אפשר להצטרף
- פותח הנושא yaelli10
- פורסם בתאריך
היי יעלי וברוכה הבאה!
קודם כל מזל טוב! ונקווה שיעבור בקלות. אייך עד עכשיו? (ההריון) האמת היא שגם לי יש תוכניות בכיוון ונקווה שיתממשו בקרוב. אני גרה (בנתיים) בארץ עם בנזוגי הבריטי מזה שלוש שנים, מתכננים מעבר אפשרי לאנגליה לאחר סיום התואר שלי בעוד כשנה (אולי פחות.) בטח שמת לב שיש פה עוד משתתפת עם בן זוג הולנדי. נשמח לשמוע את סיפורך,בהבחלט הגעת למקום הנכון. מיכל
קודם כל מזל טוב! ונקווה שיעבור בקלות. אייך עד עכשיו? (ההריון) האמת היא שגם לי יש תוכניות בכיוון ונקווה שיתממשו בקרוב. אני גרה (בנתיים) בארץ עם בנזוגי הבריטי מזה שלוש שנים, מתכננים מעבר אפשרי לאנגליה לאחר סיום התואר שלי בעוד כשנה (אולי פחות.) בטח שמת לב שיש פה עוד משתתפת עם בן זוג הולנדי. נשמח לשמוע את סיפורך,בהבחלט הגעת למקום הנכון. מיכל
הסיפור שלי - ארוך ארוך
מאחר והיום חלפו עברו להם 5 שנים אני אגולל את סיפור היכרותנו. רקע - יעל בת 28, גרה בדירה במרכז ת"א - חולקת דירה עם עוד 2 שותפות. די אבודה שם בנבכיי החיים. הדבר הקבוע ביותר שהיה לי זו העבודה. שם בילתי את רוב שעותיי - 10-12 שעות ביממה. מע´ יחסים לא היתה. פה ושם, פגישה חצי פגישה. אפשר לאמר שהייתי די נואשת. עם נטיות מוגברות לשתיה מופרזת בחתונות התכופות באותה עת. באחד מהם פגשתי מישהוא שדי נקשרתי. אחרי שבועיים הוא אמר לי בגלוי שהוא כל הזמן רואה לנגד עיניו את חברתו האמריקאית לשעבר מול עיניו, אז התנתקתי. די התאכזבתי. וככה אנשים עוברים וחולפים לי מול העניים. הייתי עצובה ומדוכאת. החלטתי - רוצה חופש. רוצה להתנתק ולהינפש. אבל לא לסיני, כבר ביקרתי שם יותר מ-6 פעמים וכבר נשבר לי מהגועל נפש. מודעה מעיתון הבוקר צדה את עיניי - קלאב-מד בטורכיה. אין לי מושג אני אשאל. מייד טיפסתי לקומה השניה כדי לשאול את אודי, הרווק הנצחי מרובה החופשות, הוא אמר שבמקרה הוא היה שם לפני שלושה שבועות והיה לו כל כך כיף ושאני מוכרחה. לבד? כן לבד! לא שאלתי אף אחד. אני ועצמי בלבד. חברים נסעו לאמסטרדם באותו השבוע והם ייעצו לי לבטל. בשביל מה לך שם לבד? בואי איתנו למחוק את הראש..... סירבתי. אמרתי שאמסטרדם מעניינת אבל אני לא מעוניינת לבזבז את חופשתי לשווא. אני אגיע לשם בגיל מתקדם לבקר המוזיאונים ולשוט בתעלות. כעבור שבועיים, מצאתי את עצמי על המטוס לטורכיה. אוטובוס שלקח אותנו מנמל התעופה באנטליה והיה עמוס בישראלים (לאכזבתי) הפגיש אותי עם נורית, אחות צעירה של חברה מהצבא, היה לנו כיף לפטפט. הגענו בערב. הייתי בחורה די אטרקטיבית, דאגתי לטפח את עצמי במכון כושר, די התמכרתי, התעמלתי 4 פעמים בשבוע וחיטבתי הגוף. שיער ג´ינגי מתולתל וארוך. למחרת בבריכה הצטרפתי לנורית וחברותיה. היו