אפילפסיה וצבא

[aerox]

../images/Emo4.gif

 

[אבא של אפי17]

א68 - דבר יפה.

 

[aerox]

האמת שלא ראיתי קב"ן ,

זה ההבדל בין לצאת לנפשי לבין בריאותי , דבר שני , אני לא חייב לך דין וחשבון , בא לך להאמין תאמין לא מתאים לך אל תאמין זה הכל

 

[א68]

aerox

ראשית כל, את הדין וחשבון תשמור לעצמך ותחסוך אותו ממני,כי הוא לא מדבר אליי. היית חוכמולוג, השתחררת מצה"ל על 45, מה טוב עבורך. אין שום סיבה גם לאפילפטים אחרים לעשות את אותו הדבר כמוך, כשרובם חושקים בפרופיל 45 ע"מ להתגייס ולהוכיח שהם ברי גיוס, יכולים לתפקד כמו כל אחד רגיל ולא לעבוד על רשויות הצבא .

 

[aerox]

תשמע לא בקטע של לעבוד ....

רובינו יודעים שהצבא מלחיץ ומנסה להגיע לאינטרסים שלו ורובינו יודעים שאדם אפילפטי שנלחץ נופל מסכים איתי עד לפה ? דבר שני אני לא התגייסתי כי לא הרגשתי צורך לשבת ולהיות פקיד בזמן שיכולתי ללמוד לצאת להשלים בגרות לעשות תואר ולעבוד אז למה לבזבז זמן ? זה הכל אני לא בא ומשכנע אף אחד לא להתגייס כל אדם יחיה את חייו אני רק בא ואומר שלפי דעתי זה בזבוז זמן מוחלט לשבת להיות פקיד מ 8 בבוקר עד 5 אחה"צ

 

[א68]

צבא

להסכים שהצבא מלחיץ ומנסה להגיע לאינטרסים שלו, על זה אין שום ויכוח, אבל אם אפילפטי שנלחץ נופל, זה לאו דווקא, כי כל אפילפטי שונה אחד מהשני בחוסן המנטלי והכוחות הנפשיים שלו להתמודד. שנית, לא כל אפילפטי אמור לשבת מלכתחילה להיות פקיד מ-8 בבוקר עד 5 אחרה"צ, כי לא כך עשיתי בתחילת השירות ואחרי השירות גם מספר פעמים מילואים. מה שחשוב בסה"כ, שאפשר ויכולים לנצח את הממסד הזה(כמובן מי שברצונו), גם בלי להילחץ וליפול ולהיות חזקים בכל דרך ובכל מקום.

 

[אבא של אפי17]

זה מענין

אני לא בטוח על הקשר בי "בחוסן המנטלי והכוחות הנפשיים שלו להתמודד." להתעוררות התקף. למעשה אני חושב שהכיוון המחשבה הזה הוא טעות. מאחר ולרוב אין שום אפשרות לחזות התקף. לכן זה לא קשור למשהוא מדויק. יש פה שילוב עדין של כל הגורמים, עם "לחיצה" מאוד מדויקת בנקודה המעוררת התקף. כלומר כדי למנוע התקף אנחנו צריכים למנוע גורמים מעוררי התקף לאורך כל הקו. ולמעשה זה מה שמסבירים בכל אתר מוסמך. הצבא לוחץ על כל הגורמים המעוררים התקף לאורך כל הקו, וזו הבעיה. וזה בעיקר בתקופת הימים הראשונים של הטירונות. ומיכאן הכל מזל. לאחר הטירונות אין בעיה. בנוסף אף אחד לא מספק נתונים מה קורה בתקופה זו, ולכן איננו יודעים מה באמת מתרחש, כאן יש היזדמנות לאיזה רופא לעשות מחקר מענין. בי

 

[אבא של אפי17]

מצאתי

הבהובים - יש אפים שבודאות יעורר התקף.

 

[א68]

אבא של ...

