אפשר להתפרק פה?
אהלן חברה, קודם כל אני רוצה לציין שלא הכרתי את הפורום הזה עד לפני חצי שעה.. במקרה הגעתי לפה כי רק פה באמת יצליחו להבין אותי ואת הכאב שלי, מה שאף אחד לא יכול כי אני לבד.
חשוב לציין שאני בארון, אני עדיין מתלבט עם עצמי לאיזה צד אני נוטה אבל עד אז אני עושה מה שעושה לי טוב, לא בדיוק חושב מה יגידו אנשים ועושה הכל בצורה שגורמת לי אושר.
לפני שלושה חודשים הוסיף אותי "מישהו" לפייסבוק. חשבתי שזה עוד אחת שמוסיף כמו תמיד..השיחה התגלגלה ונוצר כימיה מטורפת עוד לפני שדיברנו בטלפון. ההודעות היו כל כך מושלמות. המילים שלו היו כל כך נוגעות ללב. חשוב לציין שאני בן אדם שקשה לו להתאהב, שקשה לו לתת אמון באנשים ומשום מה איתו זה היה אחרת.. פתאום הכל נפתח בי, פתאום הרגשתי יותר משוחרר, הרגשתי שיש מישהו שבאמת מבין אותי. שפגשתי מישהו שאני באמת רוצה להכיר להכיר יותר ויותר..
אחרי שלושה ימים הוא ביקש להיפגש, אני מטבעי בן אדם מאוד ביישן והתעקשתי שלא.. אבל הוא כמובן לא וויתר ובאותו יום הוא בא אליי. ישבנו ביחד בבית, זה היה מוזר.. הסתכלתי עליו הוא הסתכל עליי ובנקודה הזאת הבנתי שזה הגבר הראשון שאני באמת רוצה שיהיה הבן זוג שלי. (כי עד היום נמנעתי מלהכנס לקשרים עם גברים אלא לעשות רק סטוצים מדיי פעם) זה היה אחד הימים הכי מושלמים שהיו לי בחיים, דיברנו, צחקנו, ובסוף גם התנשקנו. הוא נשאר לישון אצלי והחיבוק שלו גרם לי להרגיש כאילו אני מכיר אותו כבר שנים.
עברו הימים.. והאהבה באמת פרחה.. רגשות שלא הרגשתי המון זמן פרחו, וכנל אליו. הוא ידע להגיד את המילים הנכונות וגם אני ידעתי לעשות אותו מאושר כמה שיכלתי. לאחר שלושה שבועות הכל התחיל לקרוס.. פתאום הרגשתי מהצד שלי שהוא לא מספיק נותן אהבה, שהוא אדיש, שהוא קצת קר.. הוא אמר שאני בן אדם שמתעצבן מהר, שלא חושב, שרק צועק, שלא יודע לתת אהבה, שלא יודע להעניק חום, שאני אדיש אליו בקיצור הוא לא חסך מילים.. הפיצוצים לא הפסיקו להגיע וכמעט כל שבוע היה פיצוץ.. פעם אחת הוא החליט שהוא מוותר על הקשר ולא רוצה את זה יותר, ויום אח"כ הוא הצטער וביקש סליחה והיה הכי מושלם שיש וחזרנו.. שבוע אח"כ אני קיבלתי סיבוב וביקשתי פרידה והצטערתי על זה ונלחמתי בכל כוחותיי..
וככה במשך שלושה חודשים הייתה אהבה, כימיה אבל הרבה ריבים.. אי הבנות.. אי התאמות.. לפני שבועיים, אחרי שלא ראיתי אותו שבוע עקב חברה שבאה לבקר מחו"ל והתגוררה אצלי קבענו להיפגש.. עוד לפני שהוא אמר שלום כשראה אותי אחרי שבוע הוא ישר תקף ב"מישהו יודע עלינו"? "מישהו חושד?" אני מקווה שלא סיפרת.. הסתכלתי עליו במבט כועס ואמרתי לו די, די כבר לערער אותי כל פעם מחדש.. אני אומר לך שאף אחד לא יודע, הבאתי לך את המילה שלי, אמרתי לך את זה מלא פעמים, אני בחיים לא אספר, אתה חייב להאמין בי, אתה לא יכול לערער אותי כל פעם מחדש. ואוטומטית כעסתי.. ראבק. שבוע שלם לא ראיתי אותך, התגעגעתי אלייך, ואתה מחפש לריב איתי? מה נסגר איתך?
