אפשר להתחיל מחדש?
למחוק את כל הכאב? והדמעות? והפחדים וההתקפי אימה שהיו חלק כל כך גדול בחיים שלי,במודע וגם לא.... אפשר להתחיל להרגע? אי פעם אוכל להיפטר מהשינאה שתוקפת אותי כשאני חושבת על המשפחה שלי ובעיקר על אחותי? אפשר לצאת מהפוזה של האומללה שאחותה הרסה לה את החיים? אפשר לזרוק את התרופות לפח ולדעת שההתקפים לא יחזרו,שזאת הייתה אפיזודה חולפת,כמו חלום בלהות שהייה ונגמר אפשר לקום בבוקר בלי שהדופק שלי ינתר למאה שמונים רק משמיעת צילצול השעון,ואפשר לסיים את היום בלי תפילה חרישית שהמחר לא יגיע? אפשר לא להיות קורבן ממורמר של החיים האילו? ולחייך ולקחת דברים בפרופורציות המתאימות? אפשר לא להגיב לחיים בבחילות פחד זעם ודמעות? אולי ממחר בבוקר יהייה אפשר לקום עם קצת יותר חיוך וקצת פחות זעם ופחד אולי ממחר יהייה אפשר להרגיש יותר ולתכנן פחות אולי ממחר יהייה אפשר לדבר יותר ולהביט מעט אולי יהייה אפשר לשקוע יותר ולרוץ קצת אולי ממחר בבוקר יהייה אפשר להתפעל מהפריחה ומהשקיעה ומהליקוק בלחי של הכלבה אולי ממחר בבוקר יהייה אפשר לנשום עמוק יותר אוויר נקי יותר הלוואי
למחוק את כל הכאב? והדמעות? והפחדים וההתקפי אימה שהיו חלק כל כך גדול בחיים שלי,במודע וגם לא.... אפשר להתחיל להרגע? אי פעם אוכל להיפטר מהשינאה שתוקפת אותי כשאני חושבת על המשפחה שלי ובעיקר על אחותי? אפשר לצאת מהפוזה של האומללה שאחותה הרסה לה את החיים? אפשר לזרוק את התרופות לפח ולדעת שההתקפים לא יחזרו,שזאת הייתה אפיזודה חולפת,כמו חלום בלהות שהייה ונגמר אפשר לקום בבוקר בלי שהדופק שלי ינתר למאה שמונים רק משמיעת צילצול השעון,ואפשר לסיים את היום בלי תפילה חרישית שהמחר לא יגיע? אפשר לא להיות קורבן ממורמר של החיים האילו? ולחייך ולקחת דברים בפרופורציות המתאימות? אפשר לא להגיב לחיים בבחילות פחד זעם ודמעות? אולי ממחר בבוקר יהייה אפשר לקום עם קצת יותר חיוך וקצת פחות זעם ופחד אולי ממחר יהייה אפשר להרגיש יותר ולתכנן פחות אולי ממחר יהייה אפשר לדבר יותר ולהביט מעט אולי יהייה אפשר לשקוע יותר ולרוץ קצת אולי ממחר בבוקר יהייה אפשר להתפעל מהפריחה ומהשקיעה ומהליקוק בלחי של הכלבה אולי ממחר בבוקר יהייה אפשר לנשום עמוק יותר אוויר נקי יותר הלוואי
אבל אני פה אם תרצי לדבר או להעסיק את עצמך אם את מרגישה שאת לא יכולה יותר...