Darkmatter
New member
אפשר להתלונן קצת?
זה עוזר לי לפרוק את הלב איתכן, למרות שאני קצת מתלבטת אם לכתוב את ההודעה. אני מאוד מפחדת שיקטלו אותי וירדו עלי. אני שוב מבקשת מכולכן, בבקשה לא לרדת עלי. ועכשיו לעניין. אממ.. אה, לפני הקיטורים כדאי שאני אגיד שאני עדיין בדרך ההתקדמות שלי. אני מרגישה יותר טוב. עושה הרבה דברים. עובדת ולומדת. כל יום קשה לי מאוד כי אני מרגישה די מדוכאת וגם עדיין יש לי בעיות פיזיות, אבל למרות הכל, אני עדיין מתמודדת עם הכל. הפסיכיאטר שלי טוען שיש לי את כל הבעיות הפיזיות (כאבי ראש, סחרחורות, בחילות, קוצר נשימה, לחץ בחזה, דפיקות לב, רעד, חוסר שקט, שרירים תפוסים, ניתוק וכו'..) בגלל שהגוף שלי התעייף מלחץ ממושך ואינטנסיבי. הוא אומר שהכל מאוד מתאים ומוכר. זהו, אז אני עדיין לוקחת כדורים והוא מאוד מתעקש שאני אלך לפסיכולוגית כי הוא טוען שזה גם יעזור לפרוק לחץ... אוקיי, עכשיו קיטורים. מה שכתבתי מקודם נחשב כקיטורים? אז... אני לא מדברת עם אחי. במשך כל השנה האחרונה לא דיברתי איתו כמה חודשים ואז חזרתי לדבר איתו לכמה שבועות ואז שוב לא דיברתי איתו כמה חודשים. עכשיו אני שוב לא מדברת איתו. אני באמת מנסה להיות איתו בקשר אבל הוא כל פעם רק מתעצבן ומקלל אותי. שבוע שעבר באתי לצפון אליו רק לכמה שעות והוא לא הפסיק לשאול אותי "מתי את הולכת?" ושאר הזמן הוא התעצבן עלי על כל דבר קטן וחסר חשיבות. וכשאני אומרת שהוא מתעצבן אז הוא ממש מקלל ובועט בדברים. וכשהלכתי עם מלא תיקים אז הוא כמובן שמח שהלכתי ולא הציע לעזור. בהתחלה עוד יכולתי לסבול את זה כי אני יודעת שהוא די דפוק כמוני, אמא שלי הרסה גם אותו בין היתר. אבל הוא מתנהג ככה בשנה האחרונה כל הזמן. וזה בלתי נסבל. ובמקום לנסות לתמוך בי בשנה הכי קשה בחיים שלי הוא אמר לי שוב ושוב קללות שלא נעים לכתוב כאן ואמר לי שאני חסרת כל חשיבות. גם שאר המשפחה שלי לא כ"כ מדברת איתו כי הוא פשוט באמת בלתי נסבל. הוא מקלל ומתעצבן על כל דבר וכבר באמת מפחיד להגיד לו משהו. כשאני אצלו בבית אני משתדלת להיות לשעות מועטות כי אני יודעת שהוא לא רוצה שאני אהיה שם. ובנוסף, אני משתדלת לא לדבר ולא לגעת בכלום כי כל דבר מפריע לו. אני גם מפחדת איכשהו להרוס משהו כי זה באמת יהיה הסוף שלי... פשוט נורא. אני לא יודעת מה לעשות. כבר כמה חודשים כשאני רואה אותו אני לא מרגישה אליו אהבה אלא שנאה עזה. שונאת לראות אותו ואת המבט הרצחני בעיניים שלו. עצוב שאין לי ממש אח. ו... עוד קיטור. אבא שלי. אני לא ביקשתי ולא מבקשת הרבה מאבא שלי. רק קצת תשומת לב אחרי הכל אין לי יותר מדי משפחה. והוא פשוט מתעלם ממני לחלוטין. הוא אובססיבי לחלוטין בחברה שלו. הוא לא מתקשר אלי כמעט, אלא רק אם זה משהו שקשור לחברה שלו. אם אני רוצה שהוא יבוא איתי למשהו אז אם יש לו הזדמנות לראות את חברה שלו הוא יסרב או יצרף אותה. הוא לא מקשיב