הוא הרגיש שאני קר אליו והחליט ללכת כי אני לא מתעניין בו.. ופה הכל נהרס.. הוא לקח את זה קשה ואמר שפגעתי בו, אמר שעשיתי ממנו סמרטוט.. שלא קיים בן אדם שככה הכאיב לו יותר מאשר אני.. אמרתי לו שגם אני סבלתי, שגם לי כואב, שגם אני בן אדם בדיוק כמוהו.. והוא עדיין היה בשלו.. לא דיברנו כמה ימים ובימים האלו הייתי חולה עם 40 חום, מאושפז בבית חולים והוא ידע אבל לא התקשר, בא כי הוא הרגיש מושפל ושפגעתי בו.. ואז כמובן אני שלחתי הודעה, ופה הוא השתנה.. הוא החליט שהוא קר אליי, הוא התנהג אליי בצורה מסריחה, האגו שלו היה יותר גבוהה ממנו, הכבוד שלו כלפיי כבר לא היה.. שלא נדבר על האמון שנהרס לחלוטין.
הוא ביקש פרידה ואמר שזה לא מצליח.. הוא אמר שהוא אוהב אותי מאוד אבל אהבה זה לא מספיק ואנחנו לא יכולים לבסס כזה קשר.
אמרתי לו שהוא טועה, אמרתי לו שכל עוד יש אהבה אפשר לתקן הכל, אם באמת נרצה בזה נוכל לעבוד ביחד ולהצליח. לי יש את החסרונות שלי, לך יש את החסרונות שלך.. בוא נעבוד עליהם ביחד ונוכיח לעצמנו שאנחנו יכולים ונתן לאהבה שלנו לפרוח. נתן לאהבה שלנו לעלות למעלה. ישבתי אצלו בבית ובכיתי דמעות, רק בשביל שיסלח, רק בשביל שלא יוציא אותי מהחיים שלו.. רק בשביל שיילחם איתי ביחד באהבה הזאת.. רק בשביל לא לתת לשטות אחת להרוס לנו את כל החלומות שבאמת תכננו ביחד. בסופו של דבר הוא הדבר הכי קרוב לי ללב.
הוא ביקש כמה ימים לחשוב.. וכיבדתי את הרצון שלו. כאב לי כלכך להיות בסימן שאלה.. אבל בלעתי ושתקתי. אחרי כמה ימים הוא שלח לי הודעה.. ואמר שהוא חשב על זה המון, והוא חושב שהדבר הכי נכון זה להפרד ושהוא לא רוצה את הזוגיות הזאת יותר ושכל אחד יהיה בדרך שלו.. שאני לא אבין לא נכון הוא אוהב אותי, אבל זה לא יצליח.. אמרתי לו שאני מקבל את הבחירה שלו ולא דיברנו כמה ימים. אחרי שלושה ימים נשברתי.. משהו בפנים אמר לי שאני לא יכול לוותר.. אני לא מסוגל לוותר על בן אדם שאני אוהב באמת, על בן אדם שנתן לי לזכור הרבה.. עם נשים את הכאב בצד, היה גם הרבה טוב.. ואת זה אי אפשר לשכח. שלחתי לו מכתב בחמש בבוקר שבאמת רשמתי מהלב.. מכתב שנכתב עם המון המון המון דמעות, כאב ובעיקר רצון להיות ליידו רק בשביל לעשות אותו מאושר, לראות אותו פורח ולהרים אותו אם הוא ייפול.
