקס וציפרלקס וכל שאר הכימיקלים שדופקים את המוח.

 

[אשת השמש האדומה]

אני מבינה את הבחירה הזו

ואכן יש טכניקות נפלאות.

אגב, בכדורי הרגעה הכוונה היא לא לכדורים הקבועים כמו ציפרלקס,
אלא לאלו שהם נקודתיים.
היתה לי חברה שעצם הידיעה שיש לה כדור הרגעה למקרה SOS
היה מרגוע אותה והיה עבורה חצי פתרון בלי שאפילו נטלה אחד

ואיך שר שלמה ארצי ״...לא לפחד מהפחד...״

בהצלחה, יחפה יקרה

 

[יחפהבפארק]

תודה יקירה

שתדעו לכם שזה מאוד מרגיע אותי לדעת שגם אתם בעניין וזה נורא מחזק כי תמיד טוב לדעת שיש איזו אוזן קשבת שמבינה את המצוקה שלך ותמיד זה עוזר לקבל איזה טיפ כזה או אחר

 

[נסחפת עם הגלים]

תקשיבי

אם כבר את חוזרת לעשן תנסי את הסיגריה האלקטרונית, גם פחות כסף וגם אין זפת ועוד רעלים.

ודוגרי, לפני כמה ימים שמעתי מרופא שאני ממש מעריכה "כל המדינה על ציפרלקס", בתכלס היום זה כמו אקמול. לא מבינה למה אנשים נרתעים מזה.

 

[יחפהבפארק]

אוקיי בואי ואני אסביר לך

ציפרלקס הוא טוב לאנשים צעירים. אנשים מבוגרים שמקבלים ציפרלקס מתחילים להתנהג כמו פסיכים.
יש לי אח בן שבעים, אדם בודד. עבר ניתוח קשה לפני כמה שנים ומאז לא חזר לעצמו. משום מה אחותי החליטה שהוא בדיכאון אז הרופאה נתנה לו ציפרלקס. אל תשאלי, הוא כמעט השתגע לגמריי. חזר פתאום לילדות והתחיל להיזכר באהבה הראשונה שלו כשהיה בצבא ועוד כל מיני תופעות פסיכוטיות שלא כאן המקום לפרט ומיד עליתי על זה שזה בגלל הציפרלקס ואמרתי לו מיד להפסיק עם זה. ואכן ברגע שהוא הפסיק עם זה נעלמו גם התופעות. אותו הדבר קרה לעוד איש מבוגר שקיבל ציפרלקס. מאדם דעתן ומחושב ורציני עד לאימה פתאום הפך לילד מטופש שלא מבין מה קורה סביבו. מסתבר שההשפעה על אנשים מבוגרים היא מאוד שונה מאשר אצל אנשים צעירים אשר חיים עם הכדורים האלה בשלום ואפילו ממש עוזרים להם לחיות מחדש.

 

[נסחפת עם הגלים]

מוזר מאוד

אבל עדיין- מה עדיף? להיות מדוכא ובודד או שמח ועולץ, גם אם זה גובל בילדותיות? כמובן שאם הוא איבד קשר עם המציאות זה כבר סיפור אחר ומאוד חמור.

 

[יחפהבפארק]

לי אישית יש פוביה עם כדורים

ככה שאני לא דוגמה טובה לשאול אותה על זה. אני אנטי בכל מצב. אני עושה טובה לאנושות שאני לוקחת אקמול בזמן כאבים חזקים בצוואר. הבן שלי דווקא חושב כמוך. אני מקרה אבוד.

 

[נסחפת עם הגלים]

בזמן האחרון אני מודעת ומוארת

כן לפעמים מתפלק לי הנתניה אבל אני משתדלת להיות הרבה יותר קשובה. והקטע שפעם פחדתי להיות קשובה, הייתי כל הזמן בורחת מהרגע, חיה על אוטומט. אבל למדתי מהקשיבות שלהיות מודעת לא אומר להיות שיפוטית. מיינדפולנס זה טרנד חדש שבא מהבודהיזם. זה פשוט אומר להיות קשובה, לחוויה הנוכחית בהווה, תוך קבלתה.

תנסי את זה ותגידי לי מה את חושבת: http://www.youtube.com/watch?v=YW-TDOgstSE לא מצאתי בעברית, חבל.