אפשר דיון קטן?

[tair40]

אפשר דיון קטן?

אחרי שהועלו כאן כל מיני הצעות - מה לעשות עם הרקמות שלי בשביל שלא ילכו לקופסא.
ואני אמרתי ש יש לי בעיות פרידה מהעבודות האלה.
אני מוכנה לתת אותם בהמון כיף לחברות שלי שאני גם יודעת שהם מעריכות את העבודות האלה.
אבל למכור אותם לאנשים שאני לא מכירה שאחרי שנתיים לא יבוא להם על התמונה וחלילה יזרקו אותה לפח.... בחיים לא!

גם לכן יש בעיה כזאת?

 

[קדרית באה]

אני הפוכה ממך. נורא קשה לי לתת מתנה למישהו

עבודה שעבדתי עליה הרבה. כי אני יודעת מה גורלה, ואם היא מוערכת או לא, ולפעמים קשה לי. קשה לי גם עם ההשקעה הרבה שניתנת במתנה ונוצרת איזושהי ציפייה להדדיות, וזו בדרך כלל לא מגיעה.
לעומת זאת, כשאני מוכרת עבודה, התגמול הוא מיידי, ואני נפרדת ממנה לשלום ולתמיד, יהא גורלה אשר יהא. הרבה יותר מוצלח בשבילי!

 

[ורדה וזהו]

לכל דבר יש מחיר

במחיר מתאים הייתי מוכרת הכל....הכל במובן הכל.
שיזרקו, יזבילו, יניחו במקום הכי מהמם בבית.
לא מעניין.
כשאני נותנת זה בדיוק להפך.
אני "חרדה" מה יעלה בגורל היצירה.
יטפלו בה כיאות וכו'.
במכירה, הקשר הרגשי ניתק והכל נהיה קל יותר.

 

[תמר400]

באמת יש עבודות שקשה לי להפרד מהן

אבל אחרי תקופה כבר לא אכפת לי ודווקא אין לי בעיה למכור כי מי שמוכן לשלם על העבודות סימן שהוא יודע להערך אותן.
וחוץ מזה יש עבודות שאני צוחקת ואומרת לילדים שלי שהם כבר יחליטו מה לעשות איתן בבוא הזמן.

 

[האמא של האושר]

לי זה בכלל לא נראה משנה..

אם מוכרים או נותנים מתנה.

אם אני נותנת משהו מתנה - אני נותנת את זה באהבה. ומאותו הרגע משחררת את זה. זהו, זה לא שלי יותר.
ולא קרה לנו שמשהו נהרס לנו בטעות, הילדים (נכדים?) שפכו על זה משהו בטעות?
ואם אחרי כמה שנים פתאום אנחנו לא אוהבים משהו שאהבנו מאוד בעבר?

לפני איזה שנה זרקתי פסל שהכין לי באהבה רבה בעלי לשעבר. הוא לשעבר כבר כמה שנים טובות. אהבתי את הפסל מאוד, והרגיש לי שלא מתאים יותר שהוא יהיה אצלי. ולא חשבתי שהוא ירצה בו חזרה (מה שפוסל היה בעל משמעות עבורי, ומעבר לכך הוא וודאי לא מישהו שקשור לחפצים, בין אם הוא הכין אותם או מישהו אחר).

נראה לי שכדאי להתבונן בסיבות. מה הפחדים שעומדים מאחרי זה.
צה יקרה אם לא ישמרו על זה, יזרקו, יעבירו הלאה - מה זה אומר עלייך (בתפיסתך).
ואפשר לעשות על זה את 4 השאלות של ביירון קייטי גם.

נשמע לי תרגיל מוצלח לשנה החדשה. להתחיל לתת מתנה דברים. את יכולה להתחיל מפרוייקטים קטנטנים, כדי להקל על עצמך.
דברים שלא דרשו הרבה זמן עבודה. ושאולי מראש בעת התכנון ייעדת אותם כמתנה למישהו. ולתת באהבה, וכמו כל מתנה אחרת שאת נותנת, לשחרר. זהו, של הצד השני.

בהצלחה!

 

[tair40]

מתנות אני נותנת המון!

רוב העבודות שלי הם עבור חברות שיולדות, מתחתנות משפצות בית וכו'.
אני נותנת אותן עם המון אהבה וגם המון עבודה.
אני מכינה תיקים ליולדות, תמונות עם שם התינוק ליולדות ועכשיו התחלתי להכין גם שלטים לבית.
למזלי אני חיה בקיבוץ שמאוד מאוד מעריכים כאן את הריקמות, יש לנו מסורת מאוד יפה של תיקים ליולדות ואני התחלתי גם את המסורת של תמונות רקומות עם שם התינוק מעל המיטה בבית התינוקות, תמונה שתגדל עם הילד ותמשיך איתו בחדרו בבית.

