אז בקיצור:
אי אפשר עם זה. העלבון, ההשפלה הנוראית...כל כך מהר הוחלפתי במישהי אחרת. כאילו שהייתי בשבילו כלום. ועכשיו אני באמת כלום. זה לא מתעכל אצלי בבטן. לא יכולה לחשוב שהוא איתה. אני לא מאמינהשזה קורה לי. זה ממש חלום רע בהתגשמותו. למה הכל חייב לקרות אצלו כל כך מהר? למה עליהן הוא נלחם ואותי הוא העיף קיבינימט? "את ההחלטה לגבייך אני לא אשנה לעולם" איזה משפט איום. זה כמו שאתה הולך ואז נתקע במחסום. ואחריו יש משהו טוב, אבל המחסום הזה. למה הוא הראה לי שהוא כל כך אוהב אותי? למה הוא אמר לי שרק בשבילי הוא חי? למה הוא אמר לי משפטים שבחיים לא יגידו לי שוב? למה הוא נתן לי תחושה כל כל טובה? ולמה אתמול, המשפטים האיומים האלה? "זה ממש לא עניינך." איזה סיוט. אני בחלום רע, נכון? בבקשה תגידו לי שזה חלום רע. אני קוראת אותה, עד כמה היא מאושרת איתו. ולא מצליחה לעכל. לפני פאקינג שנייה הוא אמר את זה לי. למה הוא זרק אותי ככה? אחרי שהוא אמר שאני הסיכוי שלו להיות מאושר? ולמה עכשיו הוא אומר את זה לה? איך הוא עושה את זה, לעזאזל? ולמה, למה אני לא אהיה עם אף אחד יותר? הזכרונות מציפים אותי. זה כל כך אכזרי. אני רק רואה את הכינוי שלו ובא לי להקיא. ושלה. ושל הקודמת. הוא בכה את כולן, עשה הכל בשבילן, רק איתי לא. וזה אחרי כל הדברים המדהימים שהוא אמר... אלוהים, העלבון הזה, הנטישה, הכעס, הכאב הבלתי נסבל. הריחוק. אתה. והיא אומרת "תודה". אני מתגעגעת. ורוצה רק לדפוק את הראש בקיר ולאבד את הזכרון. לשכוח שהכרתי אותו בכלל. אני שונאת את החיים האלו, כל כך, זה נורא. אלוהים... בבקשה שזה יפסק.