אפי היקרה,

[כ א ב]

אפי היקרה,

יש לי חבר מבוגר ממני, הקשר יחסית טרי. אנחנו עובדים באותו מקום עבודה ויוצא לי לראות אותו המון. הבעיה היא שמחוץ לעבודה יוצא לנו להיפגש רק פעם או פעמיים בשבוע כי הוא עובד המון שעות. בשביל הרקע אני אספר שלראשונה כשראיתי אותו נדהמתי. לא היה לי ספק שיבוא יום ונהיה ביחד, ושאני אעשה הכל כדי שזה יקרה. אבל מאותו יום עבר הרבה זמן, ואני כבר לא מרגישה כך. הקשר נראה לי סתמי לגמרי, לא מוביל לשום מקום, ובנוסף- נטול מיניות. אני לא יודעת האם להשקיע בו ובנו.. או לעזוב הכל פשוט.. אני רק יודעת שבמצב העכשווי זה לא יכול להימשך. אני מפחדת שמא זה יהרוס את יחסי העבודה שלנו, עקב זה שהוא לוקח את הקשר שלנו כמשהו רציני, יותר ממני. מה את אומרת שעליי לעשות? בתודה, אני.

 

[אפי היקרה]

מה משך אותך בו לראשונה?

מה מצאת בו שכל כך רצית להיות איתו? (סתם מסקרנות). נשמע שיש הרבה סיבות אוביקטיביות וגם סוביקטיביות לאי-מוצלחות הקשר. גם שעות העבודה, גם חוסר התקדמות נראית לעין, וגם אי נוכחות הסקס, שמבחינתי כמובן רק מפריע, אבל את יודעת שקשר כזה הוא לא בריא. גם לא שמעתי הטיות למיניהן של השורש א.ה.ב, מה שעוד יותר מפריע לי בכל הסיפור. שני כווני פעולה אפשריים במקרה הזה: 1) אם את רוצה שהקשר הזה יתקדם, יתפתח, ישנה כוון ומהות, עלייך לפעול בנושא. גם בשיחה רצינית על יחסינו לאן, גם בהגדלת תדירות מפגשיכם, וגם ביצירת סקס. אם יש פה בעיה פיזיולוגית-סקסואלית, אני כמובן לא המומחית לנושא, אבל אני מקווה שלא פה הבעיה. אם חשוב לך לא להכנע ולהמשיך לנסות, כי נשמע לי שאת מיואשת משהו - עלייך לקום ולעשות, ולא לחכות שמשהו יקרה. 2) תמיד ישנה האפשרות להגיד: אוקי, ניסינו, ראינו, בדקנו, לא מתאים לנו. ייתכן שהוא היה סוג של פנטזיה מבחינתך, ולכשהושגה המטרה, ראית שהמציאה לא משהו, לכן אפשר לומר שזה לא זה. את טוענת שהוא לוקח את היחסים ברצינות. ממה שאת מתארת יש פה זלזול (של שניכם) בקשר ובבנייתו. חוסר סקס, פגישות מועטות ושעמום כללי לא נשמעים לי כמו מרכיבים טובים לקשר רציני. אם הוא אכן רציני, זה הזמן לומר לו שהגיע הזמן להפיח רוח חיים בדבר הזה שאת קוראת לו קשר. אם הוא אכן רציני, כמו שאת טוענת, הגיע הזמן שיקום מרבצו ויבין, שאם גם הוא לא יתרום לפריחת הקשר, אין שום סיבה שגם את תעשי את זה ולא תנוסי על נפשך. לגבי יחסי העבודה - זו תמיד הסתכנות מסוימת כשנכנסים לקשר במקום העבודה. אני מקווה בשבילך שאם הקשר ייפסק, שנותיו הרבות ובגרותו יעמדו לו בכדי להתמודד עם הפרידה. כמובן שאז תצטרכי להפרד בצורה יפה ומכובדת, להשתדל לשמור על יחסים קורקטיים ואדיבים, כי בכל זאת עדיין תראי אותו מדי יום ביומו, ולהשתדל לא להוציא לו את העיניים במשרד תוך פלירטוטים עם שאר גברברי המשרד. אני כמובן ממליצה לנסות להלחם על מה שיש, למרות שאת נשמעת לי, אפעס, לא ממש בעניין של לעבוד קשה על הקשר...

 

[כ א ב]

אפי, ../images/Emo24.gif

קודם כל תודה רבה על תשובתך היפה. שאלת מה משך אותי בו לראשונה, וזה באמת גרם לי לחשוב. אני חושבת שזה היה יותר החיצוניות החזקה שלו מאשר הוא עצמו. כמו כן אני חושבת שיותר נדלקתי על האתגר להשיג אותו מאשר עליו. ואחרי שהשגתי, הוא לא נתן לי שום סיבה להמשיך. הוא אדיש, מאופק, לא ספונטני, ואני מרגישה שאני צריכה לקבוע עם המזכירה שלו פגישה כדי לראות אותו. עד עכשיו חשבתי שעדיף להמשיך ולנסות, אבל כמו שאמרת, אני באמת מיואשת. אני יודעת שהוא ייקח את הפרידה יותר קשה ממני כי הוא עשה תוכניות לטווח ארוך. כנראה שבגלל גילו המבוגר ממני הוא רגיל לסוג קשרים שכזה, יותר שגרתיים ונטולי אקשן, ממני. ואני גם לא רוצה להתרגל לסוג כזה של מערכת יחסים. וצדקת כשאמרת שאין אהבה, כי אם הייתה הייתה לי סיבה להילחם באמת עליו. תודה רבה!

 

[אושר מ]

אני חושבת

שמלבד להפנים את תשובתה של אפי, את צריכה קודם כל לשבת עם עתצמך ולסכם הכל. מה מי איך למה וכמה. חייבת. אחרי שתיהי בטוחה בתשובות לכל השאלות, תוכלי להמשיך הלאה