הוא קרא את המכתב ובאותו יום נפגשנו.. ישבתי אצלו בבית וזאת הפעם הראשונה שאני זוכר בשנים האחרונות שבאמת התפרקתי ככה מול בן אדם.. מצאתי את עצמי יושב ובוכה בכי מתוך כאב, הסברתי לו שאני לא רוצה לוותר. שיש אהבה. שאני יודע שטעיתי. שאני יודע שהייתי לא בסדר. שאני יודע שהכאבתי לו. שאני יודע שהיו טעויות אבל אני בן אדם בדיוק כמוהו והגדולה זה להגיד סליחה ולדעת להמשיך כל עוד רוצים בזה.. הייתה שיחה של שעתיים, לא קלה בכלל שבסופה הוא אמר שהוא חושב שאפשר להתחיל הכל מהתחלה ושרק אתן לו את הסופש להיות לבד, (כי הוא נוסע להורים שלו בדרום). קיבלתי את ההחלטה שלו למרות שכאב לי.. הוא אמר שהוא ידבר איתי במוצ"ש וכמובן שהגיע מוצ"ש הוא שלח הודעה שהוא יתקשר עוד מעט.. ולא ממש התקשר.. חיכיתי ליום ראשון (אתמול) ושלחתי לו אני הודעה בבוקר. הוא אמר שהוא מצטער ושהוא יתקשר אליי שהוא יסיים את העבודה. בשעה שמונה בערב הוא התקשר אליי..
הוא אמר שהוא חשב על זה המון בשישי שבת.. והגיע למסקנה ושאכבד אותו. הוא לא רוצה קשר יותר, הוא לא רוצה את הזוגיות הזאת והוא אומר שאין לו כוחות לתת לי עוד אהבה. הוא אמר שהרסתי הכל. שהוא נתן ונתן ונתן ואני זילזלתי.. שהוא אהב ואני הייתי קר, שהוא תמך ואני לא הייתי שם.. שאני לא הייתי בשבילו שהוא היה צריך אותי.. שאלתי אותו אם הוא אוהב אותי.. והוא ענה לי "אני כבר לא אוהב אותך כמו שאהבתי.." ופה נשבר לי הלב. הוא אמר שכל פעם שהוא היה נוסע להורים בדרום הוא היה רק חושב עליי והפעם הזאת שהוא היה בדרום הוא בכלל לא חשב עליי.. שהוא יודע שהדבר הכי נכון שכל אחד יהיה בחיים שלו ונמשיך הלאה.
לא הצלחתי להסתיר את הדמעות והכאב ואמרתי לו שהוא שופט אותי מהר, אמרתי לו שהוא מוותר בקלות. שהוא עושה טעות. אמרתי לו שיבוא יום שהוא יבין מה הייתי בשבילו ושיזכור שהוא זה שוויתר כי אני נלחמתי עד השנייה האחרונה. הוא אמר שאין בעיה הוא מוכן לספוג את זה. הייתה שיחה כ"כ קשה וכ"כ עצובה אבל בסופו של דבר ידעתי לברך אותו בכל ברכה יפה שקיימת ובאמת אמרתי לו שלא משנה מה יקרה אני אהיה הראשון שם בשבילו, בטוב וברע.. שאני תמיד אתמוך ותמיד אזכור לו את הפינה החמה הזאת בלב.
משהו בי בפנים אומר לי שיש עוד גבר בתמונה. משהו בי בפנים אומר שמעורב פה עוד בחור והוא פשוט לא מספר לי. הרי יש לו חבר שהוא "הומו" שגם אני מכיר אותו כבר שנה.. כל פעם שהיינו רבים הוא היה שם בשביל לנחם אותו, בשביל לתמוך בו וכל פעם הבנזוג היה אומר לי שהוא חבר מדהים, שהוא בן אדם עם אופי שכל אחד היה רוצה ושהוא פשוט חבר אמת.
אני יושב עכשיו, מרוסק.. כלכך כואב לי.. כלכך קשה לי.. אני יודע שהחיים ממשיכים ואני יודע שאני יכול לקבל אהבה יותר יפה. ברוך השם לא חסר לי כלום.. מתחילים איתי הרבה גברים והרבה נשים אבל הלב שלי עדיין אצלו.
אני לא מסוגל לתאר את ההרגשה שאני מרגיש. את ההרגשה של האכזבה, של הפגיעה..
איך באמת מתגברים על זה? איך שוכחים בן אדם שתכננת איתו תוכניות? בן אדם שכתבת איתו ביחד חלקים בעתיד שלך.. בן אדם שהיה כל עולמך.. בן אדם שהיית ישן ליידו 5 פעמים בשבוע..
כל כך קשה לי.
מצטער שהתפרקתי ככה, זה המקום היחידי שיכול להבין אותי.
