אפי יקירה

[Dor K]

אפי יקירה../images/Emo10.gif

אני רוצה לשתף אותך בחלום גדול שיש לי... מאז שאני קטן, כל חלומי הוא לכתוב שירים, להלחין, ובעיקר! לעמוד על במה ולשיר לאנשים. כנראה ששלמה ארצי אני כבר לא אהיה, אבל מותר לחלום.. הבעיה שלי היא כזאת. כל מה שאני עושה, אני לא סובל. אני מנסה לכתוב - וזה יוצא דפוק. אני מנסה להלחין - וזה יוצא זייפני ומאולץ. והקטע הוא, שכל מי ששמע אומר שזה דווקא נחמד מאוד, אבל כל מה שיש לי בראש, זה שזה מעפן וששום דבר לא יצא ממני. הדבר מתסכל אותי נורא. אנשים אומרים שאני ביקורתי מדי כלפי עצמי, גם בתחום הזה, וגם בתחומים אחרים בחיי. אומרים שאני לא מאמין בעצמי ולא אוהב את עצמי מספיק. למרות שאני לא יודע אם זה נכון, אני יודע שהרבה אומרים לי את זה. כמעט כל הסובבים אותי. אז אפי, אולי תעזרי לי. איך מתחילים לאהוב את עצמך יותר, מבלי להרגיש אשמים על זה?

 

[שָבַרתָ שילמתָ]

לך על זה !!!

תעשה מה שבראש שלך, אחרת כל החיים תהיה מתוסכל מזה שלא העזת ופחדת !!! אז מה אם זה נראה לך מעפאן? שיקפצו לך כולם, ודווקא הם אומרים שזה יפה... אתה נשמע לי בחור מאוד אטינטליגנטי, רב כשרונות (אתה הרי אמרת שלך נתנו לכתוב שיר פרידה ממישהו במקום העבודה, אז כנראה שהם יודעים על מי לסמוך). אני חושב שאתה צריך להפסיק לפחד ממה שיגידו. יש את השיטה הידועה של לקחת דף ולכתוב עליו את כל התכונות בעצמך שאתה אוהב: מצחיק, שנון, יפה (אה, זה לא הרשימה שלי...). תכתוב משהו כזה, תסתכל עלזה, תתחיל להאמין בזה. כל אמן בתחילת דרכו מפחד, ואפילו שלמה ארצי שלך גנז אלבום כי הוא לא היה מרוצה מהתוצאה. אז גם לך מותר לחשוש. תתחיל בקטן, מול חברים, משפחה, וגם אם לא תפרוץ לתודעה הכללית בישראל, לפחות תהנה ממה שאתה עושה, ובלי לפחד !!! ואני שוב חוזר, אם שיחת מוטיבציה זה מה שאתה צריך: מההודעות שראיתי פה ממך, אתה בחור באמת טוב לב, אכפתניק, שנון ועם ראש על הכתפיים. הנה , התחלתי לך את הרשימה, עכשיו אתה תוסיף!!!

 

[אפי היקרה]

אל תגיד לי שאתה מרגיש אשם כשאתה

אוהב את עצמך? או במילים אחרות don´t give me this bullshit !!! טרם פגשתי אדם שאוהב אדם אחר יותר מאת עצמו, והרי מן הידועות היא שגם מעשים פילנטרופיים, נעשים בראש ובראשונה על מנת לספק צרכים אישיים (אני חוטאת גם בפסיכולוגיה, תפסתם אותי). לענינך, דור´קה האיש החביב באדם: לכל מאיתנו יש תחביב: יש החולם להוציא ספר, ובינתיים חוטא למגירה, יש החולמת על קריירה כשחקנית ובינתיים ממלצרת תו"כ לימודים בסמינר למורות. יש המוכשר בציור, אך בינתיים הוא מיליונר היי-טק משוגע - ורבות הדוגמאות עד אין קץ. my point being - שיש דבר כזה הקרוי תחביב, ומותר, במסגרת הגדרה זו,לעשות כל מה שעולה ברוחך. לשיר בפאב חשוך שירי חיפושיות, להופיע בפני קומץ חברים עם הרפרטואר החדש, או להוציא סינגל ולהפיץ אותו לכל חבריך בפורום (hint hint). מותר לך לזייף ולאלץ, לעשות כל מה שבראשך, בעיקר אם הכוונה להשאיר את זה בתור תחביב. אם לא -זו שאלה אחרת: פה נכנסת לתמונה "ה ה ש כ ל ה": הווה אומר, אם ברצונך להפוך את זה לעיסוק קבוע, עליך להשקיע, ולא רק להתבאס כשמקצה השרוול יוצא לך משהו מעפאן. ולעניין "הלאהוב את עצמך": כבר דיברתי בזמנו על המושג "רחמים עצמיים" ושאיני מקבלת את ההגדרה הזאת, בוודאי כשאינה מוצדקת (כמו גם במקרה שלך !!!). מה אתה לא אוהב? מה לא מוצא חן בעיניך? לכשתמצא תשובות לשאלות אלה - שנה את האלמנטים השנואים (בתקווה שאינם חיצוניים, אזי זה יעלה לך המון כסף ושלל ניתוחים פלסטיים). התירוץ - אני לא אוהב את עצמי, לא מקובל עליי במקרה דנן. משהו לא מסתדר לך - עבוד על זה, התאמץ, ושנה את זה. ונתחיל בזה שלא מרגישים אשמים אם רוצים לאהוב את עצמנו, או להפוך את עצמנו לאנשים יותר טובים (בעינינו בשלב זה). מתנצלת אם הודעתי מצטיירת נזפנית... אני רק רוצה שתביט סביב ותבין, שיש מיליוני אנשים פי חמש מאות יותר דפוקים ממך, ואולי עוד שניים שלושה מוצלחים יותר, וגם זה זמני !!!