שם שירים וריקודים מצחיקים שכאלו שהכניסו אותי לאווירה של חופשה. החלטתי שאני נהנית מכל רגע מכל דקה. זה החופש שלי ורק שלי. אני בוחרת לעצמי עם מי לדבר ובכלל. וכך ניצבה לנגד עיניי דמות של גבר כהה עור ועיניים כחולות שהתבונן על כל דבר שזז. התעלמתי כמובן. מאוד יותר באותו יום הצטרפתי לפעילות אירובית. התיישבתי לי על עדן החלון וצפיתי להנאתי על החוף המרהיב של טורכיה. ושוב אותם עיניים כחולות הביטו אל-על. הפעם הוא היה מוקף בחבורת בנות. תצטרפי? שאל באנגלית. לא, תודה! הכרתי עוד אנשים, התחברתי עם עוד ישראלים. היה שמח, במיוחד חגיגי לכבוד חג ראש השנה. היו הרבה פעילויות. וכיף. הייתי הולכת לרקוד בלילות בדיסקוטק המקומי. בלילה השני שוב אותם עיניים כחולות ניסו לדבר איתי. אמרתי לו שאני ממש לא מעוניינת לדבר ושפשוט יעזוב אותי במנוחה. "לא, אני רוצה להכיר לך את החבר שלי" אוקיי הסכמתי. הייתי קצת מסוחררת מכמויות הג´ין והטוניק שהברמן הטורקי השקה אותי. ומצאתי את עצמי מפזזת מול יצור בלונדיני לא מוכר. למחרת מצאתי את עצמי מוטלת עם בגדיי על מיטת חדרי כשבמיטה הסמוכה אליי (היו שם 2 מיטות נפרדות) מישהו שאני לא ממש זוכרת ג´קט מונח על כסא והיד מוטלת על הרצפה לכיווני. הוא נראה כמו מלאך. הודתי לו מקרב לב שהוא שמר עליי ולא ניצל את מצבי לרעה. וככה בילנו לנו עד לעזיבתו את הימים ביחד. אני מאריכה במילים - אבל חשוב לי לציין שניסתי להתנגד אבל האהבה היתה מכוחי והלאה. בערב שלמחרת, לאחר שבילנו את היום ביחד, קבענו להיפגש ולאכול ביחד, גם טוני (הכהה עם העניים הכחולות) היה איתנו. אז קבענו ליד הבאר בשעה 20:00. אני, עם פרפרים בבטן ועם שריקות של וואו כמה שטוב לי, ועוד ועוד. החלטתי ברגע האחרון לעשות תפנית, לפסוח על הבאר ופשוט להמשיך למקום האוכל. במקום היו 1500 אורחים לערך. הוא ראה אותי ואמר - "חיפשתי אותך, חיכתי לך" אני עם דמעות בעניים (סרט טורכי) אמרתי "אני מצטערת - מאוד מפחדת ממה שקורה איתי עכשיו" הוא הניח הצלחות וחיבק אותי ואמר "תלכי אחרי הלב שלך" חחח. כמה שרומנטי שזה נשמע = כך זה קרה. סרט טורכי מוצהר. אני אשתדל לקצר - להלן השתלשלות המקרים: כעבור 10 ימים הוא הגיע לביקור ראשון בארץ ישראל. הכרתי לו את הארץ. כעבור חודש - אני באמסטרדם - תיירת. אח"כ שוב הוא הגיע לביקור של שבועיים בארץ. בפברואר - אני הגעתי כדי לבחון את החורף האירופאי. וככה קו אמסטרדם- ת"א, חשבונות טלפון (אז היה רק בזק) עם סכומי עתק, שבירת תכניות חסכון, געגועים...... בחודש יולי 1998 מצאתי את עצמי בהולנד. ועד היום הזה. בחודש פברואר 2001 - נישאנו בטקס אזרחי באמסטרדם, סמוך לוונדל פארק. בחודש ינואר 2003 תוולד לנו בתנו הראשונה תשאלו אותי - ומה עם האהבה - כן כן - אין מדינה לאהבה.
