אפשר לשפוך את הלב?
שלום, לא הייתי כאן מעולם.. ואני חייבת מקום .. שאוכל להתפרק בו ואולי גם לקבל עצה.. אני מקווה שהגעתי למקום הנכון.. בכל מקרה אני בת 21 יש לי חבר כבר שנתיים וחצי.. ואני מאוד אוהבת אותו.. הבעיה שלי היא לא עם החבר.. אלא עם ההורים שלי.. ובעיקר עם אבא שלי.. אני אחרי צבא.. לפני לימודים ולא ממש תכננתי לעזוב את הבית עד אחרי הלימודים... למרות שעכשיו לעזוב את הבית נראית לי האופציה הכי טובה.. היא לא ממש מעשית בשבילי בשלב זה. הבעיה היא כזו.. אבא שלי לא סובל את חבר שלי.. (למה?בגלל המראה, בגלל שטוען שהוא ילדותי, שאני יכולה למצא משהו יותר טוב וכו..) חשוב לי לציין שאני גרה בצפון וחבר שלי גר במרכז (שעתיים וחצי נסיעה) והוא עדיין חייל.. כך שאנחנו נפגשים רק בסופ"שים וגם זה בקושי.. אבא שלי היה בטוח שאני וחבר שלי זה עניין זמני ושלא נישאר יותר מידי זמן ביחד.. כנראה שבזמן האחרון הוא מתחיל להבין שזה כבר די רציני (בכח זאת שנתיים וחצי) וזה מאוד מפריע לו והוא אפילו לא מנסה להסתיר את זה ממני.. הוא לא יכול לסבול את זה שאנחנו ישנים יחד באותה מיטה מאחורי דלת סגורה. בתקופה האחרונה אנחנו לא מפסיקים להתווכח ולריב בנושא, אבא שלי בטוח שאני נמצאת עם חבר שלי רק כדי לעשות לו דווקא... לא משנה כמה אני מדברת איתו ומסבירה לו שאני באמת מאוהבת. כל הזדמנות שאנחנו לבד הוא מפסיק לספר לי על דעתו על חבר שלי ולפרט לי את המגרעות שלו..(בעינייו כמובן..) לפני מס' חודשים הוא החליט שכל פעם לפני שחבר שלי בא אלי אני צריכה לבקש רשות.. לשאול אם זה אפשרי או נוח מבחינתם (של ההורים שלי) טוב וכדי לא ליצור שוב וויכוחים מיותרים, הודעתי וביקשתי כל פעם מחדש לפני שחבר שלי הגיע אלי.. לפני שבועיים שוב היה לי ולאבא שלי ויכוח, בנושא המוכר, ויכוח שהתפתח לריב רציני מאוד.. ובסופו אבא שלי החליט שחבר שלי לעולם לא ישן יותר בבית שלי והוא לא רוצה לשמוע על כך שאני נוסעת לישון אצלו.. מבחינתו שיבוא בערב ויסע עוד באותו הערב. יש לי כמה נקודות חשובות שאני חייבת לציין.. שאני אומרת שאני וחבר שלי נפגשים רק בסופי שבוע.. זה אומר בחמישי בערב(כשהוא חוזר מהצבא) עד שישי בבוקר ובמוצאי שבת עד ראשון בבוקר.. שישי אנחנו עושים יחד לעיתים רחוקות.. ואני גם עובדת בתחנת דלק לפעמים משעות מוקדמות.. ולפעמים עד השעות המאוחרות של הלילה וגם בסופש"ים ככה.. שבכל מקרה קשה שלנו להפגש.. וחבר שלי הוא זה שבא אלי בעיקר.. בגלל שיש לו נסיעות חינם.. ואני מגיעה אליו לעיתים רחוקות יותר.. חשוב לי לציין עוד דבר.. אני לא חייה בבית שמרני שהחוקים בו נוקשים ואבא שלי לא כזה בנוגע להכל.. רק בנושא הספציפי הזה.. אני מאוד אוהבת ומעריכה את אבא שלי עד שזה מגיע לנושא של חבר שלי.. אני פשוט לא יודעת מה לעשות.. לא ראיתי את חבר שלי קצת יותר משבועיים.. הרי אין טעם שיבוא בשעה 8 כשהוא חוזר מהצבא ויחזור הביתה שעתיים אחרי שכבר ספק אם יש אוטובוסים.. ולהפגש זה לא העניין.. אנחנו ניפגש לכמה שעות.. הוא יקח אפטר או משהו.. אבל זה לא פתרון.. ניסיתי לדבר עם אבא שלי וזה לא עוזר הוא בשלו.. החלטתי לתת לעיניינים קצת להתקרר ולנסות שוב לדבר איתו.. או עם אמא שלי שתדבר איתו.. אבל אני פשוט שבורה.. אני כל לילה יושבת ובוכה.. כאילו לאיזה מין מצב הגעתי.. למה אני לא יכולה לחיות רגיל.. למה כל השטויות האלו.. אני בת 21 מה זה כל החוקיים האלה פתאום!!! איפה אני חייה? נמאס לי.. אני מתגעגעת לחבר שלי.. אני צריכה חיבוק ממנו.. אין לי פה כרגע אף אחד.. כל החברות שלי או ירדו למועדפת באילת או בחו"ל או בצבא... אני כבר לא יודעת מה לעשות! אולי זה נשמע קטנוני אני לא יודעת.. אבל אני באמת שבורה!