בנוגע לאפשרות לחזות התקף, אכן הסיכוי נמוך, אם כי לא אפסי לחלוטין ויש סימנים מבשרים, הנותנים לך באם כן או באם לא את האפשרות בהיכן אתה נמצא לקחת לעצמך מנוחה או לא ע"מ שתוודא באופן מוחלט, שאתה בסדר ואם מכר מסביבך נמצא לידך מה טוב. בנוגע לצבא, האפילפטי המתגייס לצבא וחושק בזה יודע לאן הוא מגיע, ועם איזה לחצים הוא אמור להתמודד, כשהלחץ והמעמסה על הראש שלו לעומת אחרים בריאים, כשהשלב הראשון הוא הטירונות,בו אתה עושה שימוש גם בנשק פעם אחת. לכן הזכרתי את החוסן המנטלי והכוחות הנפשיים שמוטלים על כתפיו של האפילפטי המגויס, אם חפצה נפשו בשירות ואם הוא חושב שהגורם הצבאי גורם להתקף וקיים חשש גדול לפני הגיוס ובמיקום ההצבה, אז כל השירות מיותר. כל זה, שונה מאפילפטי לאפילפטי בלחצים ובגורמים שמעוררי ההתקף שלדעתך.

 

[אבא של אפי17]

זה נכון , אבל

כמה שאדם מדמין לעצמו הוא לא יודע את ההפתעה של הגיוס, ואין לו שום מושג איך מגיבה האפליפסיה לזה. לכן חשוב שימים הראשונים יעודנו. בהתהם להוראות המתאימות שכתובות בכל חומר מיקצועי(על מעוררי התקף), ומהרגע הראשון. כעבור שבוע הדברים מיסתדרים במיקצת, וגם המיון נעשה כך שהוא מתאים לאדם.

 

[aerox]

אתה בהחלט צודק!

יש דברים שאני לא יכול לחלוק איתך ,ונכון כל חייל לא חייב לעבוד מ 8 בבוקר עד 5 אחה"צ אבל במצב שלי זה מה שהייתי יכול לעשות ,לכן ראשית כל העדפתי לא להתגייס ושנית העדפתי לקחת את עצמי אחורה ולא למהר ללמוד מה שפספסתי בתיכון בגלל , המחלה ! ופשוט ללמוד עוד קצת ולהכין את עצמי לקראת תואר וזה מה שעשיתי , כי אחרי הכל הרגשתי שהצבא לא תורם לי כלום מבחינה מקצועית, מבין? אם הייתי מתחמק הייתי יוצא על 21 נפשי בכל מצב , - ואני יכול לחזות התקף לדעת מתי אני עומד לקבל התקף שינוי בריח שאני מריח שינוי בהרגשה הפנימית , וכמובן כאבי ראש שמדומים למיגרנה ,אבל תודה לאל אני 3.5 שנים ללא התקף , אני מקווה שנתתי תשובה מספקת לכולכם

יום נעים AEROX

 

[אבא של אפי17]

שאלה aerox

האם יכלת לחזות מה הולך להביא את הסימנים להתקף?(

 

[aerox]

תראה :

אני לא קבלתי התקף לא פעם ולא פעמיים , כל פעם לפני התקף הרגשתי מן נטייה לריח מוזר ,מן כאבי ראש נוראיים והרגשה של איכסה כזה בגוף , אחד התסמינים העיקריים אצלי בגוף זה שתיית קולה , זה מגרה לי את ההתקפים לכן הפסקתי עם קולה , עכשיו לגבי החיזוי להתקפים כל אדם אם הוא מגלה את עצמו ונכנס לתוך מוחו שלו יודע מתי ההתקף יכול להגיע בגיל מתקדם 18 ויותר יכול להבדיל בין הרגשות של הגוף ולדעת מתי התקף מתקרב.

 

[אבא של אפי17]

מדהים

מיגוון האפילפסיה. טוב אצלנו בגלל הההתקפים הבודדים וסוג האפילפסיה , אין אפשרות לקבל סימנים. אני חיב לצין שקמים מההתקף במצב רוח מעולה, ולאחיו ישנים בכיף כמה שעות . כך שאין פה שום חויה קשה.

 

[אבא של אפי17]

א68

אני שמח שאתה מאוד מהלל את הצבא, רק יש בעיה. בדרך כלל הצבא לא לוקח אחריות למתרחש לחילים בתקופת שרותם, כלומר אם תחול החמרה עקב התעקשות שלהם על תנאים מסוימים , הם יזרקו אותך מהצבא כמה שיותר מהר. ויתעלמו ממך. נו , עכשיו לך תגן על זה. הענין הוא רק איך הבן אדם מרגיש.

