אפריל
ראיתי אותו יושב שם על הבר, מגלגל משקה בלשונו ודומה כי רק הוא והכוס שלפניו נמצאים שם… הבדידות בעיניים שלו עשתה לי חשק לחבק אותו כל כך חזק כמו שרק אני יודעת … מסתכלות עליו, הוא מושך מבטים, אבל הוא בשלו, רק חושב .. נדמה לי שהוא חושב יותר על הלמה ולא על האיך.. הוא יודע שצריך לזוז, מאוחר כבר אבל דבוק לכסא הגבוה..כאילו שברגע שיקום ממנו ייפרד באמת לשלום.. בא לי לשאול אותו על החלומות שלו אבל לא מעיזה..יש לי הרגשה שהחלומות שלו יכאבו לי לשמוע ולו להשמיע.. משחק בסלולרי שמונח לפניו ומקליד הודעה.. אני בטוחה שיש בה מילים של אהבה בהודעה הזו.. כנראה שמגיעה תשובה כי לרגע מתמלאות העיניים שלו חיוך ומבט של ציפייה. דומה שקיבל מתנה ממש. הוא משתהה לרגע לפני שמציץ בה להאריך את רגע ההתרגשות. אולי מצפה שבצג הפצפון והירקרק שמולו תופיע נוסחה של קסם שתעזור לו לקום מהכסא… כנראה שלא. אני רואה אותו נעצב כשלא הופיעה תשובת הקסם המיוחלת.. הפעם מקליד הודעה בקצב איטי יותר.. באצבע כבדה..ממולל את המכשיר שמולו מצפה שוב למענה שלפי רעד המכשיר לא מבושש לבוא.. אני תוהה אם האחת שמקבלת ועונה להודעות האלו יושבת במקום אחר בשעת לילה מאוחרת בדיוק כמוהו , ללא יכולת לזוז ומלטפת אף היא את המכשיר במבטה כמוהו. יש לי הרגשה שכן. הריכוז הזה שיש בעיניים שלו ושמבודד אותו מיתר יושבי הבר ומהדינמיקה שבו, עושים לי לחשוב שכנראה שכן.. ההודעה הבאה נדמה שעוד רגע תעשה לו לבכות.. לוגם בחופזה מהכוס כאילו להרגיע צריבה שבלב באמצעות צריבה שבבטן.. יש שם ייאוש במבט שלו ועייפות שלא בטוחה שמקורה בשעת הלילה המאוחרת.. על כתף הסודר השחור שלובש מונחת שערה ארוכה אחת וזהובה.. בא לי להזיז אותה משם אבל היא נראית לי טבעית כזו בדיוק היכן שהיא מונחת.. אולי היה שם חיבוק בדיוק באותו המקום בו נותרה שערה מיותמת.. הוא כבר אפוף לגמרי, הייאוש בעיניים מתחלף למבט קפוא וריק.. אני בטוחה שאם היא היתה רואה את ההבעה הזו לא היתה שולחת את מה ששלחה.. או שאולי בצידו השני של העיר יושבת אשה עם שערה זהובה אחת פחות ועל פניה אותה ההבעה בדיוק.. מקליד הודעה נוספת, הפעם במעין השלמה וגולש מכסא הבר.. אני מקווה שהאוויר הצונן והמבושם שבחוץ יפזר לו את הערפילים.. אני מקווה שהוא הולך אליה, או לפחות לחלום עליה.. אני מקווה שהוא יזכור את הלילה ההוא ולא ידחיק אותו בעוד ישיבה מיוסרת כזו שעושה לצופה מן הצד הרגשה של לבד שמקפיא את העצמות… אני מקווה…. אני אוהבת אותך. ספטמבר לא מבינה כלום
ראיתי אותו יושב שם על הבר, מגלגל משקה בלשונו ודומה כי רק הוא והכוס שלפניו נמצאים שם… הבדידות בעיניים שלו עשתה לי חשק לחבק אותו כל כך חזק כמו שרק אני יודעת … מסתכלות עליו, הוא מושך מבטים, אבל הוא בשלו, רק חושב .. נדמה לי שהוא חושב יותר על הלמה ולא על האיך.. הוא יודע שצריך לזוז, מאוחר כבר אבל דבוק לכסא הגבוה..כאילו שברגע שיקום ממנו ייפרד באמת לשלום.. בא לי לשאול אותו על החלומות שלו אבל לא מעיזה..יש לי הרגשה שהחלומות שלו יכאבו לי לשמוע ולו להשמיע.. משחק בסלולרי שמונח לפניו ומקליד הודעה.. אני בטוחה שיש בה מילים של אהבה בהודעה הזו.. כנראה שמגיעה תשובה כי לרגע מתמלאות העיניים שלו חיוך ומבט של ציפייה. דומה שקיבל מתנה ממש. הוא משתהה לרגע לפני שמציץ בה להאריך את רגע ההתרגשות. אולי מצפה שבצג הפצפון והירקרק שמולו תופיע נוסחה של קסם שתעזור לו לקום מהכסא… כנראה שלא. אני רואה אותו נעצב כשלא הופיעה תשובת הקסם המיוחלת.. הפעם מקליד הודעה בקצב איטי יותר.. באצבע כבדה..ממולל את המכשיר שמולו מצפה שוב למענה שלפי רעד המכשיר לא מבושש לבוא.. אני תוהה אם האחת שמקבלת ועונה להודעות האלו יושבת במקום אחר בשעת לילה מאוחרת בדיוק כמוהו , ללא יכולת לזוז ומלטפת אף היא את המכשיר במבטה כמוהו. יש לי הרגשה שכן. הריכוז הזה שיש בעיניים שלו ושמבודד אותו מיתר יושבי הבר ומהדינמיקה שבו, עושים לי לחשוב שכנראה שכן.. ההודעה הבאה נדמה שעוד רגע תעשה לו לבכות.. לוגם בחופזה מהכוס כאילו להרגיע צריבה שבלב באמצעות צריבה שבבטן.. יש שם ייאוש במבט שלו ועייפות שלא בטוחה שמקורה בשעת הלילה המאוחרת.. על כתף הסודר השחור שלובש מונחת שערה ארוכה אחת וזהובה.. בא לי להזיז אותה משם אבל היא נראית לי טבעית כזו בדיוק היכן שהיא מונחת.. אולי היה שם חיבוק בדיוק באותו המקום בו נותרה שערה מיותמת.. הוא כבר אפוף לגמרי, הייאוש בעיניים מתחלף למבט קפוא וריק.. אני בטוחה שאם היא היתה רואה את ההבעה הזו לא היתה שולחת את מה ששלחה.. או שאולי בצידו השני של העיר יושבת אשה עם שערה זהובה אחת פחות ועל פניה אותה ההבעה בדיוק.. מקליד הודעה נוספת, הפעם במעין השלמה וגולש מכסא הבר.. אני מקווה שהאוויר הצונן והמבושם שבחוץ יפזר לו את הערפילים.. אני מקווה שהוא הולך אליה, או לפחות לחלום עליה.. אני מקווה שהוא יזכור את הלילה ההוא ולא ידחיק אותו בעוד ישיבה מיוסרת כזו שעושה לצופה מן הצד הרגשה של לבד שמקפיא את העצמות… אני מקווה…. אני אוהבת אותך. ספטמבר לא מבינה כלום
