אפשר לקטר קצת?
יש לי חברה טובה, בערך מכתה ח. במהלך השנים היינו קרובות, גם אם פיזית התרחקנו כשעזבתי את הצפון.
השתדלתי להגיע לבקר אותה כמה שיותר (היא תמיד מצאה תירוצים לא לצאת מעיר מגוריה) ולהתקשר יחסית הרבה, על אף שבשנים האחרונות היא נתקעה באיזה מצב צבירה שהיתה לי כלפיו הרבה ביקורת (לא הבעתי בפניה, רק שזה גרם לי להרגיש שאנחנו במקומות שונים).
לפני חודש וחצי ילדתי ומהצד שלה שתיקה (היא ידעה שילדתי, דיברנו כמה ימים לפני או יום יומיים אחרי). בשבוע שעבר בערך שלחתי לה סמס קצת פאסיב אגרסיב של ״שלום באמת״ והיא הסבירה בסמס שכמה שניסתה להצתקשר - ככה הגיעה לתא הקולי ושהיא תבוא שבוע אחרי. עכשיו, לו היתה אומרת לי שלא היה לה זמן או שכחה - ניחא, אבל לתרץ בזה שלא השיגה אותי כשיש לי שני טלפונים, סמסים, פייסבוק, וואטסאפ ו..תא קולי, מעליב את האינטילגנציה שלי. כמובן שעבר שבוע ולא באה ולא התקשרה. לבסוף שלחתי לה הודעה שהיא ממש אכזבה אותי ומאז דממה.
מעבר לאכזבה הבאמת קשה ותאכלס די הרבה כעס, כואב לי לאבד חברת ילדות ואני תוהה אם להניח לזה או לנסות להתקשר.
עצות? דעות? מחשבות?
יש לי חברה טובה, בערך מכתה ח. במהלך השנים היינו קרובות, גם אם פיזית התרחקנו כשעזבתי את הצפון.
השתדלתי להגיע לבקר אותה כמה שיותר (היא תמיד מצאה תירוצים לא לצאת מעיר מגוריה) ולהתקשר יחסית הרבה, על אף שבשנים האחרונות היא נתקעה באיזה מצב צבירה שהיתה לי כלפיו הרבה ביקורת (לא הבעתי בפניה, רק שזה גרם לי להרגיש שאנחנו במקומות שונים).
לפני חודש וחצי ילדתי ומהצד שלה שתיקה (היא ידעה שילדתי, דיברנו כמה ימים לפני או יום יומיים אחרי). בשבוע שעבר בערך שלחתי לה סמס קצת פאסיב אגרסיב של ״שלום באמת״ והיא הסבירה בסמס שכמה שניסתה להצתקשר - ככה הגיעה לתא הקולי ושהיא תבוא שבוע אחרי. עכשיו, לו היתה אומרת לי שלא היה לה זמן או שכחה - ניחא, אבל לתרץ בזה שלא השיגה אותי כשיש לי שני טלפונים, סמסים, פייסבוק, וואטסאפ ו..תא קולי, מעליב את האינטילגנציה שלי. כמובן שעבר שבוע ולא באה ולא התקשרה. לבסוף שלחתי לה הודעה שהיא ממש אכזבה אותי ומאז דממה.
מעבר לאכזבה הבאמת קשה ותאכלס די הרבה כעס, כואב לי לאבד חברת ילדות ואני תוהה אם להניח לזה או לנסות להתקשר.
עצות? דעות? מחשבות?
