אפשר לפתח כאן דיון?

[אמא פולניה1]

אפשר לפתח כאן דיון?

הנושא: האם מעורבות של הורים זה חיוב(נ)י או לא? השאלה התעוררה בעקבות דיון סוער שהתנהל בסלון ביתי בעניין, הבעל נגד 3 פולניות. (דמיינו מה הלך כאן. מסכן הבעל. מצא לו עם מי להתעסק. 3 פולניות. חחחח). יש תגובות?

 

[סמדר בנ]

ההה, נושא מורכב

וכבר דובר בו רבות. אני אישית נגד מעורבות הורים - איך כתב קודם מארס - "בזמני" מה ההורים בכלל ידעו? מישהו חושב שהם אהבו אותנו פחות? אני חושבת שיש הורים שאינם יודעים את הגבול, מתערבים בענינים צבאיים לחלוטין, ולא נותנים לילדם להיות עצמאי (רע מאוד להסתובב בתחושה שמה שלא יהיה אבא (או אמא) כבר יסדר הכל). מצד שני, בהחלט אני מאמינה שיש להיות עם יד על הדופק ולהתערב ברגע שיש חשש מפגיעה, או התעללות, או טיפול רפואי כושל שמסכן את הילד. בקיצור, צריך להתהלך בזהירות וברגישות ולהשאיר את הענינים המקצועיים לצבא.

 

[paulika]

מסכימה לכל מילה שלך../images/Emo45.gif

בראש. ברגש יש לי נטיה כמובן להגן ולפתור בעיות ובכלל, וכמו שכבר כתבתי כאן פעם, להיות יו"ר ועד הורים צבאי מרכזי.

מזל שהוא לא רוצה אותי שם, כי הפולניה שבי היתה כבר מתערבת... ואני יודעת שזה אסור!!!!!

 

[אמשל מילואימניק טחון]

כמו בכל דבר - זה עניין של מידה

ככלל, מעורבות הורים מסויימים בימינו היא ממש מוגזמת. אין צורך להתקשר למפקדים על כל פיפס ועל כל קיטור של הילד. הצבא הוא דרך מפלאה להכין את הילדים לחיים "בחוץ". יוצא מן הכלל הוא מצב בריאותי שלא מטופל, או אם את מרגישה שהבן ממש מדוכא, ושזו לא רק שביזות של התחלה. במקרים האלה - חובה, לדעתי להתערב. הצרה היא, שכמו בטיפול רפואי, יש חיילים המנצלים את המערכת כדי להשתמט ממטלות ומתחלים, ולכן כל האחרים, שממש זקוקים לעזרה סובלים, משום שהרופאים וגם המפקדים התחילו לראות בכל חייל חולה ארטיסט. כך גם בתנאי השירות. אז הילד לא ישן פעם פה פעם שם שש שעות מטכ"ליות ולא איפשרו לו שעת ט"ש. זו עדיין לא סיבה להתקשר ולשבת למפקדים על הוריד. כבר עכשיו, התערבות גם במקרים מוצדקים של התעללות קיצונית או מפקדים זוטרים שמגזימים - נתקלים ביחס צונן מצד המפקדים, בדיוק בגלל הורים מגזימים, שלא יודעים להציב לעצמם גבולות.

 

[אמא פולניה1]

זה ברור שיש מידה...

והרי הילדים בכלל לא רוצים שאנחנו נתערב, הם הרי רוצים להסתדר לבד, חלילה שלא יחשבו עליהם שהם הילדים של אמא וטוב שכך. אמת שזו הדרך להתמודד עם מצבים מסויימים, זה אחד מהמבחנים להתבגרות והכנה טובה לחיים. לדוגמא, בת של חברה טובה הלכה לטירונות של לוחמים בנח"ל. באמצע הטירונות היא נפצעה ברגלה. רופא צבאי בדק ואמר שיש לה נקע ברגל. המסכנה שבועיים סבלה, ורק אחרי התעקשות של ההורים בדקו אותה שוב וגילו שהיא בעצם עם שבר ברגל, ושבעצם אסור לה לדרוך על הרגל, היתה חודשיים עם גבס ובאותו יום שהוריסו לה אותו, אמרו לה שמחר היא חוזרת ליחידה. וכאן שוב באה התערבות ההורים, כי ידוע הוא שאחרי חודשיים עם גבס ברגל, אולי צריך איזה פזיוטרפיה, משהו? ורק אחרי עיקשות של ההורים, עשרות טלפונים פתאום אמרו לה. אה . נכון. היא צריכה לעבור תקופה פזיוטרפיה... נו? מה אתם אומרים?

 

[אימשל2]

את בעצמך הבהרת את הגבול

אין לי מה להוסיף על מה שאמרו לך כבר בהודעות הקודמות. אני כותבת כדי שתמני קול אחד נוסף לטובת הדיעה שהועלת. המקרה שאת מספרת עליו, בהחלט נופל הקטגוריה שכולנו מסכימים, שעל ההורים להתערב כדי למנוע בעיה רפואית חמורה.