שלום, לא הייתי כאן מעולם.. ואני חייבת מקום .. שאוכל להתפרק בו ואולי גם לקבל עצה.. אני מקווה שהגעתי למקום הנכון.. בכל מקרה אני בת 21 יש לי חבר כבר שנתיים וחצי.. ואני מאוד אוהבת אותו.. הבעיה שלי היא לא עם החבר.. אלא עם ההורים שלי.. ובעיקר עם אבא שלי.. אני אחרי צבא.. לפני לימודים ולא ממש תכננתי לעזוב את הבית עד אחרי הלימודים... למרות שעכשיו לעזוב את הבית נראית לי האופציה הכי טובה.. היא לא ממש מעשית בשבילי בשלב זה. הבעיה היא כזו.. אבא שלי לא סובל את חבר שלי.. (למה?בגלל המראה, בגלל שטוען שהוא ילדותי, שאני יכולה למצא משהו יותר טוב וכו..) חשוב לי לציין שאני גרה בצפון וחבר שלי גר במרכז (שעתיים וחצי נסיעה) והוא עדיין חייל.. כך שאנחנו נפגשים רק בסופ"שים וגם זה בקושי.. אבא שלי היה בטוח שאני וחבר שלי זה עניין זמני ושלא נישאר יותר מידי זמן ביחד.. כנראה שבזמן האחרון הוא מתחיל להבין שזה כבר די רציני (בכח זאת שנתיים וחצי) וזה מאוד מפריע לו והוא אפילו לא מנסה להסתיר את זה ממני.. הוא לא יכול לסבול את זה שאנחנו ישנים יחד באותה מיטה מאחורי דלת סגורה. בתקופה האחרונה אנחנו לא מפסיקים להתווכח ולריב בנושא, אבא שלי בטוח שאני נמצאת עם חבר שלי רק כדי לעשות לו דווקא... לא משנה כמה אני מדברת איתו ומסבירה לו שאני באמת מאוהבת. כל הזדמנות שאנחנו לבד הוא מפסיק לספר לי על דעתו על חבר שלי ולפרט לי את המגרעות שלו..(בעינייו כמובן..) לפני מס' חודשים הוא החליט שכל פעם לפני שחבר שלי בא אלי אני צריכה לבקש רשות.. לשאול אם זה אפשרי או נוח מבחינתם (של ההורים שלי) טוב וכדי לא ליצור שוב וויכוחים מיותרים, הודעתי וביקשתי כל פעם מחדש לפני שחבר שלי הגיע אלי.. לפני שבועיים שוב היה לי ולאבא שלי ויכוח, בנושא המוכר, ויכוח שהתפתח לריב רציני מאוד.. ובסופו אבא שלי החליט שחבר שלי לעולם לא ישן יותר בבית שלי והוא לא רוצה לשמוע על כך שאני נוסעת לישון אצלו.. מבחינתו שיבוא בערב ויסע עוד באותו הערב. יש לי כמה נקודות חשובות שאני חייבת לציין.. שאני אומרת שאני וחבר שלי נפגשים רק בסופי שבוע.. זה אומר בחמישי בערב(כשהוא חוזר מהצבא) עד שישי בבוקר ובמוצאי שבת עד ראשון בבוקר.. שישי אנחנו עושים יחד לעיתים רחוקות.. ואני גם עובדת בתחנת דלק לפעמים משעות מוקדמות.. ולפעמים עד השעות המאוחרות של הלילה וגם בסופש"ים ככה.. שבכל מקרה קשה שלנו להפגש.. וחבר שלי הוא זה שבא אלי בעיקר.. בגלל שיש לו נסיעות חינם.. ואני מגיעה אליו לעיתים רחוקות יותר.. חשוב לי לציין עוד דבר.. אני לא חייה בבית שמרני שהחוקים בו נוקשים ואבא שלי לא כזה בנוגע להכל.. רק בנושא הספציפי הזה.. אני מאוד אוהבת ומעריכה את אבא שלי עד שזה מגיע לנושא של חבר שלי.. אני פשוט לא יודעת מה לעשות.. לא ראיתי את חבר שלי קצת יותר משבועיים.. הרי אין טעם שיבוא בשעה 8 כשהוא חוזר מהצבא ויחזור הביתה שעתיים אחרי שכבר ספק אם יש אוטובוסים.. ולהפגש זה לא העניין.. אנחנו ניפגש לכמה שעות.. הוא יקח אפטר או משהו.. אבל זה לא פתרון.. ניסיתי לדבר עם אבא שלי וזה לא עוזר הוא בשלו.. החלטתי לתת לעיניינים קצת להתקרר ולנסות שוב לדבר איתו.. או עם אמא שלי שתדבר איתו.. אבל אני פשוט שבורה.. אני כל לילה יושבת ובוכה.. כאילו לאיזה מין מצב הגעתי.. למה אני לא יכולה לחיות רגיל.. למה כל השטויות האלו.. אני בת 21 מה זה כל החוקיים האלה פתאום!!! איפה אני חייה? נמאס לי.. אני מתגעגעת לחבר שלי.. אני צריכה חיבוק ממנו.. אין לי פה כרגע אף אחד.. כל החברות שלי או ירדו למועדפת באילת או בחו"ל או בצבא... אני כבר לא יודעת מה לעשות! אולי זה נשמע קטנוני אני לא יודעת.. אבל אני באמת שבורה!
