אפשר להתלבט אתכן?

[ביצית מקושקשת]

אפשר להתלבט אתכן?

נתחיל בתקציר הפרקים הקודמים, בסבב הראשון של התרומה נכנסתי להריון אך ההריון הסתיים בשבוע 16. נשארו לי 8 בלסטוציסטים מוקפאים אבל אף אחד מהם לא נקלט (האמת היא שאת השניים האחרונים כבר לא טרחנו להחזיר כי הבנו שהריון לא ייצא מזה).
בסבב הנוכחי, עם תורמת חדשה, החזרנו שני בלסטוציסטים והבוקר עשיתי בדיקת הריון והיא שלילית. נשארו לנו שני בלסטוציסטים ואנחנו נחזיר גם אותם, אבל איכשהו ברור לי שגם הפעם זה לא יתפוס...
אני מנסה כבר לחשוב קדימה.
את שני הסבבים האלה עשינו בחו"ל כי היה חשוב לנו לקבל פרטים מלאים על התורמת כולל תמונות. נניח לרגע בצד את סכומי העתק שזה עלה לנו, הבירוקרטיה וההתעסקות והטיסות גבו ממני מחירים נפשיים כבדים ואני מרגישה מרוקנת ופסימית.
בשלב הזה כבר לא אכפת לי לוותר על התורמת הידועה וללכת על "ביצית הפתעה", אני מוכנה לנסות כל דבר. אבל אני מנסה להסתכל מהצד ולשאול את עצמי - אולי אני צריכה להבין שזה פשוט חסר סיכוי? כמה סבבים כאלה זה הגיוני לעשות? אם כל כך הרבה בלסטוציסטים באיכות מצוינת לא נקלטים, אולי אני צריכה להבין את הרמז ולהפסיק לנסות?
או במילים אחרות, איך יודעים מתי הגיע הזמן להרים ידיים... ו"להסתפק" בילד שיש לנו שהוא עולם ומלואו...

 

[פיפי99]

שאלת מיליון הדולר

אני אתחיל בכך שאגיד שאין לי תשובה, לא לגבי עצמי, ובטח לא לגבי אף אחת אחרת.
אבל כן אגיד שזו השאלה שהכי מפחידה אותי. אני כרגע בתחילתו של הריון (וכולנו יודעות שזה לא מבטיח כלום) מהחזרה שניה של תרומה שניה. והדבר שהטריד אותי הכי לפני הבטא החיובית היה איך אדע מתי להפסיק, במקרה שלא יושג הריון. ואין לי תשובה. רישמית הפסקתי אחרי התרומה הראשונה. ושנה מאוחר יותר מצאתי את עצמי בחזרה בפנים.
אני חושבת, נדמה לי, שצריך לרצות להפסיק, ולקחת אחריות על ההחלטה. להבין את המשמעויות שלה, ולהבין שיכול להיות שבהחזרה הבאה זה היה מצליח (או שלא) אבל את החלטת לקחת שליטה על החיים שלך ולהפסיק. אני לא חושבת שאי פעם תהיה ידיעה רפואית מוחלטת אם יש לזה סיכוי או אין לזה סיכוי, ולכן ההחלטה היא לא מבוססת מידע, או סטטיסטיקה, וזו אינה החלטה רפואית. זו פשוט החלטה. מסוג ההחלטות בחיים שעושים גם בלי לדעת אם הן נכונות או לא מבחינה אובייקטיבית. הן נהייות נכונות כי אנחנו החלטנו אותן.

 

[ביצית מקושקשת]

תודה פיפי

קשה לי מאוד לחשוב בהיגיון בתוך התהליך הזה. עזרת.
מאחלת לך סוף טוב (והתחלה חדשה).

 

[בייבי4יו]

דעתי

א. את לא יודעת מה יקרה בהחזרה הבאה, וחבל על הגישה הפסימית. יש בנות שנקלטו בעובר האחרון שהיה להם(איילת המקסימה למשל).תנסי לגשת לעניין טיפה יותר אופטימית.
ב.רוב הבנות פה בפורום שיש להן ילדים מתרומת ביצית הלכו על "ביצית הפתעה " כביכול, ואני לא חושבת שיש פה מישהי עם "תוצר" בידיים שהוא אהוב פחות בגלל עניין זה, או שניתן להגיד עליו שהוא מושלם פחות. כל ילד הוא יצירת מופת אהובה בפני עצמה.
ג.אם החלטת שאת רוצה ילד נוסף אני לא חושבת שאת צריכה להרים ידיים, בסוף זה יגיע.
המון בהצלחה !!!