אהלן חברה, קודם כל אני רוצה לציין שלא הכרתי את הפורום הזה עד לפני חצי שעה.. במקרה הגעתי לפה כי רק פה באמת יצליחו להבין אותי ואת הכאב שלי, מה שאף אחד לא יכול כי אני לבד.
חשוב לציין שאני בארון, אני עדיין מתלבט עם עצמי לאיזה צד אני נוטה אבל עד אז אני עושה מה שעושה לי טוב, לא בדיוק חושב מה יגידו אנשים ועושה הכל בצורה שגורמת לי אושר.
לפני שלושה חודשים הוסיף אותי "מישהו" לפייסבוק. חשבתי שזה עוד אחת שמוסיף כמו תמיד..השיחה התגלגלה ונוצר כימיה מטורפת עוד לפני שדיברנו בטלפון. ההודעות היו כל כך מושלמות. המילים שלו היו כל כך נוגעות ללב. חשוב לציין שאני בן אדם שקשה לו להתאהב, שקשה לו לתת אמון באנשים ומשום מה איתו זה היה אחרת.. פתאום הכל נפתח בי, פתאום הרגשתי יותר משוחרר, הרגשתי שיש מישהו שבאמת מבין אותי. שפגשתי מישהו שאני באמת רוצה להכיר להכיר יותר ויותר..
אחרי שלושה ימים הוא ביקש להיפגש, אני מטבעי בן אדם מאוד ביישן והתעקשתי שלא.. אבל הוא כמובן לא וויתר ובאותו יום הוא בא אליי. ישבנו ביחד בבית, זה היה מוזר.. הסתכלתי עליו הוא הסתכל עליי ובנקודה הזאת הבנתי שזה הגבר הראשון שאני באמת רוצה שיהיה הבן זוג שלי. (כי עד היום נמנעתי מלהכנס לקשרים עם גברים אלא לעשות רק סטוצים מדיי פעם) זה היה אחד הימים הכי מושלמים שהיו לי בחיים, דיברנו, צחקנו, ובסוף גם התנשקנו. הוא נשאר לישון אצלי והחיבוק שלו גרם לי להרגיש כאילו אני מכיר אותו כבר שנים.
עברו הימים.. והאהבה באמת פרחה.. רגשות שלא הרגשתי המון זמן פרחו, וכנל אליו. הוא ידע להגיד את המילים הנכונות וגם אני ידעתי לעשות אותו מאושר כמה שיכלתי. לאחר שלושה שבועות הכל התחיל לקרוס.. פתאום הרגשתי מהצד שלי שהוא לא מספיק נותן אהבה, שהוא אדיש, שהוא קצת קר.. הוא אמר שאני בן אדם שמתעצבן מהר, שלא חושב, שרק צועק, שלא יודע לתת אהבה, שלא יודע להעניק חום, שאני אדיש אליו בקיצור הוא לא חסך מילים.. הפיצוצים לא הפסיקו להגיע וכמעט כל שבוע היה פיצוץ.. פעם אחת הוא החליט שהוא מוותר על הקשר ולא רוצה את זה יותר, ויום אח"כ הוא הצטער וביקש סליחה והיה הכי מושלם שיש וחזרנו.. שבוע אח"כ אני קיבלתי סיבוב וביקשתי פרידה והצטערתי על זה ונלחמתי בכל כוחותיי..
וככה במשך שלושה חודשים הייתה אהבה, כימיה אבל הרבה ריבים.. אי הבנות.. אי התאמות.. לפני שבועיים, אחרי שלא ראיתי אותו שבוע עקב חברה שבאה לבקר מחו"ל והתגוררה אצלי קבענו להיפגש.. עוד לפני שהוא אמר שלום כשראה אותי אחרי שבוע הוא ישר תקף ב"מישהו יודע עלינו"? "מישהו חושד?" אני מקווה שלא סיפרת.. הסתכלתי עליו במבט כועס ואמרתי לו די, די כבר לערער אותי כל פעם מחדש.. אני אומר לך שאף אחד לא יודע, הבאתי לך את המילה שלי, אמרתי לך את זה מלא פעמים, אני בחיים לא אספר, אתה חייב להאמין בי, אתה לא יכול לערער אותי כל פעם מחדש. ואוטומטית כעסתי.. ראבק. שבוע שלם לא ראיתי אותך, התגעגעתי אלייך, ואתה מחפש לריב איתי? מה נסגר איתך?