יש לי קושי למכור עבודות לאנשים זרים.

 

[האמא של האושר]

סקרנית באיזה קיבוץ את גרה...

שעוד יש בו מסורת כזו...

כל הקיבוצים שאני מכירה (קיבוצניקית לשעבר) כבר מזמן מזמן בהפרטה. כלכלית וחברתית

ורבים מהתינוקות הם ממילא ילדי תושבים, שוכרי דירות, תושבים בהרחבה... ואז לאו דווקא מכירים מאוד את הוריהם, ומראש נראה לי בסיס לנפילה של כאלו פרוייקטים. מכירה קיבוצים שבהם תושי ההרחבות רוצים הכל פרט לשיתופיות אמיתית.

אז נשמע ממש שונה ומרענן בנוף.


ועדיין אפשר לבצע את כל הנ"ל לגבי מכירת עבודות.
לשאול את עצמך -
למה אני רוצה למכור עבודות?
מה זה אומר אם אני מוכר עבודות?
מה זה אומר אם מישהו בעוד חודש או שנתיים יזרוק עבודה שלי?
מה למדתי על כסף ומה אני מאמינה לגביו?
(שצריך לעבוד קשה בשבילו, ולא להנות תוך כדי? שצריך להסתפק במועט, שלא מגיע לך הרבה כסף? מה הערכים שגדלת עליהם, מה האמונות שאספת לך במהלך ילדותך מהסביבה ומחוויות שחווית..)

 

[tair40]

קיבוץ ממש שיתופי

של פעם בצפון המאוד רחוק וקריר עם שלג בחורף.

 

[קדרית באה]

הערה מעניינת, אך לפי מיטב הבנתי אינה

מתאימה כלל לתאיר.

 

[קדרית באה]

אופס, התכוונתי להערה של אמא של אושר

 

[ורדה וזהו]

לגמרי לא תאיר

בהתחלה הרגשתי שאמא של מדברת אלי.
היו אי אלה התאמות ואז הבנתי שאילו דיבורים ביני לבין עצמי.
תאיר בכלל לא בקטע הזה.

 

[האמא של האושר]

את צודקת

התלבלבתי, וההמלצות שלי מתאימות לדברים שאת כתבת ולא לדברים שתאיר כתבה.

 

[maybesure]

מעדיפה לתת מתנה

מאשר למכור.
תמיד נראה לי שאני לא מספיק "מקצועית" בשביל למכור.
מצד שני כשאני נותנת מתנה אני נותנת רק למי שיעריך, לרוב עפ"י הזמנה או מישהו שמתלהב מעבודות שלי.

 

[האמא של האושר]

לא שאני ממליצה לך להתחיל למכור דווקא, לי זה בטח לא משנה.
אבל אם הסיבה היא שאת חושבת שאת לא מספיק טובה...

אז את מוזמנת להתבונן באמונות שלך על ערך עצמי (כמעט לכל האוכלוסיה יש במידה זו או אחרת הרגשה של חוסר ערך. גם אם קטנה. גם אם בתחומים מסוימים).
ולדעתי כשקונים עבודת יד, חשוב הלב. חשוב הדבר הייחודי שאת הכנסת לשם, ופחות אם התך או התפר יצאו לך מושלמים. מושלם זה עבודת מכונה, וממילא זה לא מה שרצינו לרכוש.

 

[kita1000]

כמוני כמוך

ואני גם מפחדת שמכירה "תקבע" אותי לסוג אחד של יצירה,
ואני בכלל אוהבת להתנסות כל פעם במשהו חדש.

את מרבית היצירות שלי לאחרונה אני נותנת במתנה. אבל מנסה שהמתנות יגיעו לאלו שמעריכים אותן.

זה מאוד מעליב כשמישהו מבקש שתיצרי בשבילו משהו, ולאחר שאת יושבת חושבת ועושה, אחרי לא מעט שעות של מאמץ, הוא מסתכל, אומר שלא מתאים ומשאיר בצד.
בעצם מעטים האנשים שיעשו את זה

ובכל זאת, קרה...

 

[maybesure]

גם זה

התקבעות..
למשל מכירה בדוכנים - להפוך מיצירתית ליצרנית - לא אני בכלל.