לי. אני מדברת אליו והוא לא מקשיב. זה באמת הכי מדהים. יש כמה אופציות האמת. לפעמים אני מדברת איתו ליד חברה שלו ותוך כדי שאני מדברת אליו הוא מדבר אל חברה שלו, ואז חברה שלו מתעצבנת עליו ואומרת לו "אלוהים ישמור! היא מדברת אליך. תקשיב לה". ואז הוא גם מכחיש ואומר שהוא הקשיב לי ואומר משהו אחר לחלוטין ממה שאמרתי. או שאני מדברת איתו והוא עושה מלא דברים בו זמנית ולא מקשיב אז אני פשוט הולכת. או שהוא אומר לי "די, תעזבי אותי". וזה לא שאני פונה אליו הרבה פעמים. אני מוותרת מראש רוב הזמן כי אני יודעת שהוא לא יקשיב לי. פעם אחת באמת השתדלתי לדבר איתו כי רציתי שהוא ידע בערך מה כל הבעיות שלי אז התחלתי לספר לו. והוא אמר לי "מה את מספרת את זה לי? תספרי את זה לפסיכיאטר" ואז הלך והתקשר לחברה שלו. גם התעצבנתי עליו בקשר לדברים מהעבר ועל זה שהוא לא יודע עלי כלום. הוא אומר שהוא לא יודע שאמא שלי קיללה אותי והרביצה לי ושטיפלתי בה הרבה זמן. הוא אמר שאם הוא היה יודע אז הוא היה עוזר לי. וכאילו זה ממש לא הגיוני. הרי הוא בעצמו ראה איך היא קיללה אותי, הוא בעצמו ראה אותה דוחפת אותי. וכששמרתי עליה לבד והיא היתה במצב פרנויה אז התקשרתי אליו שיחזור מהעבודה. איך הוא יכול להגיד שהוא לא ידע?! זה די משגע אותי שאני די אוויר מבחינתו. אני יודעת שאכפת לו ממני בדרכו אבל אין לנו כמעט שום קשר. האמת שעכשיו זה אפילו קשר יותר טוב משהיה פעם. בתור ילדה לא זכור לי בכלל שדיברתי איתו. כל הזמן חברה של אבא שלי וגיסתי מדברות איתו על זה כי גם להם זה די מפריע שהוא מתעלם ממני בצורה כזאת בוטה אבל זה לא כ"כ עוזר. בשבתות שאני עושה עם אבא שלי זה גם די בעיה. יש לי גם בעיה עם אחת מהבנות של חברה של אבא שלי. היא מקללת ומרביצה לכולם כל הזמן. היא יורדת עלי בצורה הכי אכזרית שיש עם מבט כ"כ רע בעיניים. ניסיתי במשך חודשים למרות הקללות וההתאכזרויות שלה להיות נחמדה אבל ויתרתי. אז בשבתות שהיא נמצאת אני לא מוכנה לבוא. בכלל אני לא מוכנה לראות אותה. אין לי חשק לבוא לשבת כשהיא נמצאת כי אני יודעת שיהיו קללות, מכות, דברים שיזרקו. היא תמיד דוחפת את אמא שלה ומכה את אחותה. וממש מכה בצורה נוראית את האח הקטן שלה ואני לא יכולה לראות את זה. הוא תמיד כ"כ בוכה. ואומר שהוא שונא אותה, שהיא צריכה להיות מאושפזת. עכשיו היא שונאת אותי אפילו יותר כי אמא שלה מחבבת אותי וגם יש לי קשר מעולה עם האח הקטן שלה והיא שונאת את זה. היא מנסה להרוס את זה בכל דרך אפשרית. אז זה גם מעצבן שכשאני לא מוכנה לבוא לשבת כי אני יודעת שהיא תהיה שם, אז אבא שלי רוצה כמובן לראות את חברה שלו ומשאיר אותי בשבת לבדי. פשוט מעצבן. אגב, עוד 3 שבועות אבא שלי וחברה שלו מתחתנים. זה נראה כרגע שהבת הזאת תגור אצל סבתא שלה או אצל איזשהי משפחה כי היא פשוט מתנגדת להכל... בקיצור בלאגן שלם. אני מצטערת על האורך. פשוט הייתי חייבת לשתף.