מאחר והיום חלפו עברו להם 5 שנים אני אגולל את סיפור היכרותנו. רקע - יעל בת 28, גרה בדירה במרכז ת"א - חולקת דירה עם עוד 2 שותפות. די אבודה שם בנבכיי החיים. הדבר הקבוע ביותר שהיה לי זו העבודה. שם בילתי את רוב שעותיי - 10-12 שעות ביממה. מע´ יחסים לא היתה. פה ושם, פגישה חצי פגישה. אפשר לאמר שהייתי די נואשת. עם נטיות מוגברות לשתיה מופרזת בחתונות התכופות באותה עת. באחד מהם פגשתי מישהוא שדי נקשרתי. אחרי שבועיים הוא אמר לי בגלוי שהוא כל הזמן רואה לנגד עיניו את חברתו האמריקאית לשעבר מול עיניו, אז התנתקתי. די התאכזבתי. וככה אנשים עוברים וחולפים לי מול העניים. הייתי עצובה ומדוכאת. החלטתי - רוצה חופש. רוצה להתנתק ולהינפש. אבל לא לסיני, כבר ביקרתי שם יותר מ-6 פעמים וכבר נשבר לי מהגועל נפש. מודעה מעיתון הבוקר צדה את עיניי - קלאב-מד בטורכיה. אין לי מושג אני אשאל. מייד טיפסתי לקומה השניה כדי לשאול את אודי, הרווק הנצחי מרובה החופשות, הוא אמר שבמקרה הוא היה שם לפני שלושה שבועות והיה לו כל כך כיף ושאני מוכרחה. לבד? כן לבד! לא שאלתי אף אחד. אני ועצמי בלבד. חברים נסעו לאמסטרדם באותו השבוע והם ייעצו לי לבטל. בשביל מה לך שם לבד? בואי איתנו למחוק את הראש..... סירבתי. אמרתי שאמסטרדם מעניינת אבל אני לא מעוניינת לבזבז את חופשתי לשווא. אני אגיע לשם בגיל מתקדם לבקר המוזיאונים ולשוט בתעלות. כעבור שבועיים, מצאתי את עצמי על המטוס לטורכיה. אוטובוס שלקח אותנו מנמל התעופה באנטליה והיה עמוס בישראלים (לאכזבתי) הפגיש אותי עם נורית, אחות צעירה של חברה מהצבא, היה לנו כיף לפטפט. הגענו בערב. הייתי בחורה די אטרקטיבית, דאגתי לטפח את עצמי במכון כושר, די התמכרתי, התעמלתי 4 פעמים בשבוע וחיטבתי הגוף. שיער ג´ינגי מתולתל וארוך. למחרת בבריכה הצטרפתי לנורית וחברותיה. היו שם שירים וריקודים מצחיקים שכאלו שהכניסו אותי לאווירה של חופשה. החלטתי שאני נהנית מכל רגע מכל דקה. זה החופש שלי ורק שלי. אני בוחרת לעצמי עם מי לדבר ובכלל. וכך ניצבה לנגד עיניי דמות של גבר כהה עור ועיניים כחולות שהתבונן על כל דבר שזז. התעלמתי כמובן. מאוד יותר באותו יום הצטרפתי לפעילות אירובית. התיישבתי לי על עדן החלון וצפיתי להנאתי על החוף המרהיב של טורכיה. ושוב אותם עיניים כחולות הביטו אל-על. הפעם הוא היה מוקף בחבורת בנות. תצטרפי? שאל באנגלית. לא, תודה! הכרתי עוד אנשים, התחברתי עם עוד ישראלים. היה שמח, במיוחד חגיגי לכבוד חג ראש השנה. היו הרבה פעילויות. וכיף. הייתי הולכת לרקוד בלילות בדיסקוטק המקומי. בלילה השני שוב אותם עיניים כחולות ניסו לדבר איתי. אמרתי לו שאני ממש לא מעוניינת לדבר ושפשוט יעזוב אותי במנוחה. "לא, אני רוצה להכיר לך את החבר שלי" אוקיי הסכמתי. הייתי קצת מסוחררת מכמויות הג´ין והטוניק שהברמן הטורקי השקה אותי. ומצאתי את עצמי מפזזת מול יצור בלונדיני לא מוכר. למחרת מצאתי את עצמי מוטלת עם בגדיי על מיטת חדרי כשבמיטה הסמוכה אליי (היו שם 2 מיטות נפרדות) מישהו שאני לא ממש זוכרת ג´קט מונח על כסא והיד מוטלת על הרצפה לכיווני. הוא נראה כמו מלאך. הודתי לו מקרב לב שהוא שמר עליי ולא ניצל את מצבי לרעה. וככה