 

[ביצית מקושקשת]

האופטימיות לא גרה כאן יותר...

אחרי מסכת של טיפולי IVF וטיפולי תרומה, כולל כמה אובדנים ואחד מהם קשה במיוחד, סה"כ שש שנים של נסיונות, אני חושבת שהרווחתי ביושר את זכותי להיות פסימית...
אני אפילו לא יכולה לזייף יותר את האופטימיות.
אני פתוחה כרגע לגמרי לרעיון של ביצית הפתעה, ברור לי שהילדים אהובים באותה מידה, אבל אני לא בטוחה שיש לי את הכוחות להמשיך ואני לא בטוחה שזה הגיוני להמשיך.

 

[פיפי99]

גם הרווחת ביושר את הזכות להגיד מספיק.

 

[קרמבו וניל10]

מחשבות...

קודם כל, ולפני הכל, ליבי איתך! באמת! אני מכירה היטב (מטיפולי הפוריות הרגילים והמפרכים) את התחושה המרוקנת הזו, את הפסימיות והיעדר הכוחות הפנימיים, ואת השאלה מתי לעצור (כי ההצלחה אולי מסתתרת בניסיון הבא) או האם יש בשביל מה להמשיך. יכולה לתאר לעצמי עד כמה זה קשה אחרי שעושים את הויתור על הביצית שלך, מתוך מחשבה שהדברים יסתדרו בקלות רבה יותר...
ולגבי העניין של להסתפק במה שישי – יכולה לומר לך שגם זה נושא שהעסיק אותי הרבה לפני המעבר לתרומה וגם לאחריו, כשחששתי שהדברים לא יסתדרו במהירות - מתי אוכל להחליט שזהו, להסתפק במה שיש, להודות על כך ולהמשיך הלאה? רק את יודעת את התשובה לכך. אצלי, היו זמנים שיכולתי לראות את היתרונות בכך, ליהנות מהם והרגשתי שאוכל לחיות איתם בשלום, היו זמנים שהרצון להביא עוד ילד היה יותר חזק... לא יודעת איך הדברים היו מתפתחים אם הייתי נתקלת בקשיים כמו אלה שאת מתארת. אולי הייתי בוחרת להמשיך ולנסות? אולי לעשות התאמה נוספת לחלום (שלא לומר ויתור נוסף...) בדמות אם פונדקאית? אולי הייתי מחליטה שזהו, שאני מעדיפה לחיות את חיי כמות שהם – על היש ועל האין? קשה לי לחזות... בכל מקרה, הייתי נותנת לדברים זמן לחלחל, מנסה לעבד אותם, לתת להם זמן ולראות איך ואם הם משתנים...

בצד הפרקטי, יכולה לחשוב על כמה דברים – קודם כל, אני לא יודעת מה הייתה הסיבה להפסקת ההיריון בשבוע 16, והאם מאז נעשו בירורים כדי לבדוק איזושהי בעיה במבנה הרחם? בנוסף, מחשבה נוספת שקשורה בכך שבחרתם מסלולים פחות מוכרים מאלה שנדונים פה בד"כ, היא לגבי איכות המעבדות שהם עובדים איתם והסיכויים שהם מדברים עליהם, כמו גם לגבי הנכונות לגלות חשיבה ויצירתיות בכל הקשור להכנה שלך. כך למשל, עניין אותי האם לתורמות השונות הייתה הוכחת פוריות קודמת? האם נבדקו כל מני צורות החזרה אצלך? האם נעשה בירור של איכות הזרע ואפשרות למתן זרע טרי?
יכולה לומר לך שכשאני התחלתי את תהליך התרומה והעליתי את החששות מכישלונות חוזרים בפני הרופאה מהדסה, היא אמרה לי שהסיכוי שלא להרות מתרומה הוא קטן ביותר (במיוחד עבור נשים שכבר הוכיחו יכולת לשאת הריון) אך לפעמים נדרש מספר רב של ניסיונות להגיע לשם, נדרשת יצירתיות ובירור (סיפרה לי על מישהי שהרתה אחרי 8 ניסיונות. ויודעת שגם פה יש כאלה). זו הייתה תשובה אופטימית במידה, וגם שסייעה לי להבין את המציאות מבלי לטעת בי תחושת אופוריה...

שולחת לך חיבוק גדול!

