אפשר להתייעץ?

[מוּסקט]

יש רק דבר אחד לעשות

להפסיק לרצות שכל העולם יאהב או לפחות יחבב אותך.

 

[אטיוד5]

בענין המועקה - היא תעבור עם הזמן

לא תאמיני איך איזו תקרית נעימה, ולא משנה מה, תשנה פתאום את התמונה. כבר השארת לה הודעות מסבירות ומתנצלות - מה עוד צריך?

 

[האגס 1]

מי אמר שזו רק האשמה שלך?

הבעיה היא לא ההתעניינות שלך בניתוח שהיא עברה. לפי התיאור שלך כל הפיצוץ איתה היה רק שאלה של זמן, ואם זה לא היה סביב הניתוח זה היה סביב כל דבר אחר. עם החברה הזו אי אפשר להתחבר לאורך זמן, אם היא היתה יודעת להיות חברה - היא היתה משתפת גם איתך פעולה, והקשר ביניכם היה נסוב גם סביבך ולא רק סביבה, והיא לא היתה מאותתת לך על חוסר רצון להיות איתה בקשר. את ממש לא היית צריכה להתנצל, אלא להזכיר לה שאת היית בשבילה בכל מצב שבו היא היתה צריכה, ושתמיד נתת לה הכל מהכל, ושאף חבר אמיתי לא מפוצץ קשרים במצב כזה בגלל היסוס אם להתקשר ביום של הניתוח או ביום שאחריו. השאלה - למה הקדשת את עצמך לכבודה גם כשראית שהיא לא נותנת כלום בחזרה? מעתה והלאה, אין שום סיבה שתתני את כל כולך לאף אחד, אפילו אם הוא ידע להיות חבר אמיתי. בחברות אין שום סיבה להתמסר. זה אפילו יוצר חוסר הערכה מהצד השני, כי זה יוצר רושם שכאילו אין לך חיים משלך ושאין לך שום דבר חשוב משל עצמך. החברים שלך יעריכו אותך אם הם יראו שיש גם לך חיים, ושבד בבד את יכולה גם להשקיע בהם. להשקיע - לא להתמסר.

 

[gitta]

תגידי kiwigirl

את לא מרגישה שה"חברה" הזאת מוציאה לך את הנשמה לאט לאט אבל בטוח? הסיפור שלך נשמע בדיוק כמו סיפור של אישה מוכה, שמתגעגעת לסטירה הבאה שתגיע על בטוח. אם תסתכלי על מצבך מבחוץ, כאילו, תביני מה את צריכה לעשות.

 

[גנגי]

את צודקת, אבל

כשנמצאים בסיטואציה מסוימת לפעמים מאוד קשה להסתכל על זה מבחוץ, ואני משערת שזאת הסיבה שהקיווי פנתה לפורום: שיקוף שנעשה ע"י מישהו שאינו מעורב מאפשר לאדם לראות איך מצבו נראה מבחוץ, ולפעמים זה הצעד הראשון בדרך להתעשת ולהחליט על שינוי.

 

[gitta]

אילו המציאו את האינטרנט

רק בשביל זה - דיינו.

 

[גנגי]

../images/Emo13.gif

 

[kiwigirl]

המון תודה על התגובות

ורק רציתי להגיד שאתם צודקים בנוגע לרוב הדברים, אבל בעניין של התמסרות מוחלטת- אז לא, אני לא בעלת אופי של אישה מוכה (דווקא החברה שלי הזאת היא קצת כן) ויש לי את החיים שלי ועוד המון חברים, ואני יודעת לעמוד בפני אנשים ואין לי בעיה עם עימותים (להפך אני אפילו מעדיפה להתעמת מאשר לשמור הכל בפנים). הבעיה העיקרית היא הקשר הספציפי הזה והתכונות והתגובות שהוא מוציא ממני. אני יודעת שזו בעיה, העובדה שחשוב לי שכולם כל הזמן יהיו מאושרים ושאם מישהו לא מאושר אז חס וחלילה שזה יהיה בגללי. אני יודעת שצריך להיות לי פחות אכפת, אבל לפעמים זה קשה לי כי זה... לא יודעת, באופי. אני גם יודעת מאיפה נובעים הדברים האלה (חוויות ילדות שעיצבו אותי להיות מי שאני אך לא אתחיל לפרט). זה מצחיק שאני ידועה בקרב החברים שלי בתור ה"פסיכולוגית", אבל כשיש לי בעיה אין לי מושג למי לפנות. מזל שיש את הפורום הזה. אז באמת המון תודה

 

[gitta]

האם יש מצב

שבו כו-לם יהיו מאושרים? טבע האדם בורר לו את הייעודים שלו בחיים, ואת החלטת שעלייך לעשות את כולם למאושרים, כולל אלה שהחליטו להיות אומללים. כל אחד היה קורס תחת התחייבות כזאת, אפילו רק מלחשוב על זה (-: חוויות ילדות מעצבות ניתנות לעיצוב מחדש, לא ידעת? עם רמת אינטליגנציה, דמיון ותושיה כמו שלך, זה בהחלט אפשרי. אז בהצלחה!

 

[dana2909]

מעניין אותי לדעת

איך תגיב החברה הכל כך רותחת הזו, על זה שלא התקשרת אליה אחרי שכל כך הרבה זמן היא זו שהתרחקה, כשתגידי לה שאת מרגישה נפגעת על ההתנהגות שלה. יש לי הרגשה שהיא תמצא דרך לגרום לך להרגיש שזו אשמתך.. היא בהחלט נשמעת מסוג האנשים שיודעים לקחת ועוד לכעוס כשהם מצפים לקבל וזה לא מגיע. את צריכה לחשוב קצת על עצמך, לא נשמע לי שמביא לך יותר מדי אושר להיות במחיצת כפוית הטובה הזו..