אפשר להצטרף??

אני כן מבינה..........

ולא סתם אני אומרת כי רק מי שהיה במצב שלך יודע ומבין, כל הזמן הייתי בורחת מהמציאות הזאת ומשאירה אותו להילחם לבד. אבל מה זה עזר לי? אחריי יומיים הכל חוזר חלילה. אני מנסה לחוש את מה שאת חשה, להיכנס ליבך ומוצאת לכך רק פיטרון אחד. ברחי, ברחי, או שפשוט תתחילי בשינוי. תאמרי לי מה זו מערכת נישואים? אהבה, פירגון, עזרה, הדדיות, חיבוק, אהדה, להיות אחד בשביל השני בבריאות ובחולי, קרבה רגשית, מינית, להביא ילדים ולגדלם באושר. יש לך משהו מתוך כל זה? עכשיו עשי עם עצמך חושבים מה מכל זה קיים בבית. לי נראה ומשתמע שכלום. אז? לשם מה אתם ביחד? נשמה, את לא כלב של אף אחד, שוב ושוב אני אומרת לך תתחילי לחיות. ממה את מפחדת? מה מונע ממך להגיע לשינוי דרסטי בחייך? הילדים? הבעל? החמה? החברים? הבושה? המצפון? הפחד לחיות לבד? כרגע זה את, ורק את, תחשבי מה את רוצה מרגע זה ואם את רואה שבזה לא תהיה הדדיות אז תסיקי מסקנה לבד מה עלייך לעשות. אמנם את גרה במרחק ממני אבל אני תמיד פה בשבילך אהיה ידידה מתיי שרק תרצי.
 

litzuf

New member
מזמן לא קיבלתי חיבוק חם

או פינוק נחמד. אבל אני פשוט לא מסוגלת לקום וללכת. וויתרתי מזמן, אני כנראה נולדתי בשביל לסבול. אני מתביישת מהסביבה וממה יגידו, כי כלפי חוץ הכל בסדר . אני פוחדת מכל השאלות שיבואו אחר כך, אני פוחדת מחמתי שהיא אשה מאוד ביקורתית ושטלתנית. אני פוחדת מעצמי ומה שזה יעשה לי. אני רוצה למות ורק הילדים מחזיקים אותי.
 
מאד מוכר לי../images/Emo201.gif

את מתארת את העבר שלי, וזה מאחוריי כי אני פעלתי לשם השינוי הזה שחל בי, לא ישבתי ובכיתי על מה שאין לי , אלא חיפשתי מה אני יכולה לעשות בשביל לשמור על החבילה שלי בבית. היום זה קשה לך להבין אבל את לא מתארת לעצמך שעם הרבה אמונה ומעשה אפשר להפוך הכל. את לא נולדת כדיי לסבול, האל נותן לנו את זכות הבחירה בחיים אם בחרת לסבול את תסבלי אבל אם תחליטי לקום ולחפש כייצד להיות מאושרת את תמצאי. הסובבים אותי היו מאד קשים, תמיד חשבתי מה אבי יאמר אם אעשה כך או כך, מה יאמרו אחיי, החברים, השכנים, המשפחה שלו אבל קיבינימט של מי החיים האלו? שלך או שלהם? נכון שהילדים זה מרכז העניינים, אבל הם חשובים לך? האושר שלהם חשוב? בטח ובטח לא בצורה שבה את חיה. את לא רוצה להתנתק, אין בעיה אז תבני מחדש עם מה שיש לך בבית. את כבר הסברת שיש לו נכונות לשנות, אז תנסי לחזק אותו, אל תעצרי צעד חיובי שלו. זה בן זוגך, הוא בחר לחיות איתך, אז חייב להיות שיתוף ביניכם. היי חזקה, עשי כמוני שבי עם בן זוגך ודברו, דברו ברגע שאתם שניכם רגועים. גם אני חשבתי שהכל אבוד, רציתי לברוח, למות, אבל רק כשאת קרובה מאד למוות את מבינה עד כמה את רוצה לחיות ולשנות.
 
אז עכשיו תתחילי לחיות....

לא כל אחד מקבל הזדמנות שניה. טפלי קודם בעצמך, תרגישי שלמה, תאהבי את עצמך, תשקיעי ביכולות שלך, ואז תתקדמי הלאה, אם לא טוב לך עם עצמך בטח לא יהיה לך טוב עם הסביבה.
 

litzuf

New member
אני לא מצליחה לאהוב את עצמי

שונאת את העצבים, שונאת את הכדורים, שונאת את הכעס שתמון לי בפנים. אני לא חושבת שמגיע לי לחיות ככה
 
הייאוש והכעס משתלטים עלייך...

וזאת הבעיה, את כבר מיואשת מרגישה שאין לך כוחות וזה הבעיה. שום כדור שבעולם לא יעזור לך כמו שתעזרי לעצמך, הכדור זה רק עזרה נוספת לכוחות העצמאיים שלך. תראי את כבר לא צעירה, ובטח לא רוצה להגיע ליום שבו תאמרי חבל שלא עשיתי את זה וזה קודם ועכשיו מאוחר מידיי. את רואה, אני מגיבה לך, עובדה אני במחשב ולשם מה? אני פה כי כל מה שעובר עליי אני מעבירה בכתיבה, כותבת בבליוגרפיה של החיים, מוציאה בצורה של שירה, מגיבה בפורומים, מן סוג של התפרקות, כי לפעמים עדיף חבר רחוק מאשר אח קרוב. היום אני קוראת דברים שכתבתי לפניי שנים ואומרת לעצמי אוי אלוהים אני לא מאמינה שזו אני, אילו חיים היו לי אז, איך נפלתי כל הזמן ותמיד קמתי בכוחות עצמי. אחרים יכולים לעודד, לעזור, לתת מילה טובה, אבל זה רק לשמוע, את היישום לכל זה אני ורק אני יכולה לעשות, דיי כמה ישבתי בכיתי ילתי רציתי וקינאתי באחרים, ידעתי שגם אני יכולה וגם לי יכול להיות הרבה ממה שאני רוצה אם רק אפעל לשם כך, זה לא בא בבום אחד, זה תהליך איטי, אבל קדימה, לזוז. צאי, צאי החוצה, תבלי, נשמי אויר נקי, השקיעי בעצמך.לא רק למען הילדים, גם למענך.
 
למעלה