 

[ביצית מקושקשת]

תודה קרמבו וניל,

העלית פה כמה נקודות מעניינות.
בירורים לגבי מבנה הרחם נעשו בשפע... לא נמצאו ממצאים בעייתיים. זו גם הסיבה (אחת הסיבות) שלא שקלתי פונדקאות. וגם, אין לי כוח להתחיל מסלול פונדקאות, הבירוקרטיה מתישה אותי ואני לא אעמוד בזה שוב. אני פשוט נטולת כוחות בשלב הזה.
מה שכתבת לגבי המסלולים הלא מוכרים - זו שאלה שגם אני שאלתי את עצמי (אם כי אני מכירה כאלה שכן הצליחו שם...)
לתורמות שלי יש הוכחות פוריות. איכות הזרע שלנו שהייתה טובה בהתחלה, הולכת ומידרדרת לצערי. אבל זה מה שנשאר לנו... לא נראה לי סביר שניקח גם תרומת זרע. אגב ההפריות נעשו עם זרע טרי.
מה שכתבת על אחוזי ההצלחה רק מעצים את האבסורד: הסיכוי שלא להרות מתרומה הוא קטן ביותר, והנה... דווקא אנחנו מצליחים ליפול שוב ושוב על הצד הזה של הסטטיסטיקה... זה מתסכל!!!

 

[וזה יבוא]

רעיון קצת שונה

אולי כדאי לנסות טיפול של תרומת זרע עם ביציות שלך.
הרי כשהלכתם על הרעיון של תרומת ביצית חשבתם שהביציות הן המעכבות להריון.
אבל אולי הטיפולים הרבים יכולים להצביע שיש משהו בזרע שמעכב?
רק בתור נקודה למחשבה.

 

[ביצית מקושקשת]

זה רעיון מעניין

אבל אני לא בטוחה שרלוונטי לנו. הביציות שלי לא נראו טוב כבר מהטיפול הראשון (IVF). בדיעבד אני חושדת שההורמונים פגמו בהן (לא ניסינו טיפולים ללא הורמונים) אבל היום אני כבר בת 42, ונראה לי לא סביר לבזבז עוד משאבים וכוחות על הביציות שלי...
תודה על הרעיון בכל מקרה...

 

[איילת ר]

ממש מצטערת לשמוע... אין לי משהומחכם להגיד... אסףר לך שאני נקלטתי כשהייתי ביאוש טוטאלי...בר-חוה דרש צילום רחם אחרי השלילי השני וכל כך כעסתי עליו, לראשונה אחרי כשנתיים של טיפולים מצאתי את עצמי בצילום רחם (שכל כך כאב) שואלת את עצמי עד כמה ועד מתי. קיבלתי שלושה עוברים מתורמת שלא רציתי, ידעתי עליה רק בדיעבד...ידעתי שאחרי החזרת השלישי אקבל עובר רביעי מתורמת שתהיה דומה למה שאבקש..... והופ הריתי מהעוברית שהכי פחות האמנתי בה והיא הדבר הכי הכי מהמם בעולם ואושר אחד גדול... רק את יודעת עד כמה.... חיבוק ענקי איילת

 

[ביצית מקושקשת]

תודה איילת

אנחנו כבר הרבה אחרי שלב הייאוש הטוטאלי... והרבה אחרי שלוש החזרות... (אולי שבע, או שמונה, מי סופר...)
אני קוראת פה בפורום ומלווה מהצד נשים שעוברות תהליך של התלבטות, ואבל, וקבלה, ומנסות, ומצליחות, והילדים שלהן גדלים...
ואני נשארת באותה נקודה. קשה לראות את האור בשלב הזה. תודה על החיבוק ועל התמיכה.

 

[איילת ר]

אני יודעת... עוקבת אחרייך עוד מפורום פוריות.... אני מניחה שאין קשר להפלה ולחוסר הקליטה...?

 

[ביצית מקושקשת]

מי יודע... רב הנסתר

על פניו לא אמור להיות קשר. הריון בעייתי, "חוסר מזל". חוסר המזל פוגש אותנו המון פעמים אבל לא הצלחנו למצוא חוט מקשר בין המקרים.