בילנו לנו עד לעזיבתו את הימים ביחד. אני מאריכה במילים - אבל חשוב לי לציין שניסתי להתנגד אבל האהבה היתה מכוחי והלאה. בערב שלמחרת, לאחר שבילנו את היום ביחד, קבענו להיפגש ולאכול ביחד, גם טוני (הכהה עם העניים הכחולות) היה איתנו. אז קבענו ליד הבאר בשעה 20:00. אני, עם פרפרים בבטן ועם שריקות של וואו כמה שטוב לי, ועוד ועוד. החלטתי ברגע האחרון לעשות תפנית, לפסוח על הבאר ופשוט להמשיך למקום האוכל. במקום היו 1500 אורחים לערך. הוא ראה אותי ואמר - "חיפשתי אותך, חיכתי לך" אני עם דמעות בעניים (סרט טורכי) אמרתי "אני מצטערת - מאוד מפחדת ממה שקורה איתי עכשיו" הוא הניח הצלחות וחיבק אותי ואמר "תלכי אחרי הלב שלך" חחח. כמה שרומנטי שזה נשמע = כך זה קרה. סרט טורכי מוצהר. אני אשתדל לקצר - להלן השתלשלות המקרים: כעבור 10 ימים הוא הגיע לביקור ראשון בארץ ישראל. הכרתי לו את הארץ. כעבור חודש - אני באמסטרדם - תיירת. אח"כ שוב הוא הגיע לביקור של שבועיים בארץ. בפברואר - אני הגעתי כדי לבחון את החורף האירופאי. וככה קו אמסטרדם- ת"א, חשבונות טלפון (אז היה רק בזק) עם סכומי עתק, שבירת תכניות חסכון, געגועים...... בחודש יולי 1998 מצאתי את עצמי בהולנד. ועד היום הזה. בחודש פברואר 2001 - נישאנו בטקס אזרחי באמסטרדם, סמוך לוונדל פארק. בחודש ינואר 2003 תוולד לנו בתנו הראשונה תשאלו אותי - ומה עם האהבה - כן כן - אין מדינה לאהבה.
היי יעלי וברוכה הבאה ../images/Emo24.gif
קראתי עכשיו את הסיפור שלכם - מאד מרגש, ועם הרבה ממה שכתבת אני יכולה להזדהות. אני מבינה שאתם מצפים לילדה בקרוב, אז אני שולחת לך המון בריאות והמשך הריון נעים וקל
. אמנם אלה דברים שלא ממש כיף לדבר עליהם, אבל בכל זאת אני אשאל - האם יוצא לכם לחשוב על הקשיים שילוו אתכם בגידול הילדה, כזוג מעורב? האם אתם מדברים על זה? אגב - המשפט האחרון שכתבת - שלאהבה אין מדינה - הוא משפט מאד נכון, אבל גם מאד כואב אם חושבים על זה... ומי כמונו יודע...
קראתי עכשיו את הסיפור שלכם - מאד מרגש, ועם הרבה ממה שכתבת אני יכולה להזדהות. אני מבינה שאתם מצפים לילדה בקרוב, אז אני שולחת לך המון בריאות והמשך הריון נעים וקל
אכן כך הוא הדבר - זה לא יהיה קל
בוודאי שאני בכל אופן חושבת על זה. הסכמנו ביננו שכל אחד ידבר עם הילד בשפה שהוא שולט. אני אדבר בעברית כמובן. ללא ספק אני אגדל את ילדי בשפה שבה אני שולטת. מאוד חשוב לי גם שאמי ואבי יוכלו לתקשר עם נכדם. אנחנו לא ממש מדברים על זה. ייתכן שזה יעלה על הפרק בשלב מאוחר יותר. כשנגיע לגשר בוודאי שנעבור אותו ביחד. אני יודעת שתקופה לא קלה עוברת על כוחותייך. מקווה שהתקופה הזאת תעבור במהירה.
בוודאי שאני בכל אופן חושבת על זה. הסכמנו ביננו שכל אחד ידבר עם הילד בשפה שהוא שולט. אני אדבר בעברית כמובן. ללא ספק אני אגדל את ילדי בשפה שבה אני שולטת. מאוד חשוב לי גם שאמי ואבי יוכלו לתקשר עם נכדם. אנחנו לא ממש מדברים על זה. ייתכן שזה יעלה על הפרק בשלב מאוחר יותר. כשנגיע לגשר בוודאי שנעבור אותו ביחד. אני יודעת שתקופה לא קלה עוברת על כוחותייך. מקווה שהתקופה הזאת תעבור במהירה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.