מציקה לך קצת בעניין המנשא...
קודם כל, התינוקת שלי דומה מאד לגורון שלך בעניני שינה, אז אני מאד מאד מאד מזדהה, אני במצב של עייפות כרונית כבר לא מעט זמן וזה ממש לא כיף ככה
. היא מתעוררת ה-מ-ו-ן ! (הלילה התעוררה כל חצי שעה בממוצע... כלומר לפעמים כל שעה וחצי אבל לפעמים גם כל רבע שעה.. כולל פעם אחת בשתיים בלילה שהתעוררה ולקח שעה להרדים אותה חזרה, שעה!! ובסוף קמה סופית בחמש וחצי בבוקר!!
אבל זה באמת לילה גרוע, לפעמים זה יותר טוב..)
לרוב אני מניקה והיא נרדמת אבל לא תמיד, לפעמים היא כבר לא רוצה לינוק (כמה אפשר? לפעמים לא ברור לי איך היא לא מתפוצצת...) או שמתעוררת לגמרי ואז לינוק לא מעניין אותה (זה הכי סיוט, פתאום באמצע הלילה, תינוקת עירנית, מחייכת, מקשקשת, זוחלת לה במיטה... אני כבר מעדיפה שהיא תתעורר בבכי אבל לפחות אז היא ישנונית וקל יותר להרדים אותה).
בפעמים האלה, המנשא מציל אותנו. זה נכון שמאד קשה להוריד אותה מהמנשא למיטה והרבה פעמים זה מתחיל את הסאגה שוב (משום מה זה קורה רק בלילה! ביום אני מרדימה במנשא ומעבירה אותה למיטה והיא לא מתעוררת!) אבל גם אם הסאגה מתחילה שוב, היא קצרה יותר כי היא כבר ישנונית, ובסוף אחרי פעמיים או שלוש (גג ארבע) כאלה של הרמות הורדות, זה כן מצליח, ועדיין זה יותר קצר מאשר להרדים אותה על הידיים. וגם, וזה עיקר העניין, ההרדמה במנשא הרבה יותר קלה מאשר על הידיים, זה הרבה פחות מאמץ, פיזית.
גיליתי שכשהיא על הידיים אני מאבדת סבלנות הרבה יותר מהר, מתעצבנת, ואז (מן הסתם) לוקח גם יותר זמן לה להירדם. ואני מסיימת סשן כזה מותשת לגמרי, נפשית ופיזית (את נשמעת לי שם לגמרי
) כשהיא במנשא זה לא מתיש אותי כל כך, לא כואב הגב, ואז זו חוויה יותר נעימה או פחות לא נעימה וגם עכשיו כשהיא רגילה למנשא היא נרדמת בו יותר מהר מאשר על הידיים, זה יותר נוח לה, היא יכולה להתרווח, להתחפר בתוכו ואני בינתיים עם ידיים פנויות אז יכולה גם תוך כדי אולי לקפל איזה כביסה או משהו כזה (לא תמיד, לפעמים זה מקפיץ אותה)
עכשיו, זה לוקח זמן להתרגל למנשא, אני בהתחלה הייתי מיואשת כי חשבתי שהיא לעולם לא תתרגל לאף מנשא, ניסינו כמה. והיא תמיד ייללה ובהתחלה ממש לא היתה בכיוון של להירדם בו. וזה היה כמה דקות ואז היינו חייבים להוציא אותה. אבל ממש לא ויתרתי על זה. ניסינו כמה סוגים, ובסוף מצאנו את האחד, שהיה לי ממש נוח ושהיא לא ישר התחילה לבכות בו והתעקשתי והיא התרגלה, התחילה להגדיל פרקי זמן שהיה בו ואז פעם אחת גם נרדמה בו ומאז התרגלה שיכולה להירדםנ גם שם.
לא יודעת אם מנשא מתחבר לתהליך שאתם עושים עם היועצת שינה, אבל לדעתי כדאי להרגיל גם בלי קשר, זה ממש נוח גם בסיטואציות אחרות.
(יכולה להרחיב גם על זה אבל חפרתי כבר ממש..)
קודם כל, התינוקת שלי דומה מאד לגורון שלך בעניני שינה, אז אני מאד מאד מאד מזדהה, אני במצב של עייפות כרונית כבר לא מעט זמן וזה ממש לא כיף ככה
לרוב אני מניקה והיא נרדמת אבל לא תמיד, לפעמים היא כבר לא רוצה לינוק (כמה אפשר? לפעמים לא ברור לי איך היא לא מתפוצצת...) או שמתעוררת לגמרי ואז לינוק לא מעניין אותה (זה הכי סיוט, פתאום באמצע הלילה, תינוקת עירנית, מחייכת, מקשקשת, זוחלת לה במיטה... אני כבר מעדיפה שהיא תתעורר בבכי אבל לפחות אז היא ישנונית וקל יותר להרדים אותה).
בפעמים האלה, המנשא מציל אותנו. זה נכון שמאד קשה להוריד אותה מהמנשא למיטה והרבה פעמים זה מתחיל את הסאגה שוב (משום מה זה קורה רק בלילה! ביום אני מרדימה במנשא ומעבירה אותה למיטה והיא לא מתעוררת!) אבל גם אם הסאגה מתחילה שוב, היא קצרה יותר כי היא כבר ישנונית, ובסוף אחרי פעמיים או שלוש (גג ארבע) כאלה של הרמות הורדות, זה כן מצליח, ועדיין זה יותר קצר מאשר להרדים אותה על הידיים. וגם, וזה עיקר העניין, ההרדמה במנשא הרבה יותר קלה מאשר על הידיים, זה הרבה פחות מאמץ, פיזית.
גיליתי שכשהיא על הידיים אני מאבדת סבלנות הרבה יותר מהר, מתעצבנת, ואז (מן הסתם) לוקח גם יותר זמן לה להירדם. ואני מסיימת סשן כזה מותשת לגמרי, נפשית ופיזית (את נשמעת לי שם לגמרי
עכשיו, זה לוקח זמן להתרגל למנשא, אני בהתחלה הייתי מיואשת כי חשבתי שהיא לעולם לא תתרגל לאף מנשא, ניסינו כמה. והיא תמיד ייללה ובהתחלה ממש לא היתה בכיוון של להירדם בו. וזה היה כמה דקות ואז היינו חייבים להוציא אותה. אבל ממש לא ויתרתי על זה. ניסינו כמה סוגים, ובסוף מצאנו את האחד, שהיה לי ממש נוח ושהיא לא ישר התחילה לבכות בו והתעקשתי והיא התרגלה, התחילה להגדיל פרקי זמן שהיה בו ואז פעם אחת גם נרדמה בו ומאז התרגלה שיכולה להירדםנ גם שם.
לא יודעת אם מנשא מתחבר לתהליך שאתם עושים עם היועצת שינה, אבל לדעתי כדאי להרגיל גם בלי קשר, זה ממש נוח גם בסיטואציות אחרות.
(יכולה להרחיב גם על זה אבל חפרתי כבר ממש..)
ורק כשממש עייף מסכים להשתמש בו כמוצץ..