אצלי תמיד הכל בא
באינסטינקטים. להרשם ללימודים - אינסטינקט, להתחיל ללמוד נהיגה - אינסטינקט, לעבור דירה וכו` וכו`. דברים שאנשים עושים כי זה מה שמקובל, כי ככה צריך, כי כבר הגיע הגיל וזוהי דרכו של עולם, אני מושכת... מתמהמהת כי מה בוער לי בעצם? כלום... למיכל יש זמן... וכמו כל דבר אחר שבא לי ככה, כך גם באה לי האהבה. רק שהיא תמיד מצליחה להפתיע. בכלל קורה המון שאני מתרכזת בדברים שנחשבים אצל רוב האנשים לדברים שוליים. כמו מה למשל?, הבעייה הכי גדולה שלי הבוקר [בעצם כבר שני בקרים
], זה שיש לי חצ`קון באמצע המצח, ממש כמו הודית!, כן,זה יכול להרוס לי את כל היום, כל פעם שאני אלך למראה אני אכנס לדיכאון מחדש...[טוב נו אין צורך להרחיב את הדיבור על דבר שולי...], ובתקופה האחרונה התחלתי להתייחס לאהבה, התאהבות ול מה שכרוך בזה בתור דבר שולי. פעם הייתי נורא לחוצה, יו אין לי חבר, ואיי איך אני רוצה, חיבוק נשיקה כי כ``כ הייתי רגילה שיש לידי מישהו ופתאום הייתי לבד והיה לי רע. ממש רע. אבל אחרי תקופת זמן מסויימת שכבר נמשכת יותר מדיי [], התרגלתי לעובדה שאני לבד, למדתי להכיר את עצמי כמו שכולם אומרים ועכשיו אני יכולה להגיד פחות או יותר שלא לחוץ לי, לא יודעת אם עד כדי כך טוב לי, אבל ממש לא לחוץ לי מלהיות לבד. ואז תמיד חייבת לבוא האהבה ולהרוס!. דווקא כשהתרגלתי, דווקא אחרי שהחלטתי שזה לא זה... ונהייה ידידים, ואנחנו לא מתאימים וכו` וכו` וכו` היא מחליטה לבוא לה ולהכנס לי לורידים כאילו אין לי זכות דיבור. ממש חוצפנית... אתם יודעים מה להתחיל לחשוב ``מה אולי טעיתי...`` אולי אפשר בכל זאת להתגבר על הפערים ביננו, להתגבר על הדברים שחשבתי שלא ילכו... ושוב לקבל את אותה התחושה בלב, ושוב אותה ההתרגשות הישנה [שד``א מאוד מעצבנת אותי!], ושוב ושוב ושוב הכל חוזר כבתחילה... זה נורא מבלבל שתדעו, אני נורא מבולבלת. האהבה הזו או מה שזה לא יהייה באה לי בזמן הלא הנכון... או שאולי בכלל אין זמן נכון לדברים האלה... טוב נו לא יודעת, למה אני מזיינת לכם ת`שכל, סתם מחשבות שעוברות לי בבוקר יום שני, עם חצ`קון באמצע המצח, עם בוס שיושב במשרד ועוד מעט יוצא, עם עדשה שמתייבשת בעין ומתחילה להציק, ועם פוש בלב... בכל מקרה, מקווה שלכולכם יהייה בוקר מצוציין, הרבה שמש ויאללה ביי.
באינסטינקטים. להרשם ללימודים - אינסטינקט, להתחיל ללמוד נהיגה - אינסטינקט, לעבור דירה וכו` וכו`. דברים שאנשים עושים כי זה מה שמקובל, כי ככה צריך, כי כבר הגיע הגיל וזוהי דרכו של עולם, אני מושכת... מתמהמהת כי מה בוער לי בעצם? כלום... למיכל יש זמן... וכמו כל דבר אחר שבא לי ככה, כך גם באה לי האהבה. רק שהיא תמיד מצליחה להפתיע. בכלל קורה המון שאני מתרכזת בדברים שנחשבים אצל רוב האנשים לדברים שוליים. כמו מה למשל?, הבעייה הכי גדולה שלי הבוקר [בעצם כבר שני בקרים
], זה שיש לי חצ`קון באמצע המצח, ממש כמו הודית!, כן,זה יכול להרוס לי את כל היום, כל פעם שאני אלך למראה אני אכנס לדיכאון מחדש...[טוב נו אין צורך להרחיב את הדיבור על דבר שולי...], ובתקופה האחרונה התחלתי להתייחס לאהבה, התאהבות ול מה שכרוך בזה בתור דבר שולי. פעם הייתי נורא לחוצה, יו אין לי חבר, ואיי איך אני רוצה, חיבוק נשיקה כי כ``כ הייתי רגילה שיש לידי מישהו ופתאום הייתי לבד והיה לי רע. ממש רע. אבל אחרי תקופת זמן מסויימת שכבר נמשכת יותר מדיי [], התרגלתי לעובדה שאני לבד, למדתי להכיר את עצמי כמו שכולם אומרים ועכשיו אני יכולה להגיד פחות או יותר שלא לחוץ לי, לא יודעת אם עד כדי כך טוב לי, אבל ממש לא לחוץ לי מלהיות לבד. ואז תמיד חייבת לבוא האהבה ולהרוס!. דווקא כשהתרגלתי, דווקא אחרי שהחלטתי שזה לא זה... ונהייה ידידים, ואנחנו לא מתאימים וכו` וכו` וכו` היא מחליטה לבוא לה ולהכנס לי לורידים כאילו אין לי זכות דיבור. ממש חוצפנית... אתם יודעים מה להתחיל לחשוב ``מה אולי טעיתי...`` אולי אפשר בכל זאת להתגבר על הפערים ביננו, להתגבר על הדברים שחשבתי שלא ילכו... ושוב לקבל את אותה התחושה בלב, ושוב אותה ההתרגשות הישנה [שד``א מאוד מעצבנת אותי!], ושוב ושוב ושוב הכל חוזר כבתחילה... זה נורא מבלבל שתדעו, אני נורא מבולבלת. האהבה הזו או מה שזה לא יהייה באה לי בזמן הלא הנכון... או שאולי בכלל אין זמן נכון לדברים האלה... טוב נו לא יודעת, למה אני מזיינת לכם ת`שכל, סתם מחשבות שעוברות לי בבוקר יום שני, עם חצ`קון באמצע המצח, עם בוס שיושב במשרד ועוד מעט יוצא, עם עדשה שמתייבשת בעין ומתחילה להציק, ועם פוש בלב... בכל מקרה, מקווה שלכולכם יהייה בוקר מצוציין, הרבה שמש ויאללה ביי.