הוא הרגיש שאני קר אליו והחליט ללכת כי אני לא מתעניין בו.. ופה הכל נהרס.. הוא לקח את זה קשה ואמר שפגעתי בו, אמר שעשיתי ממנו סמרטוט.. שלא קיים בן אדם שככה הכאיב לו יותר מאשר אני.. אמרתי לו שגם אני סבלתי, שגם לי כואב, שגם אני בן אדם בדיוק כמוהו.. והוא עדיין היה בשלו.. לא דיברנו כמה ימים ובימים האלו הייתי חולה עם 40 חום, מאושפז בבית חולים והוא ידע אבל לא התקשר, בא כי הוא הרגיש מושפל ושפגעתי בו.. ואז כמובן אני שלחתי הודעה, ופה הוא השתנה.. הוא החליט שהוא קר אליי, הוא התנהג אליי בצורה מסריחה, האגו שלו היה יותר גבוהה ממנו, הכבוד שלו כלפיי כבר לא היה.. שלא נדבר על האמון שנהרס לחלוטין.
הוא ביקש פרידה ואמר שזה לא מצליח.. הוא אמר שהוא אוהב אותי מאוד אבל אהבה זה לא מספיק ואנחנו לא יכולים לבסס כזה קשר.
אמרתי לו שהוא טועה, אמרתי לו שכל עוד יש אהבה אפשר לתקן הכל, אם באמת נרצה בזה נוכל לעבוד ביחד ולהצליח. לי יש את החסרונות שלי, לך יש את החסרונות שלך.. בוא נעבוד עליהם ביחד ונוכיח לעצמנו שאנחנו יכולים ונתן לאהבה שלנו לפרוח. נתן לאהבה שלנו לעלות למעלה. ישבתי אצלו בבית ובכיתי דמעות, רק בשביל שיסלח, רק בשביל שלא יוציא אותי מהחיים שלו.. רק בשביל שיילחם איתי ביחד באהבה הזאת.. רק בשביל לא לתת לשטות אחת להרוס לנו את כל החלומות שבאמת תכננו ביחד. בסופו של דבר הוא הדבר הכי קרוב לי ללב.
הוא ביקש כמה ימים לחשוב.. וכיבדתי את הרצון שלו. כאב לי כלכך להיות בסימן שאלה.. אבל בלעתי ושתקתי. אחרי כמה ימים הוא שלח לי הודעה.. ואמר שהוא חשב על זה המון, והוא חושב שהדבר הכי נכון זה להפרד ושהוא לא רוצה את הזוגיות הזאת יותר ושכל אחד יהיה בדרך שלו.. שאני לא אבין לא נכון הוא אוהב אותי, אבל זה לא יצליח.. אמרתי לו שאני מקבל את הבחירה שלו ולא דיברנו כמה ימים. אחרי שלושה ימים נשברתי.. משהו בפנים אמר לי שאני לא יכול לוותר.. אני לא מסוגל לוותר על בן אדם שאני אוהב באמת, על בן אדם שנתן לי לזכור הרבה.. עם נשים את הכאב בצד, היה גם הרבה טוב.. ואת זה אי אפשר לשכח. שלחתי לו מכתב בחמש בבוקר שבאמת רשמתי מהלב.. מכתב שנכתב עם המון המון המון דמעות, כאב ובעיקר רצון להיות ליידו רק בשביל לעשות אותו מאושר, לראות אותו פורח ולהרים אותו אם הוא ייפול.