 

[שמולי קיפוד]

לא יודעת מה לייעץ, אבל שולחת חיבוק

 

[אימהלה]

מאוד מצטערת לשמוע

זו שאלה קשה, שרק את תוכלי לענות עליה, אני זוכרת שהייתי מאוד נחושה וחזקה בתקופת IVF - עשיתי 10 טיפולים ופשוט הגעתי מצב שזהו! לא האמתי בגוף שלי, בביציות שלי, שמנתי, כאב לי כל הגוף, הרגשתי שזהו אני לא יכולה יותר.
בעלי בזמנו לא רצה לשמוע על תרומת ביצית ולא על אימוץ - הסכים לוותר .
זו שאלה מאוד אישית, בתרומה הרגשתי שזה סוג של מפעל הפיס .. קצת הגרלה - בהחזרה רביעית הרמתי ידיים ואמרתי זהו משהו דפוק. בי? בתורמות (החלפתי) ברופאים (לא החלפתי) נשארו לי 4 מוקפאים כבר שילמנו סכומים עתק ואמרנו שזהו מחזירים את ה 4 ומסתפקים במה שיש .. לשמחתי לא הגענו לשם ונקלטתי עם תאומים .. לא יודעת מה הייתי עושה אם לא היה נקלט.

 

[חיבוקיתוש]

היי יקירה

מאד מזדהה עם מה שאת מרגישה, עם הכאב והאכזבה.אני הייתי כבר במקום שוויתרתי והחלטתי להסתפק בכל הדברים הטובים שהיו לי בחיים. השלמתי עם הרעיון של חיים ללא ילד, אבל משהו התחיל לנקר אחרי הפסקה ארוכה, והחלטתי לנסות שוב. לא אלאה אותך במסלול המרגיז שעברתי אחרי ההחלטה הזו, אבל בסופו של דבר קיבלתי את המתנה הכי יפה שיש. מבחינתי אין אושר גדול יותר. אם את מסוגלת להמשיך אז תמשיכי. קחי הפסקה, תנוחי, תעכלי ותאזרי כוחות להמשך. היום אני יודעת שזה שווה את הכל. כל האכזבות, כל הכאבים והצער שבדרך. זה שווה הכל. כשאת תחבקי את התינוק שלך, הכל ייעלם.


מה אומרים הרופאים? אולי כדאי להתייעץ עם עוד רופא?

 

[perspona]

להמשיך עוד קצת

היי,

אומנם אנחנו לא מכירות אבל אני מזדהה עם מה שכתבת לחלוטין.
קודם כל העובדה שיש ילד נותנת הרבה כוחות. וגם אחריות להביא לו אח או אחות
בכל אופן את אמא וזה חשוב מאד
כמו אחרות אני מציעה שתנסי. גישות שונות של טיפול.
ביצית בהפתעה זה לא רע! מכירה המון ילדים שלא דומים להורים הטבעיים שלהם אז אוהבים אותם פחות? ממש לא. עצם ההריון, הלידה וההנקה הם היצורות את החיבור!

תנסי לנוח, לעשות דברים שעושים לך טוב, לאגור כוחות ושוב.
זאת רק ידעה מהצד. רק את יודעת מתי להגיד מספיק

לי יש ילדה מקסימה מתרומה שלשמחתי הצליחה מאד מהר
אנחנו עדיין עובדים על. מס. 2 עם שתי הפלות ושש החזרות

שיהיה בהצלחה

 

[עוגי555]

כותבת בלי לקרוא תגובות קודמות

באמת כואבת את כאבך ומצטערת את צערך יקירה.
לא הייתי מפסיקה במקומך. הייתי נותנת עוד צ'אנס באחד המסלולים הגדולים, התכנית הכי בסיסית - בגלל הכסף.
מכירה את האגודה להלוואות ללא ריבית?
בכל מקרה, סליחה על הקצרנות - אבל ... ממי היקום לא אומר לך כלום. לא רומז לך. ככה זה יצא וזה כל כך מצער. אל תוותרי בדרך להיות אמא.
מחזקת אותך
עוגי

 

[ביצית מקושקשת]

תודה לכולכן

אתן עוזרות לי מאוד בעצם קיומכן וגם בתובנות ובעצות.
עוגי, לשמחתי מבחינה כספית אנחנו בסדר גמור, ותאורטית יכולנו לעשות עוד ועוד מסלולים, אבל הנפש היא זו ש"במינוס"...
לפעמים אני מרגישה שיש יותר סיכוי לזכות בלוטו מאשר לעבור את המסלול שאנחנו עברנו. כל הניסים והנפלאות קורים לנו, ואין שום היגיון או חוט מקשר בין האירועים.
כרגע אני לא מקבלת החלטות, יש לנו שני מוקפאים שנחזיר אותם ואחר-כך נראה הלאה. החלטתי לא להחליט. נראה מה יהיה מצב הכוחות שלי אחרי ההחזרה הבאה.
ושוב תודה לכולכן, נתתן לי המון כוח.