 

[אבא של אפי17]

כל הכבוד לך

להיות רופא- צריך דבר ראשון לאהוב לטפל באנשים ולהרגיש סיפוק מזה. כי רק זה יחזיק אותך כל השנים הראשונות, ואולי ביכלל. יש בזה אפילו הקרבה. את אף פעם לא יכולה להפסיק ללמוד, וצריך להתעדכן תמיד. את צריכה לחפש את התחום בצבא שישמור אותך בענינים , ילמד אותך, וקרוב לתחום שתיבחרי לך. או מקום שיש חילים ברמה, ולא ערמות של נודנקים שימאיסו עליך את המקצוע.

 

[tebetha]

נו,זה בדיוק העניין...

אי אפשר את שניהם. או שזה חיילים שמשקרים כדי להוציא גימלים, עם יומיות,ויכולת להקים משפחה(אני אהיה בת 25,וכבר יגיע הזמן לדבר על חתונה וילדים

) או שזה בקיבינמט,אני יוצאת איתם למבצעים,קורעת את התחת,לא רואה בית,לא רואה חבר,אבל זה צבא תאכלס,ופחות ניירת. *וכן. אני מהסוג שאוהב אנשים.פשוטו כמשמעו. פשוט מת עליהם,ובגלל זה (=בזכות זה) החלטתי שאין לי מנוס אלא גם לטפל בהם... אני כל כך נהנית ממה שאני עושה עכשיו,וכל כך לא רוצה באמת לסיים בתור רופאה,שחוקה,מתוסכלת ובעיקר מרירה ולא נעימה לחולים שלה....

 

[אבא של אפי17]

זה לא פשוט

יכול להיות שאת יכולה לעשות תוכנית שרות שבה תעשי שנתים בגדודים(בשביל החוויה) ולאחר מכן עוברת ליומיות? יש לי חבר רופא בביה"ח, משהוא סביב 45, הוא שחוק וכו', אבל לא איבד את ההנאה והרצון לעזור. אני מת עליו. מה שכן , הוא יותר בררן בלעזור.הוא למד להגיד לא.

 

[mkisslove5]

בואו ואני אספר לכם משהו...

אני בחור שכרגע בן 19. לפני כמעט שנה הייתי אמור להתגייס לצבא ליחידה מובחרת (פרופיל 97, מוטיבציה לשרת בקרבי). עכשיו כמה שבועות לפני הגיוס קיבלתי התקף אפילפסיה. כמובן שקיבלתי פרופיל 45. מאז שדיווחתי על ההתקף לצבא אכלתי כל-כך הרבה חרא מכל-כך הרבה בירוקרטיה איוולת מכל-כך הרבה גורמים ואגפים שונים בצבא. היו לי בעיות עם התאריך גיוס, עם למצוא תפקיד טוב במקום טוב שגם יתאים לי מבחינה רפואית. ובשביל מה הא? בשביל להתגייס לצבא הגנה לישראל? בשביל מה? אבל... סתם אין אבל, בטח עכשיו אמור להגיע הקטע שאני אומר שזה לא שווה את המאמץ ידה ידה ידה, אבל זה כן! ובשעה טובה אני מתגייס עוד 3 שבועות לתפקיד מעולה. הכל בעזרת נחישות התמדה ועוד נחישות. אז נכון שיש בי עוד רגשות אכזבה ומרמור על זה שאני לא הולך לקרבי, אבל לאט לאט הם נמוגים ואני לומד שכל האירוע הזה שינה אותי מן הקצה אל הקצה, הפך אותי לבנאדם יותר עצמאי, יותר בוגר. כל זה עוד לפני הצבא. ואני מקווה שהצבא יתן גם לי משהו בתמורה למאבק שלי, במיוחד - הנאה. ומקסימום... במידה ואני אסבול, למרות שאני לא חושב שאני אגיע למצב כזה, הדרך לצאת מהצבא עם בעיה רפואית כמו אפילפסיה היא לא מסובכת במיוחד. המסקנה: צבא זה טוב. לפי דעתי לפחות. אבל בכל מקרה הבעיה הרפואית לא צריכה להשפיע על השיקולים להתגייס.

 

[אבא של אפי17]

מאחל לך הצלחה

כל הסיכומים לא טובים לשבוע הראשון כולל טירונות. תידאג שיספקו לך את התרופות, ותעמוד על זכויותך מהיום הראשון. נישמח לשמוע ממך.