זה עוזר לי לפרוק את הלב איתכן, למרות שאני קצת מתלבטת אם לכתוב את ההודעה. אני מאוד מפחדת שיקטלו אותי וירדו עלי. אני שוב מבקשת מכולכן, בבקשה לא לרדת עלי. ועכשיו לעניין. אממ.. אה, לפני הקיטורים כדאי שאני אגיד שאני עדיין בדרך ההתקדמות שלי. אני מרגישה יותר טוב. עושה הרבה דברים. עובדת ולומדת. כל יום קשה לי מאוד כי אני מרגישה די מדוכאת וגם עדיין יש לי בעיות פיזיות, אבל למרות הכל, אני עדיין מתמודדת עם הכל. הפסיכיאטר שלי טוען שיש לי את כל הבעיות הפיזיות (כאבי ראש, סחרחורות, בחילות, קוצר נשימה, לחץ בחזה, דפיקות לב, רעד, חוסר שקט, שרירים תפוסים, ניתוק וכו'..) בגלל שהגוף שלי התעייף מלחץ ממושך ואינטנסיבי. הוא אומר שהכל מאוד מתאים ומוכר. זהו, אז אני עדיין לוקחת כדורים והוא מאוד מתעקש שאני אלך לפסיכולוגית כי הוא טוען שזה גם יעזור לפרוק לחץ... אוקיי, עכשיו קיטורים. מה שכתבתי מקודם נחשב כקיטורים? אז... אני לא מדברת עם אחי. במשך כל השנה האחרונה לא דיברתי איתו כמה חודשים ואז חזרתי לדבר איתו לכמה שבועות ואז שוב לא דיברתי איתו כמה חודשים. עכשיו אני שוב לא מדברת איתו. אני באמת מנסה להיות איתו בקשר אבל הוא כל פעם רק מתעצבן ומקלל אותי. שבוע שעבר באתי לצפון אליו רק לכמה שעות והוא לא הפסיק לשאול אותי "מתי את הולכת?" ושאר הזמן הוא התעצבן עלי על כל דבר קטן וחסר חשיבות. וכשאני אומרת שהוא מתעצבן אז הוא ממש מקלל ובועט בדברים. וכשהלכתי עם מלא תיקים אז הוא כמובן שמח שהלכתי ולא הציע לעזור. בהתחלה עוד יכולתי לסבול את זה כי אני יודעת שהוא די דפוק כמוני, אמא שלי הרסה גם אותו בין היתר. אבל הוא מתנהג ככה בשנה האחרונה כל הזמן. וזה בלתי נסבל. ובמקום לנסות לתמוך בי בשנה הכי קשה בחיים שלי הוא אמר לי שוב ושוב קללות שלא נעים לכתוב כאן ואמר לי שאני חסרת כל חשיבות. גם שאר המשפחה שלי לא כ"כ מדברת איתו כי הוא פשוט באמת בלתי נסבל. הוא מקלל ומתעצבן על כל דבר וכבר באמת מפחיד להגיד לו משהו. כשאני אצלו בבית אני משתדלת להיות לשעות מועטות כי אני יודעת שהוא לא רוצה שאני אהיה שם. ובנוסף, אני משתדלת לא לדבר ולא לגעת בכלום כי כל דבר מפריע לו. אני גם מפחדת איכשהו להרוס משהו כי זה באמת יהיה הסוף שלי... פשוט נורא. אני לא יודעת מה לעשות. כבר כמה חודשים כשאני רואה אותו אני לא מרגישה אליו אהבה אלא שנאה עזה. שונאת לראות אותו ואת המבט הרצחני בעיניים שלו. עצוב שאין לי ממש אח. ו... עוד קיטור. אבא שלי. אני לא ביקשתי ולא מבקשת הרבה מאבא שלי. רק קצת תשומת לב אחרי הכל אין לי יותר מדי משפחה. והוא פשוט מתעלם ממני לחלוטין. הוא אובססיבי לחלוטין בחברה שלו. הוא לא מתקשר אלי כמעט, אלא רק אם זה משהו שקשור לחברה שלו. אם אני רוצה שהוא יבוא איתי למשהו אז אם יש לו הזדמנות לראות את חברה שלו הוא יסרב או יצרף אותה. הוא לא מקשיב לי. אני מדברת אליו והוא