הוא קרא את המכתב ובאותו יום נפגשנו.. ישבתי אצלו בבית וזאת הפעם הראשונה שאני זוכר בשנים האחרונות שבאמת התפרקתי ככה מול בן אדם.. מצאתי את עצמי יושב ובוכה בכי מתוך כאב, הסברתי לו שאני לא רוצה לוותר. שיש אהבה. שאני יודע שטעיתי. שאני יודע שהייתי לא בסדר. שאני יודע שהכאבתי לו. שאני יודע שהיו טעויות אבל אני בן אדם בדיוק כמוהו והגדולה זה להגיד סליחה ולדעת להמשיך כל עוד רוצים בזה.. הייתה שיחה של שעתיים, לא קלה בכלל שבסופה הוא אמר שהוא חושב שאפשר להתחיל הכל מהתחלה ושרק אתן לו את הסופש להיות לבד, (כי הוא נוסע להורים שלו בדרום). קיבלתי את ההחלטה שלו למרות שכאב לי.. הוא אמר שהוא ידבר איתי במוצ"ש וכמובן שהגיע מוצ"ש הוא שלח הודעה שהוא יתקשר עוד מעט.. ולא ממש התקשר.. חיכיתי ליום ראשון (אתמול) ושלחתי לו אני הודעה בבוקר. הוא אמר שהוא מצטער ושהוא יתקשר אליי שהוא יסיים את העבודה. בשעה שמונה בערב הוא התקשר אליי..
הוא אמר שהוא חשב על זה המון בשישי שבת.. והגיע למסקנה ושאכבד אותו. הוא לא רוצה קשר יותר, הוא לא רוצה את הזוגיות הזאת והוא אומר שאין לו כוחות לתת לי עוד אהבה. הוא אמר שהרסתי הכל. שהוא נתן ונתן ונתן ואני זילזלתי.. שהוא אהב ואני הייתי קר, שהוא תמך ואני לא הייתי שם.. שאני לא הייתי בשבילו שהוא היה צריך אותי.. שאלתי אותו אם הוא אוהב אותי.. והוא ענה לי "אני כבר לא אוהב אותך כמו שאהבתי.." ופה נשבר לי הלב. הוא אמר שכל פעם שהוא היה נוסע להורים בדרום הוא היה רק חושב עליי והפעם הזאת שהוא היה בדרום הוא בכלל לא חשב עליי.. שהוא יודע שהדבר הכי נכון שכל אחד יהיה בחיים שלו ונמשיך הלאה.
לא הצלחתי להסתיר את הדמעות והכאב ואמרתי לו שהוא שופט אותי מהר, אמרתי לו שהוא מוותר בקלות. שהוא עושה טעות. אמרתי לו שיבוא יום שהוא יבין מה הייתי בשבילו ושיזכור שהוא זה שוויתר כי אני נלחמתי עד השנייה האחרונה. הוא אמר שאין בעיה הוא מוכן לספוג את זה. הייתה שיחה כ"כ קשה וכ"כ עצובה אבל בסופו של דבר ידעתי לברך אותו בכל ברכה יפה שקיימת ובאמת אמרתי לו שלא משנה מה יקרה אני אהיה הראשון שם בשבילו, בטוב וברע.. שאני תמיד אתמוך ותמיד אזכור לו את הפינה החמה הזאת בלב.
משהו בי בפנים אומר לי שיש עוד גבר בתמונה. משהו בי בפנים אומר שמעורב פה עוד בחור והוא פשוט לא מספר לי. הרי יש לו חבר שהוא "הומו" שגם אני מכיר אותו כבר שנה.. כל פעם שהיינו רבים הוא היה שם בשביל לנחם אותו, בשביל לתמוך בו וכל פעם הבנזוג היה אומר לי שהוא חבר מדהים, שהוא בן אדם עם אופי שכל אחד היה רוצה ושהוא פשוט חבר אמת.
אני יושב עכשיו, מרוסק.. כלכך כואב לי.. כלכך קשה לי.. אני יודע שהחיים ממשיכים ואני יודע שאני יכול לקבל אהבה יותר יפה. ברוך השם לא חסר לי כלום.. מתחילים איתי הרבה גברים והרבה נשים אבל הלב שלי עדיין אצלו.
אני לא מסוגל לתאר את ההרגשה שאני מרגיש. את ההרגשה של האכזבה, של הפגיעה..
איך באמת מתגברים על זה? איך שוכחים בן אדם שתכננת איתו תוכניות? בן אדם שכתבת איתו ביחד חלקים בעתיד שלך.. בן אדם שהיה כל עולמך.. בן אדם שהיית ישן ליידו 5 פעמים בשבוע..
כל כך קשה לי.
מצטער שהתפרקתי ככה, זה המקום היחידי שיכול להבין אותי.