לא מקשיב. זה באמת הכי מדהים. יש כמה אופציות האמת. לפעמים אני מדברת איתו ליד חברה שלו ותוך כדי שאני מדברת אליו הוא מדבר אל חברה שלו, ואז חברה שלו מתעצבנת עליו ואומרת לו "אלוהים ישמור! היא מדברת אליך. תקשיב לה". ואז הוא גם מכחיש ואומר שהוא הקשיב לי ואומר משהו אחר לחלוטין ממה שאמרתי. או שאני מדברת איתו והוא עושה מלא דברים בו זמנית ולא מקשיב אז אני פשוט הולכת. או שהוא אומר לי "די, תעזבי אותי". וזה לא שאני פונה אליו הרבה פעמים. אני מוותרת מראש רוב הזמן כי אני יודעת שהוא לא יקשיב לי. פעם אחת באמת השתדלתי לדבר איתו כי רציתי שהוא ידע בערך מה כל הבעיות שלי אז התחלתי לספר לו. והוא אמר לי "מה את מספרת את זה לי? תספרי את זה לפסיכיאטר" ואז הלך והתקשר לחברה שלו. גם התעצבנתי עליו בקשר לדברים מהעבר ועל זה שהוא לא יודע עלי כלום. הוא אומר שהוא לא יודע שאמא שלי קיללה אותי והרביצה לי ושטיפלתי בה הרבה זמן. הוא אמר שאם הוא היה יודע אז הוא היה עוזר לי. וכאילו זה ממש לא הגיוני. הרי הוא בעצמו ראה איך היא קיללה אותי, הוא בעצמו ראה אותה דוחפת אותי. וכששמרתי עליה לבד והיא היתה במצב פרנויה אז התקשרתי אליו שיחזור מהעבודה. איך הוא יכול להגיד שהוא לא ידע?! זה די משגע אותי שאני די אוויר מבחינתו. אני יודעת שאכפת לו ממני בדרכו אבל אין לנו כמעט שום קשר. האמת שעכשיו זה אפילו קשר יותר טוב משהיה פעם. בתור ילדה לא זכור לי בכלל שדיברתי איתו. כל הזמן חברה של אבא שלי וגיסתי מדברות איתו על זה כי גם להם זה די מפריע שהוא מתעלם ממני בצורה כזאת בוטה אבל זה לא כ"כ עוזר. בשבתות שאני עושה עם אבא שלי זה גם די בעיה. יש לי גם בעיה עם אחת מהבנות של חברה של אבא שלי. היא מקללת ומרביצה לכולם כל הזמן. היא יורדת עלי בצורה הכי אכזרית שיש עם מבט כ"כ רע בעיניים. ניסיתי במשך חודשים למרות הקללות וההתאכזרויות שלה להיות נחמדה אבל ויתרתי. אז בשבתות שהיא נמצאת אני לא מוכנה לבוא. בכלל אני לא מוכנה לראות אותה. אין לי חשק לבוא לשבת כשהיא נמצאת כי אני יודעת שיהיו קללות, מכות, דברים שיזרקו. היא תמיד דוחפת את אמא שלה ומכה את אחותה. וממש מכה בצורה נוראית את האח הקטן שלה ואני לא יכולה לראות את זה. הוא תמיד כ"כ בוכה. ואומר שהוא שונא אותה, שהיא צריכה להיות מאושפזת. עכשיו היא שונאת אותי אפילו יותר כי אמא שלה מחבבת אותי וגם יש לי קשר מעולה עם האח הקטן שלה והיא שונאת את זה. היא מנסה להרוס את זה בכל דרך אפשרית. אז זה גם מעצבן שכשאני לא מוכנה לבוא לשבת כי אני יודעת שהיא תהיה שם, אז אבא שלי רוצה כמובן לראות את חברה שלו ומשאיר אותי בשבת לבדי. פשוט מעצבן. אגב, עוד 3 שבועות אבא שלי וחברה שלו מתחתנים. זה נראה כרגע שהבת הזאת תגור אצל סבתא שלה או אצל איזשהי משפחה כי היא פשוט מתנגדת להכל... בקיצור בלאגן שלם. אני מצטערת על האורך. פשוט הייתי חייבת לשתף.
